[14.08] מתי האדם מתחיל להבחין במצבי ההסתר לעומקם?

ביאור 8 - על "ההסתר והגילוי של הבורא"

מתי האדם מתחיל להבחין במצבי ההסתר לעומקם?

לניתוח מעמיק יותר של מצבי ההסתר אפשר להיכנס לאחר שמקבלים את מה שנקרא "אותיות העבודה".[8] רק אז ניתן לחקור את מצבי ההסתרה ולעבוד עליהם, ולראות את כל העושר שיש בתוך האדם, בהתאם להרגשת הבורא.

בני אדם רגילים מרגישים או תענוג או ייסורים, או טוב או רע. לכן דרגתם נחשבת דרגה גופנית, כלומר, שמנותקת מהרגשת הבורא, ממחשבה על הבורא. "קשר" הכוונה, קשור להנהגה שלו, להשגחה של הבורא, מה שאפשרי רק על ידי התקרבות לבורא במטרה להידמות לו.

אבל כשהם מתחילים להשתדל למצוא את המקור של הרע והטוב על ידי חוכמת הקבלה, אז אפשר להתחיל לדבר על מצבים של גילוי והסתר, כולל הסתר כפול והסתר רגיל. כלומר, על העבודה הפנימית של האדם, איך לשייך את הרגשת טוב או רע להרגשה של אמת או שקר, למציאות הבורא. זאת אומרת, לשייך מה שיש בתוך הכלי, למי שמביא אותו לכלי. וזו כל המציאות שלנו, אין יותר ממנה, רק אותה חוקרים ולומדים בקבלה.

______________________

[8] על "אותיות העבודה" ראה הביאור על "אהבת הבורא ואהבת הבריות" בעמ' 504.

[14.09] גילוי

ביאור 9 - על "ההסתר והגילוי של הבורא"

גילוי

חיזוק האמונה בעת ההסתר, שהבורא משגיח על העולם, מביא את האדם אל הספרים, ומהם הוא מקבל הארה, אור התיקון, והבנה כיצד להתחזק באמונה בהשגחת הבורא.

   לאחר שמאמציו להאמין בהשגחת הבורא מצטברים למידה מספקת, כך שאור התיקון משפיע עליו, כלומר הוא סופג את כל אותו האור, ואז נעשה מוכן להשגחת הבורא בגילוי. והבורא מתגלה לו כטוב ומטיב לכל נבראיו, בכל צורות הטבע ובהתאם לרצונם.

   כלומר, אדם שנמצא בהסתר כפול, הנקרא הסתר בתוך הסתר, מרגיש שרע לו ושאין משגיח. ולאחר מכן, כשהוא נמצא בהסתר רגיל, הוא מרגיש שרע לו ויש משגיח, ולמרות ההרגשה הרעה, הוא משתדל לחפש את המשגיח ולהצדיק אותו. לראות אותו מאחורי כל מה שקורה לו ולעולם, ולהצדיק את כל הפעולות, המעשים והמקרים. ואחרי שהאדם משתדל בכל מצב, כמה שיכול, וכמה שיותר, להיזכר בבורא, לחפש אותו, למצוא אותו ולהצדיק אותו, אז המעשים והיגיעות שלו מצטברים לאותה מידה שלימה של חיזוק האמונה בעת ההסתר, שהבורא משגיח על העולם.

   האדם מגיע למצב, שהבורא נותן לו אמונה. מהי אמונה? הרגשת הבורא. הבורא פותח את עצמו לאדם, והאדם נעשה קשור לשורש "טוב ומטיב". וזאת, לא משום שמקבל ממנו טוב, ויכול לקבל ממנו גם רע כביכול. אלא מפני שמשתדל תמיד להצדיק את הבורא, שהוא מביא הטוב. ולא שמשתדל להצדיק כדי להרגיש טוב, אלא כדי לא לדבר לשון הרע על הבורא. כי הוא רוצה רק לאהוב את הבורא, וההרגשה הרעה מפריעה לו. במצב הזה יש אופני יחס רבים. החיפוש אחרי הרגשת הבורא כטוב ומטיב למרות ההרגשה הרעה, מביא את האדם אל הספרים.

   ומהספרים, אומר בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", האדם מקבל הארה.[9] אם הוא מתייגע בספרי הקבלה בזמן הלימוד יחד עם החברים בקבוצה, מתוך כוונה להגיע לגילוי הבורא, שזו כל תכליתה של חוכמת הקבלה - "גילוי אלקותו לנבראיו בעולם הזה"[10] - אז הוא מקבל אור מקיף, הנקרא "אור התיקון". ומתוך ההארה הזאת הוא מקבל הבנה כיצד להתחזק באמונה בהשגחת הבורא.

   האדם לומד את דרכי החיזוק שלו, על ידי הקבוצה, על ידי החברים. כך האור המקיף פועל עליו, עד ש"ממלא סאתו".[11] כלומר, עד שהמאמצים שלו מצטברים לכמות מספקת, שמעבירה אותו להרגשה ברורה, לידיעה ממשית, לחיבור ראשון עם הבורא, הנקרא "לעבור מחסום". הבורא פותח את עצמו, והאדם נמצא כבר בגילוי, כלומר, מקבל הרגשת הבורא כמקור הטוב. עובר מחסום ונכנס, כדברי הכתוב, "לעולם שכולו טוב".[12] מאותו רגע ואילך הוא לא יכול יותר אף פעם להרגיש רע. וגם אז יש לו מצבים רבים של עליות וירידות, קו שמאל, קו ימין, קליפות. אלא שהם מתחילים להיות מצבים אחרים, המצבים האמיתיים. אבל רק לאחר שהאדם רוכש מידה מסוימת של אמונה.

   כלומר, לאחר שמאמציו להאמין בהשגחת הבורא - "להאמין" הכוונה, לחפש אחר השגחת הבורא - מצטברים למידה מספקת, כך שאור התיקון משפיע עליו, כלומר הוא סופג את כל אותו האור, שהאור מתקן את האדם ומעמיד אותו בדרגה הרוחנית הראשונה, ואז נעשה מוכן להשגחת הבורא בגילוי. מה שמתגלה כלפי האדם זו ההשגחה. אין יותר מה לגלות. גם במצבו הנוכחי האדם נמצא בעולמו של הבורא. אלא שנמצא במצב שבעל הסולם מצייר אותו כבן מלך שנמצא במרתף חשוך, או כבן אנוש שהוגלה למקום נידח, ושכח את מקור מוצאו. ומקום גלותו נראה לו כל עולמו, כאילו נולד וגדל בו. כך האדם בעולמנו, שנמצא באותו מקום ורק חסר לו גילוי ההשגחה.[13]

   אם בעולמנו זה, על כל המערכות שבו: אדם, חברה, בית, עבודה, עולם, תתגלה השגחת הבורא, אז מתוך הטבע האדם יראה את כל המציאות בצורה מתוקנת. בפעולות עצמן לא ישתנה דבר, אלא האדם יראה את בעל הבית שמאחורי הפעולות, את הקשר בין כל המקרים בעולמנו, שהמקור לכל המקרים והפעולות הוא הטוב המוחלט. זה נקרא גילוי ההשגחה. ומתוך הגילוי הזה, האדם יצדיק את כל מה שקורה בעולמו של הבורא, ומתוך ההכרה הזאת ידבק בו. והבורא מתגלה לו כטוב ומטיב לכל נבראיו, בכל צורות הטבע ובהתאם לרצונם.

   ככל שהנבראים ירגישו יותר, ויהיו "עבים" יותר, הבורא ילך ויתגלה להם בכל המקרים על כל עביותם, וכך העביות תהפוך לזַכות על ידי התיקון. זאת אומרת, באותה מידה שהנבראים מרשיעים עכשיו את הבורא ואת הנהגתו בעולם, הם יצדיקו אותו.

_____________________

[9] בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנה.

[10] בעל הסולם, מהות חכמת הקבלה, ד"ה: על מה סובבת החכמה.

[11] בעל הסולם, אגרת נז, תרצ"ה.

[12] קידושין דף לט ע"ב. להסבר ראה בעל הסולם, שמעתי, מאמר ז: מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה.

[13] בעל הסולם, אגרת טז, תרפ"ה.

[14.10] תיאור המעבר מהסתר לגילוי

ביאור 10 - על "ההסתר והגילוי של הבורא"

תיאור המעבר מהסתר לגילוי

האדם מרגיש את הטוב, השלווה והסיפוק הנפשי המתמיד שנובעים מהבורא. הוא מתפרנס בקלות וברווח, אינו יודע טרדה או מחלה, והוא זוכה לכבוד והצלחה בכל מקום.

   אם חסר לו דבר מה, הוא מתפלל, ומקבל מהבורא את מבוקשו תיכף ומיד.

   אם הוא מרבה במעשים טובים, הצלחתו גדלה.

   אם הוא ממעיט במעשים טובים, הצלחתו מצטמצמת.

  הוא רואה אז, שאלה המתקדמים לקראת התיקון הם בריאים, מתפרנסים היטב, מכובדים, שלווים והוא נהנה להימצא בחברתם.

  הוא גם רואה, שהאנשים שלא מתקדמים לקראת התיקון, הינם מחוסרי פרנסה, מלאי דאגות, חולים, בזויים, טיפשים, חסרי תרבות, צבועים ושקרנים, וחברתם דוחה אותו.

  הפעולות לא עוברות שום שינוי. אלא השינוי מתחולל בתוך האדם ורק כלפי עצמו, ביחס שלו כלפי השגחת הבורא. ממצב שכלל לא מרגיש את ההשגחה, דרך השגחה שנראית לו כרעה, שאם הוא למרות זאת מנסה להצדיק אותה בכל כוחו, היא נעשית השגחה גלויה. היא מתגלה לו כפי שהיא, כהשגחה של טוב ומטיב.

  ואז העולם שלו, ההתפעלות שלו, משתנה מקצה לקצה: האדם מרגיש את הטוב, השלווה והסיפוק הנפשי המתמיד שנובעים מהבורא. הוא מתפרנס בקלות וברווח, אינו יודע טרדה או מחלה, והוא זוכה לכבוד והצלחה בכל מקום. האדם מתחיל להרגיש שהכול "הולך לו בקלות".

  מכאן לומדים עד כמה השינוי הוא הרגשה פסיכולוגית, שינוי פנימי באדם, שלגמרי לא תלוי במה שקורה מחוץ לו. לוקח זמן להבין ולהסכים שרק כך משתנים. אנו חושבים שצריך לשנות את המעשים בעולם הזה. אבל הכול תלוי איך האדם מפענח, מפרש, את מה שקורה. הפירוש הזה גורם לשינוי מוחלט בהתפעלות, בהתרגשות, בהבנה, בקבלת תוכן הנעשה - מרע לטוב.

  רק על ידי גילוי המקור כפועל בכוונת "טוב ומטיב", ש"אין עוד מלבדו", שכוונתו להביא את האדם רק לטוב המוחלט, להיות כמוהו, כמו המקור עצמו, רק אז נפתרות כל הבעיות והצרות של האדם. במקום הרגשת העולם כהרגשות ומקרים רעים, על ידי היפוכה, האדם מרגיש אותם כטובים, שהם באים ממקור טוב ורק למען מטרה טובה. ואז, אם חסר לו דבר מה, הוא מתפלל, ומקבל מהבורא את מבוקשו תיכף ומיד. אם הוא מרבה במעשים טובים, הצלחתו גדלה. אם הוא ממעיט במעשים טובים, הצלחתו מצטמצמת. כלומר, השגחת הבורא נעשית גלויה, בהתאם למידת הפעילות של האדם.

  ולא כפי שמתוארת ההשגחה הנסתרת, ב"תיאור המצב בהסתר כפול", כמצב הפוך לגמרי מ"טוב ומטיב". כאשר הוא מתפלל על צרותיו ועושה מעשים טובים, אינו נענה כלל, ודווקא בעת שמפסיק להתפלל על צרותיו, מגיעה התשובה. כלומר, כאשר רוצה לעשות מעשים טובים, הוא מפסיד. וכאשר רוצה לעשות מעשים רעים, הוא מרוויח.

  אלא בגילוי הוא רואה אז, שאלה המתקדמים לקראת התיקון הם בריאים, מתפרנסים היטב, מכובדים, שלווים והוא נהנה להימצא בחברתם. הוא גם רואה, שהאנשים שלא מתקדמים לקראת התיקון, הם מחוסרי פרנסה, מלאי דאגות, חולים, בזויים, טיפשים, חסרי תרבות, צבועים ושקרנים, וחברתם דוחה אותו.

  העולם סביב האדם לא משתנה. האנשים סביבו הם אותם אנשים, עם אותם מעשים, עם אותם היחסים ביניהם וכלפי הבורא. אלא רק גילוי הבורא משנה לאדם את העולם. ואת השינוי הזה יכולה לחולל בו רק חוכמת הקבלה. כי חוכמת הקבלה, על פי הגדרת בעל הסולם, היא "סדר ההשתלשלות של הכוחות העליונים על דרך סיבה ומסובב הכפוף לחוקים קבועים ומוחלטים, הקשורים ביניהם ומכוונים לגילוי הכוח המשגיח העליון, הבורא, לאדם בעולם הזה".[14]

  העולם הזה נשאר כפי שהוא, אלא נוסף לו גילוי הבורא. הגילוי הוא אישי כלפי כל אדם והוא שמחולל היפוך בהרגשתו, מה שנקרא שהאדם ניכנס לעולם אחר. האדם לא ניפטר מהעולם הזה בצורה פיזית, אלא דרגות הגילוי של השגחת הבורא בעולמו, הן הנקראות עולמות רוחניים.

  אם הבורא מתגלה לו כטוב ומטיב במידה מועטה, נחשב שהאדם נמצא בעולם היצירה ונקרא "בינוני". אם ה"טוב ומטיב" מתגלה לו רק בכלים מתוקנים דהשפעה, נחשב שהאדם נמצא בעולם הבריאה ונקרא "צדיק שאינו גמור". ואם האדם ממשיך ומתקן את הכלים דקבלה שלו בעל מנת להשפיע, מתגלה בהם יחס הבורא אליו הנקרא "כולו טוב", ונחשב שנמצא בעולם האצילות, ונקרא לכן "צדיק גמור".

  האדם מוסיף לכלים של העולם הזה הגשמי, כלים מתוקנים, רוחניים, שבהם הוא מגלה את יחס הבורא אליו. והיחס הזה של בעל הבית, שקודם היה נסתר ועכשיו מתגלה, הוא נקרא "גילוי אלקותו לנבראיו בעולם הזה". ובמידה שאדם מגלה את היחס הנכון והאמיתי של הבורא אליו נקרא שהוא עולה בדרגות של העולמות, מהמצב שהוא נמצא בו כרגע ועד למצב אין סוף.

  כל העולמות הם גילוי השגחת הבורא לנברא, בכלים שאותם הנברא מתקן כדי לגלות את יחס הבורא אליו. וב"גילוי אלקותו לנבראיו בעולם הזה" הכוונה, שהאדם נשאר בהרגשה הגופנית שלו, ומאחוריה הוא מגלה את יחס הבורא כלפיו. והיחס הזה נקרא השגחת הבורא עליו. כלומר, כל מצבי ההסתר והגילוי הם רק כלפי האדם. הם מצבים פנימיים ואישיים שלו בלבד. ובאדם בלבד תלוי באיזה עולם הוא נמצא.

________________________

[14] על סדר ההשתלשלות ראה המאמר "מהות חוכמת הקבלה" בעמ' 144.

[14.11] מה מתגלה לאדם אחרי המחסום?

ביאור 11 - על "ההסתר והגילוי של הבורא"

מה מתגלה לאדם אחרי המחסום?

אדם שעובר מחסום מגלה לעצמו את השגחתו הפרטית של הבורא עליו. הוא יכול לשער איך הבורא מתייחס לאחרים, אבל האחרים לא יכולים להעיד על הגילוי, כי הם מרגישים אחרת. כל אחד מגלה את ההשגחה בהתאם למידת התיקון שלו.

   אדם שמתקן את כל הכלים בדרגת עביות דשורש, מגלה את ההשגחה כ"טוב ומטיב" רק במידה של התיקונים האלה, ונקרא שנמצא בעולם העשיה דקדושה. זו מידת הקשר, השיתוף ביניהם, היחס של הבורא כלפיו ושלו כלפי הבורא. רק במידה הזאת שהבורא מתגלה ומעיד, האדם יכול להעיד שהבורא הוא טוב ומטיב, בדרגה של מידת התיקון שלו. לכן נאמר "כל הפוסל - במומו פוסל".[15] ככל שהאדם לא מתוקן, הוא מרשיע את הבורא שהוא לא בסדר. וככל שהוא מתוקן בכלים האלה, הוא מצדיק את הבורא.

כל ההרגשה, כל ההשגה, היא רק כלפי הנברא המשיג. כפי שבעל הסולם כותב בשירו:

"הבהיר! ומן שחקים מזהיר

שמה: מבפנים לפרכת המסך.

סוד צדיקים שמה מתבהר!

ויאירו יחדיו האור והחושך - הכלים יהיו דומים לאור

טוב מאד, לחקור מפעליו, - את השגחתו עלינו

ואליו הזהרו משלוח יד - שהחקירות יהיו רק בעל מנת להשפיע

אז תשמעוהו, וכה תפגשוהו,

במגדל עוז, שם המיוחד.

ויערב לכם דבר אמת,

לדבר דבר בלי בר. - כל מה שנראה קודם כרע, כגרוע, כלא מוצדק

וכל שאתם תחזו לכם, - בכלים המתוקנים

עיניכם תראנה ולא זר!"[16] - הכול מתגלה רק כלפי האדם, שתיקן את הכלים שלו, ולא כלפי מישהו אחר. ואי אפשר להסביר לאחר. כי מה שהאדם מרגיש, רק הוא מרגיש. וזה נקרא "כל הפוסל - במומו פוסל".

אין יותר מה לגלות בעולם, אלא רק את השגחת הבורא עלינו. גילוי ההשגחה הוא שמשנה לאדם את תפיסת המציאות. ומידות ההשגחה, מידות גילוי יחס הבורא כלפינו, נקראות השגת העולמות העליונים, הרוחניים. עד שכל העולמות, אותן העלמות, הסתרות של ההשגחה, נעלמים, ונשאר "אין סוף": יחס הבורא המתגלה כ"טוב ומטיב לרעים ולטובים"[17], כ"אהבה חלוטה"[18], בלתי מוגבלת, יחס שאליו כולנו צריכים להגיע.

ולהגיע ליחס הזה אפשר רק על ידי השיטה הנקראת חוכמת הקבלה, החוכמה שעוסקת בגילוי הבורא לנבראים בעולם הזה, שהוא כל הנושא שלנו ומלבדו לא צריך דבר. ועד שהאדם לא מגלה את הבורא, הוא לא יכול להצדיק אותו. לא מן הסתם כתוב: "כל הפוסל - במומו פוסל". אם נשארים עם המומים, אז מרגישים את הבורא בהתאם למומים. ואם מתקנים את המומים, אז בהתאם לתיקון, מרגישים בהם את הבורא. אין קשר אחר בין האדם לבורא, אלא רק הכלי המתוקן.

צריך לזכור זאת, ולא לחפש לצאת ולקרוא שהבורא יתגלה ויבוא. אלפי שנים של קריאות לא הועילו לאף אחד, אלא רק לימוד סדר השורשים המוחלטים, המתחברים למטרה האחת, של גילוי האלוקות, וההשתדלות לקיים אותם. רק מידת ההשתדלות, ולא צעקות בעלמא, היא המשפיעה על האדם אור מקיף, שבא ומתקן את הכלים. ורק לפי מידת תיקון הכלים מתגלה השגחת הטוב ומטיב.

______________________

[15] קידושין דף ע ע"א.

[16] בעל הסולם, שמעתי, שיר.

[17] למושג זה ראה בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות סא. ראה גם הערה מס' 8 בביאור על "הקבלה - שורש כל המדעים".

[18] בעל הסולם, אגרת ב, תר"פ.

[14.12] איך ניתן לשנות "טרדות ומחלות"?

ביאור 12 - על "ההסתר והגילוי של הבורא"

איך ניתן לשנות "טרדות ומחלות"?

אדם יכול לקבל שאפשר לשנות את ההתפעלות שלו, את הרגשתו. הוא יכול להאמין שבהתאם לתיקון הכלים שלו, הוא ירגיש יחס אחר של הבורא כלפיו. בדומה למצבו הפנימי בעולם הזה, שמשתנה פעם לטוב ופעם לרע. היום הוא חושב על חבר שלו רע, ומחר הוא מגלה עליו דברים חדשים, וחושב עליו טוב.

   אבל לאדם קשה לקבל, שעל ידי שינוי הכלים, משתנים המעשים החיצוניים. כשנמצא בהסתר, הוא מתפלל ולא מקבל תשובה טובה, אלא דחייה. ואם הוא מתכחש לקיומו של הבורא, הוא זוכה למענה. ובגילוי בדיוק ההפך, כל מי ששייך לחוכמת הקבלה מתקדם בחייו, שרוי בטוב, בריא ומוצלח. ומי שלא שייך לדרך התיקון הוא אומלל, חולה וסובל. האם המעשים משתנים?

   האדם לא מפענח את המעשים של העולם שלנו כפי שהם, אלא לפי התוכן הפנימי שהוא רואה בהם. ואם התוכן הפנימי שהוא רואה מכוּון לבורא, אז המעשים נראים לו בצורה אחרת לגמרי, במקום קלקול הוא רואה תיקון. במקום רע, הוא רואה טוב. במקום חולי, הוא רואה בריאות. במקום אי הצלחה, הוא רואה הצלחה. האדם הוא בעל ההרגשה. ואם מתגלה לו הסיבה הנכונה והטובה של המעשה, במקום סיבה רעה ותוצאה רעה, המעשה הופך מרע לטוב, ונראה לגמרי אחרת.

   בעולמנו אפשר לראות איך המעשה נבחן לפי התוכן הפנימי שלו בדוגמה של שתי מדינות אויבות, שבעבר ניהלו ביניהן מלחמה היסטורית. אצל כל אחת מהן כתוב בספרי ההיסטוריה תיאור אחר של אותה מלחמה. כל אחת רואה את המלחמה בדרכה שלה, ולא מבינה אחרת. לכן יש צורך להתעמק בתפיסת העולם, איך רואים את המציאות. כי אף פעם לא רואים את המציאות לפי מעשה בלבד, כמו מכונה. אלא את התוכן הפנימי של המציאות, עד כמה שניתן לראות. והיכולת לראות את התוכן הפנימי תלויה בגילוי מטרתיות הפעולות.

   לכן אין בעיה להרגיש באותו "עולם כמנהגו נוהג"[19], באותה מערכת, באותו בית, באותה עבודה, עם אותם אנשים, את העולם העליון שגם קודם הוא היה בכל מערכות העולם הזה, וגם עכשיו "כמנהגו נוהג". אלא שעכשיו האדם רואה את העולם כ"אין סוף", כמלא שפע, רוחניות, נצחיות ושלמות.

