ביאור 5 - על "חוכמת הקבלה בהשוואה למדעים אחרים"
האם לימוד המושגים המופשטים שבשפת הקבלה לא
עשוי להרחיק את האדם מהצורך בתיקון עצמי? והאם דווקא לימוד החוקים והדינים שבשפת
התנ"ך והתלמוד יעורר בו את הצורך בתיקון מתוך שיראה עד כמה אינו מקיים אותם?
כביכול אפשר לחשוב שדרך לימוד החוקים והתיקונים, שמוסברים
בשפת התנ"ך או בשפת התלמוד, האדם יראה שהוא לא מקיים את דרישת החוקים האלה.
ושהצער על כך יביא אותו לדרוש תיקונים, ולהגיע אליהם דרך העיסוק בחוכמת הקבלה. מה
שאין כן בלימוד חוכמת הקבלה בשפת הקבלה.
בשפת הקבלה הוא לומד חומר טכני יבש, שכביכול אין לו
שייכות אליו. והלימוד הטכני על פעולות מכניות של "מסכים",
"אורות", "כלים", "זיווג דהכאה",
"ביטוש", "התלבשות", "רשימות", אולי מסיט אותו מהכרת
הרע, מונע ממנו לראות עד כמה אין לו השתוות עם אותם תנאים קדושים, שתלמוד התורה
דורש מהאדם.
אבל במאמר "מהות חוכמת
הקבלה" מתאר בעל הסולם את ארבע השפות(שפת התנ"ך, שפת ההלכה, שפת האגדה
ושפת הקבלה),וקובע ששפת הקבלה היא השפה המועילה ביותר. מפני שהאדם בן זמננו, עם
האגו שיש לו, לא מסוגל להוציא את המאור המחזיר למוטב, אלא מחוכמת הקבלה. כי דווקא
בה נמצא המאור החזק ביותר להחזירו למוטב. ואפשר לעורר אותו בקלות, על ידי לימוד
כתבי המקובלים שכתובים בשפת הקבלה.[11]
שפת הקבלה אינה נלמדת כדי ללמוד ספירות ופרצופים, אלא
הלימוד הוא אמצעי בלבד. לכן לא חשוב מה האדם יודע. הבקיאות בחומר לא נועדה אלא כדי
לגרום לאדם להיצמד לחומר הנלמד ולדרוש מאור בזמן הלימוד. ולא מפני שיש איזו חשיבות
לידיעת הפרטים שמובאים ב"תלמוד עשר הספירות". הבקיאות היא רק סימן
חיצוני לעיסוק בחומר, ומספיקה הבנה שטחית, ולא הבנה עמוקה. לא צריך לזכור את החומר
בכוח. צריך ללמוד כדי להיצמד למקור הלימוד ולחיים.
גם תלמידי רב"ש לא עסקו
בפרטי הפרטים של החוכמה, ולא היו בקיאים בכל חלקי "תלמוד עשר הספירות",
לעומת תלמידים אחרים שלמדו ושיננו דפים שלמים. כי הדרך היא לגמרי אחרת. גם בעל
הסולם לא הגיע לידע שלו מתוך שינון דפי ספר, אלא מתוך השגה. ולכן צריך להשיג.
ההשגה הרוחנית הקטנה ביותר, שווה יותר מתלי תלים של ידיעות שטחיות שמשננים מהספר.
וההבדל הזה בין לדעת מה כתוב לבין לדעת את פנימיות הכתוב, נקרא "דעת תורה
הפוכה מדעת בעלי בתים".[12]
בקבלה אי אפשר לשפוט אנשים לפי
הידע שלהם. מי שיש לו שכל חריף וזיכרון טוב, או ישן טוב לפני השיעור, ויש לו זמן
לחזור על החומר, הוא לומד מצוין ובקיא בו היטב. ומי שנמצא בבלבול, ולא מסוגל
להתרכז בזמן הלימוד בגלל בעיות פנימיות, או בגלל שלא מוצא את עצמו, החומר לא נקלט
בו, כי יש לו שאלות אחרות. ואז הוא משתמש בלימוד מתוך ייאוש, ומצפה שיבוא ממנו
המאור המחזיר למוטב, ולא הידיעה עצמה. כפי שבעל הסולם מתאר ב"הקדמה לתלמוד
עשר הספירות", שהעטלף מצפה לחושך, לידיעה, והתרנגול מצפה לאור, לאמונה.
_____________________________
[11] בעל הסולם, תורת
הקבלה ומהותה, ד"ה: סוד השגת החכמה.
[12] אמרה זו מיוחסת לר' יהושע פלק כ"ץ
מלבוב(תחילת המאה ה-17),ספר מאירת עיניים לשולחן ערוך (לחושן משפט, סימן ג, יג):
"פסקי הבעלי הבתים ופסקי הלומדים הם שני הפכים". לאמרה זו ראה גם
ר'ישראל כהן, ספר חפץ חיים,הלכות אסורי לשון הרע, כלל ו: "ידוע שפסקי בעלי
בתים אינן שוין לפסקי התורה הקדושה". על האמרה ראה: רב"ש, דרגות
הסולם,מאמר תסט: מחלוקת קרח ומשה: "בדרך השכל אין להבין את התורה, כי דעת
בעלי בתים הפוכה מדעת תורה, ורק לאמונת חכמים זקוקים. כי בלי תורה אי אפשר לדעת מה
זו דעת תורה ויראת שמים, כי לא עם הארץ חסיד, כמו שכתוב 'הלואי אותי עזבו ותורתי
שמרו'".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה