[1.04] איך אפשר לגדל מדען עתידי?

ביאור 4  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

איך אפשר לגדל מדען עתידי?

כל ילד שיכנס לגן או לבית הספר, ילמד איך להתייחס נכון לחיים. לא "מדען" שמגיע בגיל עשרים ללמוד באוניברסיטה. אלא כל ילד קטן יהיה חייב ללמוד יחס נכון לחיים. בגיל עשרים אין מה לעשות איתו, הוא כבר גדול ומקולקל.

[1.05] החובה ללמוד את חוכמת הקבלה

קליפ - גישה מדעית

ביאור 5  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

החובה ללמוד את חוכמת הקבלה

מאחר שחוכמת הקבלה עוסקת רובה ככולה בגילוי העולם העליון המשגיח על המציאות, מובן שאין מדע אחר שישווה לה בחשיבותו, בכל הנוגע לקיום האדם ועולמו. האנושות כולה מתפתחת בהדרגה ומתחילה להכיר בכך, שאם האדם לא יידע את העולם העליון, היינו את מערכת ההשגחה, הוא לא יוכל לשרוד.

על כן כוונתם של המדענים המקובלים היתה ליצור מערכת השגה, שתתאים לתקופתנו זו. במשך מאות שנים הם פיתחו את מדע הקבלה בסתר, ואותו הסתר היה מוכרח להימשך עד ימינו, כמו שכתוב בספר"הזוהר": "עתידה חוכמת הקבלה להתגלות לכול באחרית הימים".כלומר, לכל אחד יתגלו המושגים הרוחניים והמדרגות העליונות, מהות הנבראים,והתנהגותם בעולם הזה, שהם טביעת חותמו של עולם ההשגחה העליון.

חוכמת הקבלה היתה בהסתר עד לתקופת האר"י (1534 - 1572). עם בואו של האר"י מתחילה התקופה המיוחדת ביותר בהיסטוריה. מזמנו של האר"י ואילך הקבלה חייבת לצאת מן ההסתר. ובה בעת מתחילה ההתפתחות המדעית והטכנולוגית של העולם. למרות שהאנשים לא מיד גילו, שהעולם מתחיל להשתנות. אבל כך קרה, כי מזמנו של האר"י התחילה ההתפתחות לקראת תיקון הכלים.ולכן חוכמת הקבלה מתגלה לנו היום בצורת התיקון שגילה האר"י. ואין גדול ממנו בגילוי חוכמת הקבלה.

[1.06] למה חושבים שהקבלה היא דת?

ביאור 6  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

למה חושבים שהקבלה היא דת?

אנשים חושבים שהקבלה היא דת, כי המקובלים חיו בתוך חברה דתית. לאחר חורבן בית המקדש, כאשר החל עניין הדת הנוכחית, של מעשים בעלמא ללא פנימיות, המקובלים התקיימו באותה אוכלוסייה בלי להתבלט ובלי לצאת ולומר את דברם. אלא הם כתבו בצורה נסתרת, כפי שקוראים היום ב"זוהר" ובכתבים אחרים, כדי לא לגעת בכללות העם. הם הבינו היטב, שאי אפשר להגיש לעם את חוכמה הקבלה.

עד השל"ה הקדוש )הרב ישעיה הלוי הורוביץ, 1558 – 1630) כל הרבנים הגדולים היו גם מקובלים. כל אחד בגובה אחר, אבל בהרגשה פנימית של האלוקות. אבל אי אפשר היה לתת את הרגשת האלוקות לעם, כי לא היה בו חיסרון לרוחניות. לכן המקובלים הגדולים לימדו את העם פעולות גשמיות בלבד. כי מה עוד הם יכלו לתת לעם, חוץ מהוראות איך להסתדר בעולם הזה עם סימנים חיצוניים, כדי לשמור על מסגרת האומה. וכך נפוצה המחשבה, שקבלה ודת הן אותו דבר.

אבל במשך כל הדורות היתה תורה אחת למקובלים, ותורה אחרת לכל העם, כמו שנאמר: "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים". ואי אפשר אחרת, כי כל אחד שומע לפי התפתחות הרצון שלו, והוא לא יכול אחרת. לכן אי אפשר לתת אותה תורה לכולם. כולם רואים מה כתוב בכל התורה או בחומש, אבל כל אחד מקבל אותם אחרת. לכן נפוצה הדעה, שהקבלה שייכת לדת, וכאילו נמצאת בתוכה. אבל הדת היא מה ששייך "לבעלי בתים", לפני שמתגלה בהם הנקודה שבלב. וכדאי שיישארו דתיים ולא יברחו ליתר קלקול, כי אין בכך שום תועלת. הרע יתגלה להם במקומם, במסגרת הדת, ואין טעם לצאת בשבילו מן הדת.

ואדם שיוצא לגמרי מן הדת, יש בו שאלות שאינן מאפשרות לו להישאר בתוך הדת, וצריך לתת לו את חוכמת הקבלה. הוא יוצא מן הדת, מפני שהרצון לקבל שלו דורש משהו, שהדת לא יכולה לספק לו. כלומר, כשהאדם לא מסתפק בדת, אפשר כבר לתת לו את חוכמת הקבלה. אבל האדם צריך להיות או בחיצוניות או בפנימיות, ולא לצאת ולהיות לגמרי חופשי.

אם כך, למה בתקופת ההשכלה יצאו מן הדת? זו היתה כעין תקופת מעבר, שחייבים לעבור אותה בכללות האומה. אבל לאדם פרטי אין חובה לצאת. גם אם הוא מקבל תוספת רצון לקבל ומתחיל לשאול, הוא יכול להישאר דתי. למרות שהיום גם בציבור הדתי יש שאלות וסתירות פנימיות, עד כדי חוסר יכולת להמשיך ולהתקיים כך.

[1.07] האם פעולות רוחניות התבטאו בדורות הקודמים גם בקיום פעולות בגשמיות?

קליפ - פעולות נכונות

ביאור 7  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

האם פעולות רוחניות התבטאו בדורות הקודמים גם בקיום פעולות בגשמיות?

כשבית המקדש היה קיים, אנשים עשו גם פעולות ברמה הגשמית, ששייכות ליחס האדם לאלוקות. הם הביעו כוונות פנימיות גם בגשמיות, והרוחניות התלבשה אצלם בתוך הגשמיות.

כל המבנה של בית המקדש הוא בהתאם למבנה הרוחני. בספר "משכני עליון", הרמח"ל מצייר את המבנה של בית המקדש השלישי, ומראה איך מהכוחות והתכונות של הדרגה הרוחנית המתוקנת, נובע מבנה גשמי, כולל חלוקת המבנה לחלקים, לפינות, לעזרת גברים ולעזרת נשים, ומידותיו של כל חלק וחלק.[14]מפליא עד כמה מקובל ענק כמו הרמח"ל ראה את התוצאה, את הכלי המתוקן, שמקבל את המילוי השלם, ונקרא "בית המקדש" - "בית" שיש בו קדושה - כמבנה גשמי של בית מקדש, ויכול היה להעביר אותו לשרטוט ממשי.

מתוך מה שעולה בספרי הקבלה, סביר להניח, שהשורש הרוחני יתבצע גם במצבו הגשמי הנמוך ביותר והסופי ביותר. כי הקדושה חייבת להיות בכל הקומה. ומתוך ההכרה בפעולות הרוחניות, האדם יבצע בצורה טבעית, פעולות שיוצאות כענף מהשורש הרוחני. ובעולם הזה יהיו תוצאות מהגובה הרוחני. עדיין לא ידוע איך זה יקרה, ובאיזו צורה. קשה לתאר את העניינים הרוחניים האלה. אבל הם יהיו חייבים להתרחש. כי בכל זאת המבנה הוא אחיד. ומה שהאדם יקיים בצורה רוחנית, יהיה לו דחף ורצון לבצע ולהביע בצורה גשמית.

_____________________

[14] ראה הרמח"ל, משכני עליון, פרק א: "(א) הר הבית שלושת אלפים אמה על שלושת אלפים אמה, רובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מיעוטו מן המערב. מקום שהוא רוב מדתו שם הוא רוב תשמישו: (ב) ה' שערים יהיו לו, שנים לדרום, וא' למזרח, אחת לצפון, ואחת למערב. גובהו של כותל שש, ועביו שש.גבהן של פתחים חמישים,ורחבן עשר. כעביו של כותל כך עביו של פתח: (ג) פנים ממנו — סורג גבוה עשרה טפחים.לפנים ממנו — החיל עשר אמות, וי"ב מעלות עולות מן החיל לעזרה למזרח. לצפון ולדרום —שבע: (ד) עזרת נשים — אורך שי"ז על רוחב שי"ב. ג' שערים יהיו לה, א' לדרום, וא' לצפון, וא' למזרח. והאולם יוצא מהם מבפנים".

[1.08] החובה להעביר את שיטת ההשגה

ביאור 8  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

החובה להעביר את שיטת ההשגה

על פי החוק הכללי של הטבע, בסוף התפתחותו מחויב כל אדם בעולם לגלות את החוש השישי בתוך עצמו, ובעזרתו להשיג את כל הבריאה. זוהי מטרת הבריאה. ובהתאם לה, חלה על המקובלים החובה להורות לעם את השיטה לפיתוח החוש השישי, וכמו כן לדאוג לזה שעם ישראל יעביר את השיטה לאנושות כולה.

בכך שעם ישראל אינו מקיים את שליחותו זו, טמונה הסיבה לאנטישמיות. אומות העולם טוענות כנגד עם ישראל ומאשימות אותו בהתנהגות שגויה, המונעת מהעולם את קבלת הטוב, לו הוא זכאי. ובאמת, הרגשת האשם הסמויה קיימת גם בקרב היהודים עצמם. אולם אפשר לטעון מנגד, שדתות אומות העולם הגדולות, הנצרות והאסלאם, התפתחו דווקא מהדת היהודית, שזו נוצרה על בסיס הקבלה, לאחר שנעלמה מהשגתם הגלויה של היהודים, והותירה אחריה רק את מורשת העבר.

משום שנשארו בעם ישראל רשימות מההשגה הרוחנית של אבותיו, הוא החליף את אותה השגה אבודה במסורת של מנהגים ומעשים חיצוניים. עד שמאוחר יותר נעלם גם המונח "השגה רוחנית", והם כבר לא הבינו שאבותיהם חיו ברמה אחרת של קליטת העולם.

את המצב הזה מתאר בעל הסולם במשל על אדם שהגיע למקום מרוחק, ושכח את ביתו. והנה יום אחד נפל לידיו ספר המספר על ארץ רחוקה ונפלאה, וזה מה שהביא אותו להיזכר שגם הוא, ככל הנראה, הגיע מאותה מדינה. כמוהו, על כולנו לחזור לקליטת העולם העליון.

במאמרים: "גלות וגאולה", "אהבת ה' ואהבת הבריות", בעל הסולם כותב, שהכרת העולם העליון לא הסתלקה מהעם היהודי בבת אחת. ההכרה הרוחנית התקיימה בימי אברהם אבינו בתוך קבוצת המקובלים שהוא ייסד, גם כאשר הפכה לעם, וגם בגלות מצרים הנחשבת לפי "תלמוד עשר הספירות" לגלות יחסית. כל העליות והירידות הן יחסיות, לעומת המצבים שלפניהן ואחריהן. לכן לעם היהודי תמיד היתה מידה מסוימת של הרגשה ושל קשר עם האלוקות, עד שבצורה פתאומית הקשר הזה התחיל להתנתק בחורבן הבית הראשון כאשר העם התפלג לצְדוּקים ולפְּרוּשים. חלק מהאומה החל לאבד אז את ההכרה הרוחנית, היינו, לאבד את הכלי הרוחני, מסך וחוש שישי, וחלק מהאומה עדיין לא. ולכן לא הבינו איש את רעהו. כפי שגם כיום, מי שנמצא בהכרה הרוחנית, מי שהגיע להיות מקובל, הוא לא יכול להתקשר עם אנשים שלא נמצאים בקשר עם האלוקות. נוצרת לו בעיית תקשורת איתם. הם לא מבינים אותו, והוא למרות שמבין אותם, לא יכול למסור להם מה שהשיג, ואיך הוא חי בהכרת הבורא.

בחורבן בית שני התרחש נתק סופי בין העם לבין העולם העליון, לבין הבורא, והוא נקרא יציאה לגלות האחרונה. העם עבר ארבע גלויות, בבל, יוון, פרס ואדום, לפי שלבי התפתחות הרצון לקבל בעביות א', ב', ג', ד' בהתאמה. בשלוש הגלויות הראשונות אין נתק מוחלט של הקשר בין העם לבורא. אלא רק בגלות האחרונה, שבה יש צורך להגיע לעביות הגדולה ביותר, ולנתק מוחלט מהבורא, כדי להגיע להכרת הרע ולעלייה בסוף הגלות, כפי שאנו מתחילים עתה, ביציאה מגלות לחירות. כלומר, לחזרה לקשר עם הבורא.

לכן הגלות האחרונה היא הגלות הגדולה ביותר. בתחילת "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" בעל הסולם כותב, שמזמן חורבן בית שני ואילך, נוצר בינינו לבין חוכמת הקבלה קיר, "מחיצת הברזל", שהיא המכבידה עלינו, וגורמת לכל צרותנו. שאותה צריך לשבור, ועל ידי חוכמת הקבלה להתקשר למטרה, לבורא, ולהגיע לדבקות בו.[15]

עם הסתלקותה של ההכרה ברוחניות, בהרגשה הרוחנית, ההכרה בבורא, נשארו רק לבושים ריקים, שאין בהם אותו קשר עם הרוחניות, אלא רק מעשים חיצוניים. דרך המעשים האלה אין מילוי פנימי, אין קשר לכוונות על מנת להשפיע, אלא הם רק פעולות "מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה".[16] מאותם מעשים נוסדה לאט לאט מה שנקרא היום הדת היהודית.

אבל אין לבטל את הפעולות החיצוניות האלה. הן עושות את שלהן. הן נותנות לעם מסגרת ומחזקות את האדם בדרך. ובתוך המסגרת הזאת ישנם כאלה, שאפשר לכנותם "דומם דקדושה", שמקיימים את כל המעשים מתוך תמימות, מתוך רצון כנה להידבק לרוחניות, בעביותם הקטנה מאוד.

אם רוכשים כוונות נכונות, כוונות על מנת להשפיע, על כל רצון ורצון, מתקנים בכך כל רצון ורצון מתרי"ג (613) הרצונות שבנשמה. ועושים מהם כלי שלם לקבלת התגלות האלוקות, שזוהי מטרת הבריאה. אז כל הפעולות החיצוניות הופכות למצוות אמיתיות, לפעולות רוחניות. והאור שמתגלה באותם כלים מתוקנים נקרא תורה. עד אז מקיימים טקסים, "מצוות ללא כוונה", שלהם עצמם חשיבות רבה. אבל לעומת הרוחניות הם עניין מת, "כגוף בלי נשמה", ללא חיים.

העניין הזה מורכב מאוד, ויש מקום להבנה לא נכונה, ויש בעיה לדבר עליו. נוטים להאשים את המקובלים, שהם מזלזלים במצוות, שהם משווים את הדת היהודית לדתות אחרות, ועוד כהנה וכהנה האשמות. קשה להסביר את כל המורכבות הזאת. וגם אין בכך צורך עדיין. במאמר "עת לעשות", בעל הסולם אומר, שכל הבעיות בעולם נובעות מגילוי הדברים טרם זמנם. ולכן אסור לגלות דברים, שאם יתגלו, הם יגרמו לקלקול. אלא חייבים להשתמש רק בדברים המועילים לצורך התיקון. המקובלים, שיש להם ידיעה רבה על העולם, על המציאות, על מורכבות המציאות, על כל המערכת, על התוכנית שלה ועל פעולותיה, אסור להם בינתיים לדבר עליה, כי אין זה מטובתו של העולם, שהם יגלו אותה.

מי מתנגד לגילוי חוכמת הקבלה? מי שמפסיד מגילוי החוכמה הזאת. מי מפסיד מידיעת האמת, מכך שבני האדם יודעים לשם מה הם קיימים? אלה שניזונים מאי ידיעת האמת.

ההבדל בין גילוי חוכמת הקבלה לאי גילויה, הוא שאנשים בהתאם להתפתחותם, מתחילים להבין שאין ניסים ונפלאות, כפי שהיה נדמה להם, אלא העולם מתנהג לפי חוקים מוחלטים. ובעיקר, שהאדם אינו מִסכן, שכל היום צריך להתפלל, ולחכות מלמעלה לרחמי שמים, שלא באים ולא יבואו, שלא היו אף פעם, ולא יהיו. אלא האדם נוצר במצב הראוי והרצוי, הנמוך והרחוק ביותר מרוחניות, כדי לתקן את עצמו בכוחותיו הוא, עם כל מה שיש בו, ויש בו את כל האפשרויות.

הגישה שלפיה האדם צריך לתקן את עצמו, היא גישה מנוגדת לדת. כי כל הדתות מלמדות את האדם, שעליו להתפלל, שהוא נבזה, שהוא תוצאה מחטא עץ הדעת, שהוא נולד בחטא ובחטא הוא קיים, ושחייו חייבים להיות חיי עונש וסבל, עד שהם אולי ישתנו. ואיך הם ישתנו, לכל דת פתרון אחר. אבל לאף אחת אין את הגישה, שהאדם צריך לתקן את עצמו, ושהמצב שהוא נמצא בו הוא המצב הראוי לתיקון. ולאף אחת אין את האמצעי לתיקון.

ואילו חוכמת הקבלה אומרת, שלאדם יש יכולת לפתוח את הכוח העליון, את האור העליון, שיתקן אותו. ועד שהאדם לא יתקן את עצמו, לא ישתנה דבר לקראת המטרה. אלא ההפך, האדם תמיד יסבול יותר ויותר, כדי שמתוך נחיצות יגלה את האמצעי לתיקון. אמצעי שבסופו של דבר יתגלה לכולם. השאלה היא רק מתי: או במהירות, על ידי אמצעים פשוטים, או באריכות הזמן, על ידי סבל, מלחמות ורציחות. הבחירה נתונה בידי האדם, לפעול במהירות לגילוי ולמימוש מטרת הבריאה והאמצעים להשיגה.

לכן, גם אם הקבלה רוצה להתקיים בצורה יפה וטובה בלי לפגוע באף אחד, בכל זאת יהיו כאלה שירגישו, שהיא מאיימת על זכותם ועל קיומם, ותורגש תגובה כלפיה. אבל העולם מתקדם והרצון לקבל גדל בבני האדם, והם לא יהיו מסוגלים להישאר כמקודם. ולא יהיה צורך להילחם נגד אלה שלא נותנים לבני אדם לראות את האמת, אלא יספיק רק פרסום שישנו פתרון לאדם, והיתר יתגלגל מעצמו. אבל לחוכמה הזו מחכים שונאים רבים בדרכה. וגם אם היא תשתדל להגיע איתם לפשרות, שלעת עתה נראות אפשריות, לגבי העתיד אין לדעת, כי על דבר שלא התגשם אף פעם, אי אפשר לדבר.

יתכן שהפצת חוכמת הקבלה אפשרית דווקא בקרב החלק המשכיל מהאוכלוסייה, שבין כה וכה מנותק מהדת, שכולל: מדענים, אנשי רוח, אנשי תרבות וחינוך. אין צורך לפנות לאלה שהדת אוחזת בהם, אלא מוטב לפנות לאלה שכבר בשלים, שלא נמצאים בקשר חזק עם הדת.

לקבלה אין כוונה לשבור את הממסד הדתי, וללמד את העם לא לקיים פעולות חיצוניות, אלא רק להוסיף לקיום המצוות את עניין תיקון הכוונות. אבל התוספת הזאת, היא שמעוררת התנגדות כלפי הקבלה מצד הדת היהודית.

