ביאור 11 על "הקבלה - שורש כל המדעים"
השגת חוכמת הקבלה
השגת חוכמת הקבלה נעשית
באמצעות:
הבנת הטקסט - בדומה לחוקר של העולם הזה, שחייב לעבוד במסירות
יתרה על מנת להבין את העולם, למרות שכולו פרוש לנגד עיניו.
הרגשת
הטקסט - מלבד המידע,
טבועה בטקסטים הקבליים תכונה מיוחדת, סגולה המאפשרת לכל מי שעוסק בהם להיכנס
בהדרגה להרגשת העולם העליון, אף על פי שעדיין אינו מבין את הכתוב.
משני התנאים של העיסוק בכתבי המקובלים, הראשון הוא ההבנה
שצריך ללמוד, שצריך לאחוז בהם ולזכור אותם, כדי שיהיה קשר ותהיה הרגשת שייכות. אי
אפשר ללמוד אם לא נישאר לאדם משהו מהלימוד, אחרת מהיום למחר הוא לא מרגיש קשר
אליו. לשם כך הבורא ברא באדם אמצעים שכליים, כמו זיכרון, הבחנות, הבנות. ולא כדי
שיפַתח את חייו בעולם הזה, שעל פני האדמה יתפתח בשכל וחוכמה.
שכל וחוכמה אנושיים ניתנים לאדם ונמצאים בו רק לצורך הזה,
שבזמן ההכנה לתיקון הנכון, לפני שהוא עובר מחסום, הוא יוכל לאחוז בכתבי המקובלים,
וללמוד אותם אף עם שכלו האנושי, ועל ידי כך למשוך אור מקיף. אם לא היה צורך לעבור
תקופת הכנה, מהדרגה הגשמית ועד הכניסה לרוחניות, לא היה צורך בשכל. לשם מה האדם
צריך זיכרון? לשם מה הוא צריך מגוון תכונות, שמבחינות ומבדילות אותו מן החי? רק
כדי לעשות את התיקונים בתקופת ההסתרה של הבורא. אלא האדם בנוי כך, שיש בו חלק
"חייתי" מסוים, המפותח יותר מהחי, שבחלק הזה ישתמש לפני כניסתו לרוחניות.
לכן בזמן ההכנה, לפני שנכנסים לרוחניות ורוכשים כלים,
שאיתם עובדים בצורה אחרת, בצורה של "נשמת אדם תלמדנו"[18], חייבים ללמוד
את חוכמת הקבלה, כמו שלומדים את יתר החוכמות, אבל בכוונה להגיע ללימוד הנכון,
להרגיש מה מסופר בספר. כי דווקא על ידי הכוונה הזאת להגיע לפנימיות שעליה מסופר
בספר, מושכים אור מקיף.[19]
חייבים לאחוז בספר בשכל וחוכמה, אבל זוהי אחיזה מינימלית,
שאינה תלויה ביכולתו של האדם, בכמה הוא חכם, מוצלח וחריף. ואם אוחזים בטקסט, היתר
כבר תלוי עד כמה האדם מרגיש, שהוא סובל, שאינו נמצא בפנימיות שעליה נכתב.
בכתבי המקובלים יש עניין של הבנה ועניין של הרגשה. ההרגשה
היא בתנאי, שהאדם רוצה להיכנס להרגשת העולם העליון. להיות המשפיע ולהרגיש מהם
כוחות ההשפעה. לפי איך שהאדם משתוקק להשפיע, בהתאם למידת ההשתוקקות הזאת, משפיע
עליו אור מקיף, והוא מתקדם בדיוק להרגשת העולם העליון. ואיך שומרים על איזון בין
הבנה להרגשה? אדם שלומד לפי השיטה הנכונה, ומשתדל בכל מאודו לקיים מה שאומרים לו
בדרך, אז אפילו שהוא טועה, הטעויות שלו הן כדי להבין שטעה, ולתקן את עצמו.
_____________________________
[18] האמרה
"נשמת אדם תלמדנו" מיוחסת לרבי מאיר: "ואמר ר' מאיר, נשמת אדם
תלמדנו" (רב פנחס מקוריץ, ספר אמרי פנחס, שער ג). על האמרה הזו ראה בעל
הסולם, שמעתי, מאמר עז: נשמת אדם תלמדנו: "'נשמת אדם תלמדנו', ידוע שכל התורה
נלמד בעיקר לצרכי הנשמה, היינו לאותם שכבר זכו לבחינת נשמה [...] שכל נשמה ונשמה,
צריכה בעצמה לעשות את הבירור ולא שמי שהוא יברר בשבילו. לכן מטרם שהם בעצמם עשו את
הבירור, אסור לגלות להם את הדברי תורה. וחוץ מחלק הזה, יש תועלת גדול להנשמות, על
ידי מה שמקבלים מחידושי תורה של אחרים, ונשמת אדם תלמדנו, איך ומה לקבל ולהיות
נעזר מחידושי תורה של אחרים, ומה שהוא בעצמו צריך לחדש".
[19] בעל
הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות כה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה