[2.16] פרסום המדע

ביאור 16 – על "חוכמת הקבלה בהשוואה למדעים אחרים"

פרסום המדע

המטרה שהציבו לעצמם נציגי המדעים הרגילים היא, כאמור, לקבל הכרה מהחברה. על כן הם מנסים בכל כוחם להציג לראווה את המדע שבו הם עוסקים דרך מעטפת חיצונית, שתהא מקובלת על לב ההמונים. שכן הם אלה הנחשבים לעיקר האנושות, ודרכם קונה האדם שם.

אין הכוונה למדענים הנכבדים והמסורים, אלא לעסקנים מטעם המדע. אבל גם הראשונים חייבים לשוות למדע מראה פרסומי, כדי לקבל מהחברה הקצבות ושאר תנאים הכרחיים לפיתוח המדע.

המדע שמתפתח דורש כוחות, אמצעים ומשאבים, שאין למדענים. ולכן הם נאלצים למכור את המדע תמורת בצע כסף, כדי להמשיך בחקירותיהם ובהתפתחותם המדעית. אבל, כאמור, עוד אריסטו התריע, שאסור למכור את המדע לאנשים שאין בהם תשוקה למדע אלא עדיין יש בהם רוח חומרנית, תשוקה לכסף ולכבוד. כי הם ישתמשו בהישגי המדע ובתוצאות המדעיות לרעת האחרים, כפי שקורה כיום.

לכל מדען ברור היום, שהוא לא עובד לצרכי המדע אלא לצרכי השוק. היום ברור שכל המדע הוא הזמנה מקהל, שרוצה יתר כוח, כבוד וכסף. ולמרות שהמדע הוא פסגת ההתפתחות האנושית, במקום להיות הגבוה מכל יתר הרצונות של האדם, הוא הופך למשרת שלהם. כך שיתר תשוקות האדם ניזונות מהמדע. כלומר, האדם משתמש במדע לצרכים ולרצונות נמוכים יותר מהרצון למושכלות. והטענה, שבלי המדע האדם לא היה מפתח לא תרופות ולא את כל אותם תנאים שמאפשרים לספק מזון לעולם, אין לה תוקף. מפני שאם האדם לא היה מפתח את כל אלה, הוא בסך הכול היה פחות מתרבה. והרי לא לזה נועד המדע. אלא כל רצון חייב לשמש את דרגתו, ואת הדרגה הבאה של ההתפתחות הרוחנית.

     לכן האדם צריך להשתמש ברצונותיו הגופניים, אותם רצונות שהגוף דורש לעצמו: אוכל, מין, בית ומשפחה, במידה ההכרחית בלבד. ובשאר הרצונות עליו להשתמש להמשך התפתחותו כחלק מהחברה, להתפתחות רצונות גבוהים יותר, רצונות לכסף, כבוד, מושכלות. עליו להשתמש ברצון לכסף ולכבוד כדי להתפתח הלאה לרצונות הגבוהים.

כך צריך להיות סדר ההתפתחות, ולא ההפך. על האדם להשתמש בכל רצון, ובכל ההישגים ממנו, בכל המילויים שבו, גם בתענוגים גופניים וגם בתענוגים אנושיים של כסף, כבוד, מושכלות, רק במידה הנחוצה וההכרחית, וביתר הרצונות להשתמש לטובת התפתחותם של רצונות גבוהים יותר. אלא שבכל הרצונות של האדם, ובמיוחד בתחומי המדע, לא כך קרה. ולכן היום אנו מגלים, שהתוצאות מהתפתחות האדם ומהכרת עולמו, הן לרעתו. ומהתוצאות האלה חשש אריסטו, בהזהירו את המדענים עוד בתחילת ההתפתחות האנושית, שלא לקבל תלמידים, שעלולים למכור את המדע.

אדם, שמסדר את רצונותיו בצורה נכונה, מגלה שבכל מצב, בכל מדרגה, יש חלק מהמדרגה העליונה שנקרא "אח"פ דעליון". שבמצבו הנוכחי, יש את הרצון שהוא חי בו, וישנה גם תחילת התפתחותו של רצון גבוה ונעלה יותר. בדומה לילד, שאמא גוערת בו, למה במקום לשחק כדורגל הוא לא פותח ספר. היא לא אומרת לילד לעשות מה שאין בו, אלא דורשת ממנו לעשות מאמץ, ומכל הרצונות שנמצאים בו, לבחור ברצון הגבוה יותר. היא מדביקה לרצון הגבוה חשיבות יתר במקום הרצונות הנמוכים.

רצונות נמוכים הם הרצונות הטבעיים של הדרגה הנוכחית, טבע המדרגה. לאחר שגדלים, "לפתוח ספר" נעשה כבר הטבע, ועניין אחר, עליון יותר, נעשה מעל הטבע, ודורש מהאדם מאמץ כדי לבחור בו, ואחר כך במשהו מעליו, וכך בכל פעם. צורת ההתפתחות הזאת נובעת מהשתלשלות המדרגות מלמעלה למטה, שכל מדרגה תחתונה יוצאת ממדרגה עליונה, בצורה שהאח"פ דעליון שלה נמצא ב"גלגלתא ועיניים דתחתון".[21]

לכן, ההתפתחות של האדם היא כל פעם להעדיף ולעבור מרצונות טבעיים לרצונות גבוהים יותר, לאח"פ דעליון שנמצא בו, ולשם כך עומדים לרשותו כוחות, הכנות, אפשרויות, חברה, חינוך ולימוד. ורצון גבוה יכול להיות לכסף וכבוד, אם הוא גבוה ואיכותי יותר מהרצון הקודם, הטבעי. וההתפתחות היא מרבית, כשמשתמשים ברצון הנוכחי, הטבעי, לפי מידת ההכרחיות, מפני שהוא הרצון הטבעי, שהאדם עדיין חי וניזון ממנו. ובכל שאר הרצונות - רק כדי לרכוש רצון גבוה יותר.

ואף פעם אי אפשר לעסוק ברצון גבוה כדי לספק רצונות נמוכים. כי הם לא לצורך התפתחות, ואף לא בכיוון ההתפתחות. אבל מפני שהאדם לא נמשך לתיקונים, להתפתחות לקראת מטרה גבוהה, הוא משתמש ברצונות הגבוהים יותר כדי להשיג על ידם הישגים נאים ותוצאות יפות, בכך שהוא יורד ומשתמש איתם לטובת הרצונות הנמוכים. מה שמתבטא במיוחד במדע ובמושכלות.

לכן אריסטו הורה למדענים לקחת תלמידים, שיש להם רק רצון למושכלות. כלומר, שהרצון שלהם למושכלות הוא רצונם הטבעי, שהם כבר התפתחו לאותה דרגה. ולא שהרצון הטבעי שלהם הוא עדיין לכסף, לכבוד או לשליטה. אחרת הם יעסקו במושכלות, כדי לחזור ולספק את הרצון הטבעי שלהם. ובמדע טמון כוח רב, ואפשרויות שמגדילות את יכולתו של האדם אלפי מונים, ומי שמחזיק במדע, יכול להחריב את העולם, או להצליח לקנות את כולו, ולשלוט בו. אלא שהמדע לא נועד לצורך זה.

המדע הוא השלב האחרון בהתפתחות האנושות, כדי שהאדם יבוא למדע עם רצון להשכיל מהו העולם שבו הוא נמצא. שישתוקק לדעת את העולם, ודרך הרצון לדעת ישאל, מהו העולם ומה אני בו, ויגלה את הרצון לשורש, לאלוקות. כי התשובה על השאלות האלה היא הכרת הבורא. ולא חזרה אחורה לסיפוק תאוות גופניות ורצונות לכסף וכבוד.

בימינו המדע התפתח למדע שימושי, שנועד לתועלתו הגופנית והאנושית של האדם בעולם הזה. אלא התוצאה היא שהעיסוק הגבוה ביותר, הנעלה ביותר של האדם בעולמנו, משמש לצרכיו הנמוכים ביותר. ולכן לא צומחת מהמדע שום תועלת. כי התועלת מהמדע היא כמו התועלת מכל מדרגה - לשרת את המדרגה העליונה שלה. שכך הוא כיוון ההתפתחות הנכון. בדומה לסדר התיקונים הנכון מדומם לצומח, מצומח לחי, מחי למדבר וממדבר לאלוקות. כפי שקורה בטבע בצורה טבעית. הצמחים ניזונים מהדומם וגדלים מתוכו, החי אוכל צומח או חי ומשרת לאדם, והאדם שניזון מכל הדרגות הקודמות, משרת לבורא.

אין כלים שלא עברו שבירה, כולל כלים של דומם, צומח וחי. אבל הם לא יכולים לתקן את עצמם. רק בבחינה ד', האדם, מתקן את עצמו. ובתיקונים האלה הוא כולל גם את התיקונים של הכלים האחרים. בכך שנכלל מהאחרים הוא מתקן אותם. אין בחתול כלי שצריך לתקן, אלא האדם מתקן את הכלי של החתול שנמצא בהתכללות בו. זאת אומרת, בכלים של דומם, צומח וחי, אין כלים שצריך לתקן. אלא הכלים שלהם שצריכים תיקון, נמצאים בבחינה ד', באדם. ואם כל התהליך מתפתח בכיוון הזה, אז מלמעלה למטה חוזרת דרך אותו התהליך התפתחות של השפע, והעולם מגיע לתיקון ולמטרה.