יש להניח, שכל התהליך של הכרת חוכמת הקבלה בדורנו יתקיים ויתקדם בצורה המתאימה לדורנו. מפני שגם האוכלוסייה הדתית הולכת ומשתנה, ויותר מכירה בליקויים שלה, ובחוסר הכוונה, בחוסר הקשר לאמת. הכרה זו הולכת ומתגלה גם בחלק הדתי וגם בחלק החילוני, ושני חלקי העם נמצאים במשבר. לכן נראה שהתהליכים ילכו ויתקדמו בכל חלקי העם מתוך הבנה והכרה בחוסר התכלית בחיים, ויהיו הרבה יותר מהירים ממה שמצטייר כרגע.

ההבדל בין הדת לקבלה מתואר כאן בהקצנה, אבל דווקא ההבדל הזה, הוא שיובן בעתיד כהבדל שחייבים לתקן. לומדי הקבלה יכולים לסייע לתקן ולקרב בין הגורמים האלה בעבודה פנימית כאגודה אחת, ככלי אחד ובעבודה חיצונית - על ידי הפצה, על ידי התפשטות הידיעה על מטרת הבריאה ועל חוכמת הקבלה כאמצעי לתיקון. אבל תמיד צריך להתאים את אופן ההפצה לתקופה שבה נמצאים, לבצע אותה בצורה המועילה ביותר כדי שתתקבל בציבור.

         _______________________________

[15] בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות א.

[16] אמרה נפוצה בחז"ל ואצל המקובלים. להסבר ראה בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות ח"ו, הסתכלות פנימית, דף קמג: "שלא היה נגלה מהם שום פעולה, אחר שהאור נסתלק מהם, כי כלי בלי אור הוא כגוף בלי נשמה". ראה גם בעל הסולם, שמעתי, מאמר סה: ענין נגלה וענין נסתר.

[1.09] הניסוח הנכון של שיטת הקבלה

ביאור 9  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

הניסוח הנכון של שיטת הקבלה

עד לאחרונה לא הצליח שום מדען מקובל לגלות דרך, שבעזרתה ניתן יהיה לעסוק בחוכמת הקבלה בפרהסיה, היינו שכל עם ועדה יוכלו לעסוק בה. דרך שתאפשר להסביר את האופי של כל מילה ומילה.

רק לבעל הסולם, אחרון מקובלי המאה ה - 20, נגלתה הדרך אל מטרת הבריאה, המתאימה לכולם והוא הצליח להסבירה בחיבוריו. דרך זו נקראת "דרך ההתלבשות". אך גילויה לא נזקף לזכותו של בעל הסולם, אלא בא כתוצאה מהתפתחותו של הדור שלנו, ומנכונותו להגיע לגמר התיקון.

אף על פי שניתן להשתמש במדעים החיצוניים כדי לפרש עניינים מחוכמת הקבלה, שהרי המדעים כולם כלולים בה, עדיין ההסבר הטוב ביותר של מדע זה הוא בניסוח חוקי העולם העליון לפי יחסי שורש וענף, סיבה ותוצאה.

בעל הסולם הוא המקובל הראשון שהסביר כך את חוכמת הקבלה, ולכן הלימוד על פי שיטתו מאפשר לאנשים להבין את כל ספרי הקבלה.

לפי כתבי בעל הסולם וכתבי מקובלים אחרים, ברור שהשינוי נעשה על ידי האר"י הקדוש, שאין גדול ממנו. במהפכה שעשה, הוא מהווה נשמה שדמותה היא נקודת ציון, סימן, שממנו ואילך העולם מתחיל להיכנס לתיקון. עד האר"י הכול היה כהכנה לתיקון, ומהאר"י והלאה מתחילה תקופת התיקון האחרונה. וודאי שגם לתקופה הזאת יש שלבים משלה, עד שהמצב בא ומבשיל, ונעשה מוכן כלפי הנשמות, הן מבחינת הספרים והאמצעים, והן מבחינת היחסים בתוך העם, בעולם ובאנושות, בהתאם למידת ההתפתחות התרבותית, המדעית והטכנולוגית. בסוף המאה ה - 20 האנושות הגיעה למצב, כפי שמתאר אותו בעל הסולם, והיום מורגש גם בחושים שלנו, שכל עיסוקיו של האדם עלי אדמות מגיעים לקריסה, ומתגלים כחסרי תועלת, וסופם שהם כולם לרעת האדם. אלה התנאים הנחוצים כדי שהתיקון יכנס בפועל.

ובאותו זמן ממש גם חוכמת הקבלה מוכנה יותר להפצה מאשר בזמנו של האר"י, לאחר שעברה התפתחות שלא היתה עד להאר"י. רק אחריו החלו להתפתח הספרים והשיטות וכך עד בעל הסולם, המקובל שצמח מכל הקודמים לו, ופיתח את השיטה עד למצב שכל אחד יכול להשתמש בה. ספריו הם שחותמים את השיטה כולה.

ומה שנעשה היום בעולם על ידי הפצת חוכמת הקבלה זו רק הפשטה, הכנה, כדי להביא את האדם לכתבים ולספרים, שכתב בעל הסולם. כי מי שקורא ולומד, חייב לעסוק בכתבים המקוריים של בעל הסולם, כי רק בלימוד מתוך כתביו ישנו המאור שיכול להחזיר את האדם למוטב. לא תמצא אותו בכתבים אחרים.

הספרים שנכתבו אחרי בעל הסולם נועדו רק כדי לקרב את האדם בצעדיו הראשונים, לפני שהוא מסוגל להיעזר בספרי בעל הסולם. אפילו אם ההסבר באותם ספרי לימוד והכנה יותר מוצלח ויותר קרוב אלינו מספרי בעל הסולם, אפילו אם הם פשוטים, טובים, קרובים לאנשים, ומאוד מקובלים בקרב העם, העם צריך לדעת, שהכוח הרוחני יכול לבוא רק מספרי בעל הסולם, וכל יתר הכתבים הם רק כדי ליצור קשר עם ספריו.

וגם לא חשוב עד כמה מבינים את כתבי בעל הסולם. אלא, הקדושה, הכוח שנמצא בהם, הוא שמתקן את האדם, ולא החוכמה ועמקות ההבנה, שאפשר לו לאדם לקבלם מספרים אחרים, יותר מאשר מספרי בעל הסולם. ההבדל בין הספרים שלו לשאר הספרים הוא לא במידת ההבנה, אלא בכוח הרוחני שנמצא בהם. ועל הנקודה הזאת צריך לעמוד, ובה לדייק, ואותה להסביר שוב ושוב. הגישה הזאת, השיטה הזאת, צריכה להיות ברורה מתוך צורת העיסוק בקבלה, גם בקבוצת לומדי הקבלה הפנימית, וגם כשמלמדים אחרים. שאמנם יש חומר עזר, כי האדם בן זמננו לא מסוגל מיד לגשת לספרי בעל הסולם, אבל הוא חומר עזר בלבד.

[1.10] איך פועלים על האדם כתבים של מקובל?

