קליפ - מדע
ביאור 1 – על "חוכמת הקבלה בהשוואה למדעים
אחרים"
אמות המידה להערכת המדע
ערכו של המדע בעולם נקבע על פי חשיבות היעד שאליו הוא
מכוון. לכן, לכל מדע יש מטרה, והערך של כל מדע נמדד ביחס לתועלת שבו, וליתרונות
שהוא מעניק בהתאם למטרתו.
למרות שלמדע עצמו יש יתרון גדול על הנושא שאותו הוא חוקר,
ויסודו תמיד עליון, הרי ערכו נמדד רק בהתאם לתכליתו, כי היא הנותרת לנצח. לפיכך,
במידה שתועלתו של מדע כלשהו תאבַד בעתיד, אזי תאבד גם החשיבות של אותו המדע. ואם
המטרה היא בת חלוף, אזי יחד עימה ייעל ם
המדע.
למדע אין ערך בפני עצמו, אלא לפי התועלת שהוא מביא.
וחוכמת הקבלה היא מדע אלוקי, שיש לו ערך עליון, מפני שעל ידו זוכים לגלות, לא את
חוקי הטבע הרגילים, שנמצאים לעיני העולם הזה ועוזרים לאדם להטיב את חייו, אלא את
החוק הכללי הנקרא "אלוקים". ומתוך הגילוי הזה זוכים להתעלות ולהשתוות
הצורה, לדרגה הגבוהה ביותר שאליה האנושות יכולה להגיע. כלומר, לעשות נחת רוח,
להידבק, להשפיע. מעשים שכרגע לא ידוע לנו מה הם בדיוק, אבל הם נצחיים ושלמים.
לכן, לפי המטרה שמשיגים על ידי חוכמת הקבלה, לעומת המטרות
שמשיגים על ידי יתר החוכמות, ניתן לראות שחוכמת הקבלה היא מדע אציל, מיוחד וראוי.
מה שאין כן ההתעסקות ביתר המדעים והחוכמות, שמביאה לאדם רק ייסורים והרס, ולא עושה
אותו מאושר.
אדם שלא תיקן את עצמו לפני השימוש במדעים, אלא משתמש בהם
עם האגו שלו, גורם הרס על ידי המדע. ובאגו הזה כפי שהוא, אם יש ביד האדם לא יותר
ממקל ואבן, הוא יכול להרוג את השני בקרב מגע. אבל אם יש בידי האגו הזה מטוסים,
טילים ופצצות, אז בכוחו להרוס את כל האנושות. כי הוא לא עבר תיקון לפני השימוש
במדע.
והמיוחד בחוכמת הקבלה, שאפשר להשתמש בה רק לפי מידת
התיקון שמקבלים. ולכן העיסוק בה הוא תמיד ברכה לאדם ולאנושות. בעל הסולם כותב
שאפילו אריסטו התריע בכתביו, שלא למסור את המדע לידי אנשים לא הגונים, מחשש שימכרו
את החוכמה ויסחרו בה.[1] אבל למרות שהוא התריע על כך, רואים היום, איך
שמדענים מנצלים את הידע שלהם בטבע, וממציאים פצצות או רעלים במקום תרופות, ומוכרים
אותם לכל המרבה במחיר. כי כל הידע בתחום הפילוסופיה והמדע הגיע לידי אנשים שלא
עברו את תהליך התיקון.
חוכמת הקבלה גורסת, שתחילה על האדם לתקן את עצמו, את כל
מה ששייך לטבעו. ורק לאחר מכן, במידה שהוא מתוקן, להשתמש בידע שלו על הטבע. וכל
ההתפתחות של האדם משך אלפי שנים, בחוכמות, בתרבויות ובחברות, היא רק לרעתו. כי
ההתפתחות הזאת נובעת מתוך הרצון לקבל, מתוך הרצון לרכוש ולכבוש. ולא כפי שהיא
צריכה להיות, שקודם יש תיקון, ורק אחר כך שימוש בטבע על ידי התיקון.
וכך אחרי אלפי שנות התפתחות לא נכונה, האדם מגיע לכלל
הכרת הרע. וכל ההתפתחות שלו בתחומי המדע, הטכנולוגיה, התרבות, החברה והחינוך,
נמצאת בפשיטת רגל כללית. האנושות מתקרבת לפיצוץ, לאכזבה כללית מהדרך שעברה במשך
אלפי שנים. ומי שעבר את כל הדרך, אלה אנחנו ולא מישהו אחר. וכאשר נגלה את זה, תהיה
לנו הרגשה שאלפי השנים האלה, עברו עלינו כתקופת חיים אחת שהגיעה לפשיטת רגל כללית,
ממש כמו אדם שפושט רגל. ומתוך כך נגיע להחלטה לתקן קודם את טבענו, ורק אחר כך
נשתמש בכל מה שיגיע אלינו. ואז, כדי לתקן את עצמו, האדם ירצה את חוכמת הקבלה. ורק
לאחר מכן ישתמש בכל מה שיש לפניו, בכל המדעים ובכל יתר החוכמות. כלומר, טוב לומר:
"בשבילי נברא העולם"[2], אבל רק לאחר שיודעים איך להשתמש בטבע.