ובצורת התפתחותנו הנוכחית, האדם מגיע למבוי סתום בכל התחומים ובכל הערוצים. ובהכרח יבוא להכרת הרע, שהתפתחותו לא נכונה. כי כל התפתחות חייבת להתחיל מהשאלה על מטרת ההתפתחות, לשם מה, למה עוסקים במדע. לכן חייבת להיות אצל המדען תחילה התפתחות רוחנית, פנימית, נפשית ואתית, כלומר, שהמדען מגיע ברצונות שלו לגובה המדע שהוא חוקר, ורק אז הוא חוקר אותו.

ואם המדענים יחקרו את החוכמה בצורה כזאת, הם ירגישו שיש לאן להתפתח. כי ההתפתחות מעבר למדע של היום, היא התפתחות רק על ידי שינוי האדם עצמו. לא שינוי במכשירים ובהמצאות. אלא ההתפתחות, הגילוי, פתיחת העולם לפני המדען, יתרחשו רק על ידי השינוי הפנימי במדען עצמו.

השאיפה לרוחניות היא אותו רצון, כמו יתר הרצונות הקודמים. כמו רצונות גופניים שהגוף דורש, ורצונות אנושיים לכסף, כבוד, מושכלות. העניין אינו הרצון עצמו, אלא כיוון ההתפתחות שלו.

הרצונות של האדם מתפתחים על ידי שני גורמים. גורם שמושך קדימה למטרה, הנקרא התפתחות ב"דרך תורה", שהאדם מחפש איך לפתח את הרצון, מרצון קטן לרצון גדול, על ידי הבחירה ברצון הגבוה והטוב לפי איכותו. התפתחות שמביאה להתקדמות המהירה והמועילה ביותר. או שההתפתחות היא ב"דרך ייסורים", הנקראת הכרת הרע. שהאדם מתעסק ברצון מסוים, עד שהוא מבין שרע לו, ומגלה עד כמה התוצאות מהשימוש בו רעות בשבילו. ומאין ברירה מחליף שימוש ברצון אחד לרצון שני. וכך עובר משימוש רע לשימוש, שאולי יהיה יותר טוב בשבילו.[22]

כך שאין הבדל בין רצונות גופניים לרצונות אנושיים של כסף, כבוד, מושכלות, או לרצונות רוחניים. הרצונות עצמם הם לא רעים ולא טובים. אלא המטרה של השימוש בהם היא זו שיכולה להיות טובה או רעה לבעל הרצון. בקבלה לומדים על המציאות, שכל הרצונות מתעוררים לצורך, שהאדם יגדל על פניהם, עד הרצונות הגבוהים ביותר, כדי שכל רצונותיו יהיו בדומה לרצון הבורא. ועד שהאדם לא מגיע לצורה של רצון הבורא, הוא נמצא בהתפתחות.

כשמסתכלים על כל התהליך, דרכי ההתפתחות הם באותם שלבים. אלא ברצונות רוחניים האדם מתחיל להשתוקק לשורש, לבורא. בתחילה הוא משתוקק על מנת לקבל, "לא לשמה", ולאחר מכן הוא משתוקק על מנת להשפיע, "לשמה", שגם בה יש מדרגות התפתחות רבות. אבל בתהליך לפני התעוררות הרצון לרוחניות, האדם לא יודע איך הוא מתפתח.

ללא חוכמת הקבלה, שהיא השיטה וההוראה שמלמדת איך העולם בנוי, וללא העצות של המקובלים שנותנות לאדם הכוונה נכונה, האדם מתפתח באותם שלבים של רצונות גופניים ואנושיים, על ידי ייסורים. כפי שקרה לאנושות במשך אלפי שנים. אבל כעת האנושות בכללה מתקרבת לשלבים האחרונים של הרצונות דעולם הזה, להתפתחות הסופית לפני הכרת הרע הכללי. ובעזרת גילויים או מכות נמרצות היא תלך ותכיר בכך שההתפתחות שלה לא טובה.

ודרך תורה או דרך ייסורים הן הכוח המחייב את האדם לעבור מרצון לרצון, מדרגה לדרגה. או על ידי התעניינות בספרים, שהוא רוצה להתפתח, לומד, מחפש ומכיר חברה מתאימה, כי סביבה מפתחת. או על ידי ייסורים, שהוא לא רוצה להתפתח, ואז מתפתח מאין ברירה, כי חוק ההתפתחות לוחץ עליו. אבל תמיד בכל רצון נוכחי שלו נמצא אח"פ דעליון, רצון יותר גבוה, והאדם יכול לבחור או בטוב או ברע.

_____________________________________

[21] על הקשר בין עליון לתחתון ראה רב"ש, דרגות הסולם ח"א, מאמר ריז: ענין שיתוף מידת הדין ורחמים.

[22] בעל הסולם דן בנושא דרך תורה ודרך ייסורים ב"מאמר החרות" ובמאמר "מהות הדת ומטרתה".