קליפ - חשיבות טקסטים של מקובלים

ביאור 10  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

איך פועלים על האדם כתבים של מקובל?

המקובל כותב את ספריו מהרמה הגבוהה שבה הוא נמצא. לכן האדם שאוחז בכתבים האלה ומתקשר אליהם, זוכה ל"אור מקיף" מאותה מדרגה, שבה אחז המקובל בזמן כתיבת הספר. כך כתבי המקובלים פועלים על האדם, לא חשוב איזו תמונה, או איזו מערכת נצייר לעצמנו.

לכן כתבי בעל הסולם, שהגיע לסוף כל התיקונים ולגובהם המרבי, עד כדי כך שלצורך כתיבתם לאנושות, ביקש שיורידו אותו מדרגתו[17], והגיע להישגים שאיש מלבדו לא זכה להם, כתביו הם המועילים ביותר. בפרט, שבניגוד למקובלים אחרים, הוא לא כתב את כתביו לעצמו, ולא למקובלים כמוהו, אלא לאדם הפשוט שחייב להגיע לתיקונו. עליו היתה מוטלת האחריות, והוא זה שנשלח לעולם הזה, כדי להביא לנו את הכתבים, שעל ידם האנושות תגיע לתיקון. חוץ מכתביו אין כתבים אחרים, שיכולים להשפיע על האדם, ומסוגלים להביא את הכוח שיתקן את האדם. לא מדובר על מה שיקרה בעוד דור או שניים, אלא על מה שנכון להיום.

מי שמבין, מי שמרגיש, מי שנמצא באחיזה כלשהי ברוחניות, אם נשמתו נמצאת בתיקונים על ידי ג' קווים, ואינה שייכת לשיטת הרמ"ק )משה קורדובירו, 1522 – 1570), אלא לשיטת התיקון של דורנו, לשיטת האר"י, הוא רואה ומבין, שחוץ מכתבי בעל הסולם, אין היום כתבים אחרים, שיכולים להשפיע לאדם את כוח התיקון. ומי שקורא בספרים אחרים, פשוט אינו מרגיש את העובדה הזאת.

_______________________________

 [17] ראה דברי בעל הסולם על עצמו: "בימים האלה עלה על לבי לערוך תפלה לה' לאמור: "הנה ה' הבטיח לי חכמה ודעת עד להיות למופת בין חכמים והנבראים, ואני עדיין את שיחתם איני מבין". ובטרם אקרא, והנה ה' שורה עלי ויאמר: "האם תרצה שאורידך ממדרגתך, ואז תוכל להבין את כל דבריהם כמותם?" ולא מצאתי [...] סיפוק ולשון, איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה', אשר הודיעני. ולא יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם, הריקים מכל, ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו [...] ונגעו אלי הדברים עד הלב. אז הוסכם בלבי: יהיה מה שיהיה, ואפילו ארד ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון, להועיל את בני העולם האומללים, להעלותם לדרגת החכמה והנועם כמותי" (בעל הסולם, נבואתו של בעל הסולם).

[1.11] השגת חוכמת הקבלה

ביאור 11  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

השגת חוכמת הקבלה

השגת חוכמת הקבלה נעשית באמצעות:

הבנת הטקסט - בדומה לחוקר של העולם הזה, שחייב לעבוד במסירות יתרה על מנת להבין את העולם, למרות שכולו פרוש לנגד עיניו.

הרגשת הטקסט - מלבד המידע, טבועה בטקסטים הקבליים תכונה מיוחדת, סגולה המאפשרת לכל מי שעוסק בהם להיכנס בהדרגה להרגשת העולם העליון, אף על פי שעדיין אינו מבין את הכתוב.

משני התנאים של העיסוק בכתבי המקובלים, הראשון הוא ההבנה שצריך ללמוד, שצריך לאחוז בהם ולזכור אותם, כדי שיהיה קשר ותהיה הרגשת שייכות. אי אפשר ללמוד אם לא נישאר לאדם משהו מהלימוד, אחרת מהיום למחר הוא לא מרגיש קשר אליו. לשם כך הבורא ברא באדם אמצעים שכליים, כמו זיכרון, הבחנות, הבנות. ולא כדי שיפַתח את חייו בעולם הזה, שעל פני האדמה יתפתח בשכל וחוכמה.

שכל וחוכמה אנושיים ניתנים לאדם ונמצאים בו רק לצורך הזה, שבזמן ההכנה לתיקון הנכון, לפני שהוא עובר מחסום, הוא יוכל לאחוז בכתבי המקובלים, וללמוד אותם אף עם שכלו האנושי, ועל ידי כך למשוך אור מקיף. אם לא היה צורך לעבור תקופת הכנה, מהדרגה הגשמית ועד הכניסה לרוחניות, לא היה צורך בשכל. לשם מה האדם צריך זיכרון? לשם מה הוא צריך מגוון תכונות, שמבחינות ומבדילות אותו מן החי? רק כדי לעשות את התיקונים בתקופת ההסתרה של הבורא. אלא האדם בנוי כך, שיש בו חלק "חייתי" מסוים, המפותח יותר מהחי, שבחלק הזה ישתמש לפני כניסתו לרוחניות.

לכן בזמן ההכנה, לפני שנכנסים לרוחניות ורוכשים כלים, שאיתם עובדים בצורה אחרת, בצורה של "נשמת אדם תלמדנו"[18], חייבים ללמוד את חוכמת הקבלה, כמו שלומדים את יתר החוכמות, אבל בכוונה להגיע ללימוד הנכון, להרגיש מה מסופר בספר. כי דווקא על ידי הכוונה הזאת להגיע לפנימיות שעליה מסופר בספר, מושכים אור מקיף.[19]

חייבים לאחוז בספר בשכל וחוכמה, אבל זוהי אחיזה מינימלית, שאינה תלויה ביכולתו של האדם, בכמה הוא חכם, מוצלח וחריף. ואם אוחזים בטקסט, היתר כבר תלוי עד כמה האדם מרגיש, שהוא סובל, שאינו נמצא בפנימיות שעליה נכתב.

בכתבי המקובלים יש עניין של הבנה ועניין של הרגשה. ההרגשה היא בתנאי, שהאדם רוצה להיכנס להרגשת העולם העליון. להיות המשפיע ולהרגיש מהם כוחות ההשפעה. לפי איך שהאדם משתוקק להשפיע, בהתאם למידת ההשתוקקות הזאת, משפיע עליו אור מקיף, והוא מתקדם בדיוק להרגשת העולם העליון. ואיך שומרים על איזון בין הבנה להרגשה? אדם שלומד לפי השיטה הנכונה, ומשתדל בכל מאודו לקיים מה שאומרים לו בדרך, אז אפילו שהוא טועה, הטעויות שלו הן כדי להבין שטעה, ולתקן את עצמו.

_____________________________

[18] האמרה "נשמת אדם תלמדנו" מיוחסת לרבי מאיר: "ואמר ר' מאיר, נשמת אדם תלמדנו" (רב פנחס מקוריץ, ספר אמרי פנחס, שער ג). על האמרה הזו ראה בעל הסולם, שמעתי, מאמר עז: נשמת אדם תלמדנו: "'נשמת אדם תלמדנו', ידוע שכל התורה נלמד בעיקר לצרכי הנשמה, היינו לאותם שכבר זכו לבחינת נשמה [...] שכל נשמה ונשמה, צריכה בעצמה לעשות את הבירור ולא שמי שהוא יברר בשבילו. לכן מטרם שהם בעצמם עשו את הבירור, אסור לגלות להם את הדברי תורה. וחוץ מחלק הזה, יש תועלת גדול להנשמות, על ידי מה שמקבלים מחידושי תורה של אחרים, ונשמת אדם תלמדנו, איך ומה לקבל ולהיות נעזר מחידושי תורה של אחרים, ומה שהוא בעצמו צריך לחדש".

[19] בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות כה.

[1.12] למי פונה חוכמת הקבלה?

ביאור 12  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

למי פונה חוכמת הקבלה?

באדם מתגלה נקודה שבלב, לאחר שהתפתח בכל יתר הכיוונים, בכל יתר הרצונות, רצון לכסף, לכבוד, למושכלות. או לאחר שהרגיש בהם ריקנות וחוסר כדאיות להתפתח בהם. נקודה שבלב יכולה להתגלות גם באדם פשוט, שכביכול נראה פשוט, או שבגלגולו הנוכחי מתעסק במשהו, שלא נחשב למיוחד בחברה. עם זאת מבין אנשי הרוח והמדע יש לפנות אל אותם אנשים שמרגישים ומבינים את עמקות השבירה שקיימת בתוך האנושות, ואת המצב האנוש שבו נמצאת האנושות, והם יחד איתה.

האדם עצמו יכול להיות במצב אנוש, ובלי להיות מפותח דיו לראות שכך גם כל העולם. וזו נקראת חזרה בתשובה דרך הלב, דרך הרגש. אבל בדורנו האדם חוזר דרך השכל. כלומר, ישנם גם כאלה וגם כאלה, כדברי בעל הסולם ב"מאמר לסיום הזוהר", שלאדם טובע בנהר זורקים חבל, או כנגד הלב או כנגד השכל.[20] בדרך כלל באים לקבלה אלה שמרגישים בלב, אבל צריך לפנות לאלה שיכולים לתפוס את הרעיון של הקבלה בשכל. אנשים שמדברים מתוך השכל על רגש, ועל איך לבטא את כאבו של האדם והאנושות.

____________________________________

 [20] בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר, ד"ה: ובאמת כל התורה.

[1.13] האם גם על ידי הפצת החוכמה מושכים אור מקיף, או רק בזמן לימוד כתבי בעל הסולם?

    קליפ - סגולה

                                            

ביאור 13  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

האם גם על ידי הפצת החוכמה מושכים אור מקיף

או רק בזמן לימוד כתבי בעל הסולם?

אור מקיף מאיר כתוצאה מרצון האדם להיות מתוקן במצבו הרוחני, ומכל פעולה שהוא עושה כדי שעל ידה המצב הזה יתבצע. וודאי שאם האדם עוסק בהפצת הקבלה, והוא משתוקק לראות כתוצאה ממנה את העולם מתוקן, מחובר, מלוכד, ככלי להשראת הבורא, לאור העליון, אז הוא סובל, ומצפה, וחושק, ורוצה את התיקון הזה. ובפרט אם האדם גם עושה את הפעולות, בייחוד אז יש באותן פעולות סגולה גדולה ואור מקיף. אלא שכל פעולות האדם עדיין נובעות רק ממה שהוא מתאר לעצמו, מהם תיקונים, מהם מצבים מתוקנים, ומהו מצב שכל העולם מלוכד בלב אחד.

אבל כדאי לבצע פעולות הפצה, כי רואים אפילו מהדוגמה של יהושע, שהיה משמש למשה. שמתוך זה שעזר למשה בהפצת חוכמת הקבלה בעם, בלי שלמד בעצמו, אלא רק מתוך זה שהיה משרת להתפשטות החוכמה, כפי שאנו משרתים היום לבעל הסולם, הגיע לזכות להיות המוביל. כלומר לרכוש ממשה את כל החוכמה, ולהגיע גבוה יותר מכל החכמים - שרק למדו.

לכן, מצד אחד, בפעולות עצמן יש כוח גדול וסגולה גדולה. אבל מצד שני, אם לומדים, אז מבינים וקשורים למקור, אפילו שלא מרגישים את המקור עצמו, אלא הקשר הוא דרך האור מקיף. לכן לא יתכן ששעתיים לפני תחילת היום, האדם לא ילמד, כי הלימוד מסדר לו את היום. אמנם הוא מתיש את האדם, ולא נוח בחיים המודרניים, אבל אין לו ברירה.

אם האדם רוצה, שכל היום שלו יהיה בתיקון, בכיוון נכון, הוא חייב לפנות בוקר, או לפני העבודה, להיכנס לקשר עם הרוחניות על ידי אורות המקיפים, ומתוכו לפעול אחר כך בחיי היומיום. הוא צריך להשתדל שכל החיים האלה יהיו מסודרים, כחלק מהדרך שלו אל המצב המתוקן. ואז כל היום הוא יתייחס לחיים שלו כשלבי התיקון, ויסתכל אחרת על מה שקורה לו, ויתייחס אחרת למה שנעשה איתו. היחס שלו לעולם יהיה אחר. הוא לא יחיה בחברה ובהשקפה כמו אדם רגיל, אלא כניסתו לעולם תהיה ברצון לשמש את המטרה.

[1.14] האם המדע יכול לקבל את התנאי, שלפיו בלימוד הקבלה יש סגולה?

קליפ - למה מקובלים כתבו?

ביאור 14  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

האם המדע יכול לקבל את התנאי,

שלפיו בלימוד הקבלה יש סגולה?

המדע לא יכול לקבל את התנאי, שבלימוד הקבלה יש "סגולה נפלאה לאין ערוך" לעורר אור מקיף המחזיר את האדם למוטב, כפי שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".[21] וגם לא צריך להסביר את התנאי הזה בשפה הזו. אלא להסביר, שההשגה באה כביכול רק על ידי ההרגל, מתוך זה שאדם לומד. בדומה לאדם שבא ללמוד להיות חרט, ונוטל חתיכת ברזל ומתחיל לעבוד. בהתחלה הוא לא מרגיש את הברזל, ולא מבין איך להתייחס אליו. הוא מקלקל גם את הברזל וגם את כלי העבודה. אבל לאט לאט על ידי העבודה עם הברזל, הוא מתחיל לפתח חוש ולהרגיש את הברזל, כאילו את הרגשת הברזל, איך הברזל מגיב לפעולה כזאת או לפעולה אחרת.[22]

האדם הזה קולט בתוכו מה שנמצא מחוץ לו, ובונה מודל פנימי של הברזל, ולכן מרגיש איזה תגובה הוא יקבל מהברזל, אם יעשה איתו כך או אחרת. הוא כביכול מייחס לברזל את החושים שלו, את הכאב שלו, את התחושות שלו, כמו שאנשים מתייחסים למחשב או למכונית כאל משהו חי ומגיב. הוא מתחיל להרגיש את הטבע, מתוך הרגל העבודה.

אותו דבר קורה בחוכמת הקבלה. על ידי זה שהאדם לומד בספרים שמספְרים על העולם הרוחני, על הפעולות שלו, על החוקיות שלו ועל כל מה שיש בו, האדם בונה בתוכו תבנית, מערכת פנימית, תבונתית, שכלית, איך עובד העולם הרוחני. ומתוך זה שהוא מתחיל לראות איך אותו מודל עובד בחיים, איך המודל הזה מסתדר עם כל החוקים שידועים לו, עם חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה, עם חוקי הפסיכולוגיה, עם חוקים חברתיים, תרבותיים וחינוכיים. על ידי זה שהוא רואה איך עובדת המערכת שחוכמת הקבלה בונה בתוך האדם, המערכת הזאת מתחילה להתקשר עם העולם שהוא מכיר. והאדם לאט לאט נכנס לעולם הרוחני.

אבל לעולם הרוחני אי אפשר להיכנס בלי קניית החוש השישי. האנשים יכולים לדמיין, שהם כבר נמצאים במערכת הזאת, אבל הדמיון הזה הוא רק דמיון שכלתני. וכן הם יכולים להפעיל לפי הרגשתם את החושים, אבל אלה רק חושים אנושיים. חסרים להם בתמונה הזאת הרגשה וקשר עם הכוחות, עם מקור הכוחות הרוחניים, היינו, עם הספירות, עם העולמות רוחניים, שעליהם לא מסבירים.

לא צריך לדבר על מה שקשה להסביר. אלא, מתוך זה שמדענים מתחילים לעסוק בקבלה, וחושבים שעל ידי השכל בלבד נכנסים לרוחניות, הם מתחילים להרגיש שינויים, לעבור עליות וירידות. מתחילה להיבנות בהם הכנה לכלי הפנימי, הרוחני, לנשמה, למה שנקרא החוש השישי. ומתוך השינויים האלה הם נכנסים לעבודה ומתחילים לראות מהי. ואז הם גם לומדים וגם מרגישים את כל התהליך, וממשיכים הלאה.

על כמה מהם רואים שהתהליך כבר עובד, בלי שום בעיה. הם מתחילים להבין שלימוד הקבלה בונה בהם משהו רגשי. אולי ישנם עוד מקצועות לימוד, שיכולים לבנות באדם הכנות רגשיות, אבל בלימוד הקבלה ההכנות הן על - טבעיות. אנשי מדע רואים, שמה שהם רוכשים הוא כנגד הטבע שלהם. פתאום אובד להם הרצון, פתאום הם מרגישים מבולבלים, פתאום הם לא מסוגלים לעכל את העולם הזה ונמצאים כביכול מחוץ לו, כמשקיפים עליו. הם עוברים, כל מה שאנשים עוברים בבניית הכלים הפנימיים.

לכן, אפילו אם לא מסבירים, שבכתבי מקובלים יש עניין של אור מקיף, כמו למשל, באסיפה גדולה, שבה נוכחים אנשים, שידיעה כזאת רק תרחיק אותם מהתהליך. אז נותנים את הדוגמה של לימוד מקצוע החרטות, ואומרים שגם בקבלה, על ידי הלימוד מתחילים להרגיש את מערכת הכוחות שנמצאת מעבר למציאות. שחוכמת הקבלה היא חוכמה על איך מתנהל העולם שלנו. זה חלק מהאמת, לא כולה, אבל לא חייבים לספר הכול, אלא רק מה שמועיל.

 __________________________________

[21] בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנה.

[22] שם.

[1.15] איך אדם יכול להגיע להרגשת כאב מחוסר הרגשת המציאות הרוחנית?

ביאור 15  על "הקבלה - שורש כל המדעים"

איך אדם יכול להגיע להרגשת כאב

מחוסר הרגשת המציאות הרוחנית?

אם אדם לא מרגיש, הוא פשוט לא מרגיש. אם הוא לא מרגיש חיסרון בהרגשה רוחנית, איך הוא ירגיש כאב? בדומה להרגשה שחסרה לו אצבע שישית, או חסר לו חוש שאין לו. אין מה לעשות אם אין הֶרגש.

הֶרגש קונים על ידי חיסרון. חיסרון קונים או מבחוץ, מהחברה, או מלמעלה, מהבורא. גם מתוך עצמו, נקרא מהבורא. אבל לחיסרון הזה אי אפשר לחכות. לכן, יש רק אפשרות אחת להגיע לחיסרון בהרגשת המציאות הרוחנית: שהחברה תשפיע על האדם את החיסרון הזה. שמתוך הקשר עם החברים, האדם ירגיש שחסר לו העיקר בחיים, עד כדי כך שבלעדיו חייו אינם שווים. שהוא חי בדרגה הנמוכה ביותר, בדרגה מתה, שאין בה שום חיות ממשית, אלא רק של הגוף, שגם הוא עוד מעט ימות. ועל ידי הקנאה, האדם יכול לקנות מהחברה כהצלה, חיסרון להרגשה הרוחנית. רק החברה יכולה לגרום לו לחיסרון כזה.

[2.00] חוכמת הקבלה בהשוואה למדעים אחרים[1]

חוכמת הקבלה בהשוואה למדעים אחרים [1]

אמות המידה להערכת המדע / החשיבות של חוכמת הקבלה / הסיבה למספרם המצומצם של מדענים מקובלים / ההשגה - במאמץ / שפת המדע / נציגי המדע / נציגי חוכמת הקבלה / פרסום המדע / הסתרת חוכמת הקבלה

אמות המידה להערכת המדע

ערכו של המדע בעולם נקבע על פי חשיבות היעד שאליו הוא מכוון. לכן, לכל מדע יש מטרה, והערך של כל מדע נמדד ביחס לתועלת שבו, וליתרונות שהוא מעניק בהתאם למטרתו.

למרות שלמדע עצמו יש יתרון גדול על הנושא שאותו הוא חוקר, ויסודו תמיד עליון, הרי ערכו נמדד רק בהתאם לתכליתו, כי היא הנותרת לנצח. לפיכך, במידה שתועלתו של מדע כלשהו תאבַד בעתיד, אזי תאבד גם החשיבות של אותו המדע. ואם המטרה היא בת חלוף, אזי יחד עימה ייעלם המדע.

החשיבות של חוכמת הקבלה

על בסיס האמור לעיל, נברר את חשיבות חוכמת הקבלה:

א.   חוכמת הקבלה עוסקת בהשגת השגחת הכוח העליון על הנבראים, וחוקרת את התקרבות האדם אל הכוח העליון. מכאן, שהחוכמה עצמה נסמכת על הכוח העליון, שחשיבותו עבור האדם היא בעלת ערך בל יתואר. ועל כן, חשיבותה של חוכמת הקבלה עבור המין האנושי היא מעל ומעבר לכל אמדן.

ב.   היות שחוכמת הקבלה עוסקת בנושא הקיום הנצחי, הרי שחוכמה זו עצמה, גם היא נצחית.

ג.   מטרת חוכמת הקבלה היא התקרבות האדם אל הכוח העליון, וזו נחשבת למטרה הנעלה ביותר מבין כל אלה שניתן להעלות על הדעת. לכן מי שעוסק בה, ראוי לכל שבח.

הסיבה למספרם המצומצם של מדענים מקובלים

הסיבה העיקרית לעובדה, שמדענים מקובלים הינם מועטים, נעוצה בכך, שכל אדם המתחיל ללמוד את חוכמת הקבלה, רוצה להקיף בידיעותיו את כל המדע בשלמותו, ולגלות את ההשגחה העליונה במהירות המרבית. אלא שעל מנת להשיג זאת, יש צורך בידע, שאותו לא ניתן לרכוש באמצעות לימוד סטנדרטי של החומר, כפי שמקובל בשאר המדעים. ועל כן חובה על התלמיד המתחיל קודם להכיר את שפת ההשפעה, משום שחוכמת הקבלה כולה כתובה בשפה זו.

ההשגה - במאמץ

בכל מדע, ללא יוצא מן הכלל, כדי להפוך למדען, יש לעמוד בתנאי ההכרחי של השקעת מאמצים רבים בהשגת המדע, הנרכש בהתאם למידת המאמצים.

שפת המדע

לכל מדע יש שפה משלו. החוקרים שעמדו בראשית המדע, הם אלה שהגדירו את שטח המחקר שלו, והסבירו את מהותו בשפה מסוימת. מכאן, שהשפה נועדה להיות חוליה מקשרת המקרבת בין מהות המדע לבין אלה הלומדים אותו. בשפת המדע טמונות אפשרויות בעלות עוצמה רבה. שכן ביכולתה לתמצת את המידע לנוסחאות, ובאמצעותן לספק הסברים עמוקים יותר.

נציגי המדע

המדען העוסק במדע מנצל את זמנו היקר לגילויים, הוא אינו מייחס ערך רב להנאות הגשמיות, ואינו מבזבז את ימיו במרדף אחריהן. הוא בוחר להפחית מערכן של הנאות החיים הגשמיים, ובתמורה לכך מקבל ידע, הבנה והשגה. אבל המדען אינו יכול להימנע מאחת ההנאות הגשמיות היותר גדולות והיא קבלת הכרה מהחברה. סיפוק הנאה זו מצדיק את גיוס כל המשאבים והכוחות, ודורש ויתור על הנאות אחרות. למטרה זו שאפו להגיע כל נציגיה המשובחים ביותר של האנושות, בכול הדורות והזמנים, למענה היו מוכנים להקריב הכול.

נציגי חוכמת הקבלה

כל עוד חשוב לאדם לקבל הכרה מהחברה, הוא אינו מוכן עדיין להשגת חוכמת הקבלה. משום שאדם כזה יעדיף לבלות את זמנו בניסיונות לזכות באותה הכרה, ובזה ישתווה לאלה המכלים זמנם על הנאות גשמיות, שכן ליבם אינו פתוח להשגת ולהכרת הכוח העליון באמצעות חוכמת הקבלה.

יוצא, שהתנאים התקפים לגבי כל מדע, תקפים גם לגבי חוכמת הקבלה. אולם, בנוסף לכך שחוקר חוכמת הקבלה נדרש להפחית מחשיבותם של החיים הגשמיים, כמו חוקרי שאר המדעים, על המדען המקובל להפחית גם מחשיבותה של קבלת הכרה מהחברה.

פרסום המדע

המטרה שהציבו לעצמם נציגי המדעים הרגילים היא, כאמור, לקבל הכרה מהחברה. על כן הם מנסים בכל כוחם להציג לראווה את המדע שבו הם עוסקים דרך מעטפת חיצונית, שתהא מקובלת על לב ההמונים. שכן הם אלה הנחשבים לעיקר האנושות, ודרכם קונה האדם שם.

אין הכוונה למדענים הנכבדים והמסורים, אלא לעסקנים מטעם המדע. אבל גם הראשונים חייבים לשוות למדע מראה פרסומי, כדי לקבל מהחברה הקצבות ושאר תנאים הכרחיים לפיתוח המדע.

הסתרת חוכמת הקבלה

המקובלים מעולם לא שאפו לפרסם ולהציג את חוכמת הקבלה באופן שיתקבל על דעת החברה, משום שהאדם מגיע ללימוד חוכמת הקבלה רק תחת לחץ הקול הפנימי שלו. רק אז הוא מוכן להפחית מערכם של רצונות הגוף, של הנאות חומריות, ושל הרצון לקבל הכרה מהחברה.

זאת הסיבה לכך, שבעבר המדענים המקובלים לא חשפו בקרב חוגים חברתיים רחבים את שיטת ההתפתחות המדעית של חוכמת הקבלה. הם טענו, שיש לגלות את חוכמת הייחוד עם הכוח העליון, רק לאלה שיבינו ויקבלו אותה בצורה נכונה. כי אם לא כן, גילוי מהות חוכמת הקבלה יגזול מהחברה את יכולתה להתענג מהנאות הגוף, מעושר, משלטון ומכבוד.

ולכן, בעוד האנושות מצדה אינה חשה צורך לוותר על אותן הנאות המהוות את פסגת הסיפוק עבורה, ולזכות בתמורה בקשר עם הכוח העליון, אסור לשלול מהחברה את האפשרות להתענג, משום שעל ידי השאיפה לתענוגים והרדיפה אחריהם, אנשים גדלים ומתפתחים עד שמתחילים לשאוף אל העליון. ובימינו מתגלים בחברה סימני אכזבה מכל ההנאות שפורטו לעיל, ויש בה נכונות פנימית לקשר עם הכוח העליון. לכן חוכמת הקבלה מתגלה ומגלה את מהותה ואת מטרותיה בחוגים רחבים בחברה.

_________________________________

 [1] מובא על פי מאמרו של בעל הסולם "חכמת ישראל בערך חכמת חיצוניים".