   מדובר בעניין פסיכולוגי, שתלוי בתפיסה הפנימית. בחוכמת הקבלה לא דנים במצבים של תפיסת המציאות לאחר שנפטרים מהגוף, לאחר שיוצאים ממערכת הגופים של העולם הזה. אלא רק איך כלפי האדם המשיג, בחיי חיותו בעולם הזה, משתנה ההשגה של השגחת הבורא.

_______________________

[19] עבודה זרה דף נד ע"ב.

[14.13] איך האדם מגלה את הבורא בעולמו כטוב ומטיב?

קליפ - תוכנה אלוקית

ביאור 13 - על "ההסתר והגילוי של הבורא"

איך האדם מגלה את הבורא בעולמו כטוב ומטיב?

לאדם אין מה לגלות בעולמו, אלא רק את יחס הבורא כלפיו. ויחס הבורא כלפיו מתגלה לו בכליו המתוקנים, בהתאם לכמה שהם דומים לכלים של הבורא. לפי אותו חוק ההשוואה, ההתאמה, שקיים גם בכל מקרי העולם הזה.

   אם בעולמנו רוצים להרגיש תופעה פיזית מסוימת כמו חום, קור, או גלי קול, צריך להתכלל בה בהתאם. להיות כלולים מאותם חיישנים שקולטים את התופעה הזאת. כלומר, בתוך האדם צריכה להיות רגישות, הבנה, יכולת קליטה ויכולת פיתוח של אותה תופעה, שהוא מרגיש מבחוץ.

   בדומה לאדם שרוצה ללמוד משהו חדש, להבין ולהרגיש אותו. הוא מלמד את עצמו, או על ידי שמכניס לתוכו "תוכנה" מסוימת, או שקונה הרגל, שמעלה לו את סף הרגישות לצבעים, לצלילים, שקודם לא הרגיש. וככל שהוא נעשה יותר רגיש אליהם, ויותר עשיר בתופעות פנימיות, בהתאם להן הוא קולט את אותן התופעות מבחוץ.

   אותו עיקרון עובד בתיקון הכלים. האדם חייב ליצור בתוכו אותה צורה כמו שמחוץ לו, כמו הבורא. כלומר, להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. לתקן את הכלים הפנימיים שלו ההפוכים מהבורא, שיהיו דומים לבורא. ולפי מידת ההידמות שלו לבורא, הוא מקבל תפיסה בבורא, מבין אותו, מגלה את השגחתו עליו. גילוי ההשגחה הוא בעצם גילוי תיקון הכלים של האדם, שהוא עשה בעצמו. האדם בנה והרוויח בעצמו את חלק הבורא שבו. הוא עושה בתוכו דגם של הבורא ונעשה כבורא, מפני שבתוכו פנימה ישנם אותם החוקים, אותה מערכת כמו בבורא. וזו מטרת התיקון.

   תהליך תיקון הכלים מתרחש לפי חוק ההתאמה, בין החלק המרגיש לבין מה שהוא מרגיש. אותו חוק פועל גם בעולם הזה. גם מדחום צריך להיות בנוי לקלוט חום בצורה מסוימת בתוך טווח מסוים. וגם אדם שרוצה להבין את המחשבות של הזולת, חייב להיות מלומד באותם מצבים, רגיש אליהם, להבין מתוכו מה קורה לו, ובהתאם לחלק המשותף לשניהם, הוא יקלוט אותו.

   חוץ מהשוואת הצורה אין דרך אחרת. כל הקושי בהבנת חוכמת הקבלה נובע דווקא מהפשטות שלה. לא מן הסתם כתוב: "עולם כמנהגו נוהג", "אני הוי"ה, לא שיניתי".[20] שום דבר לא משתנה, חוץ מהאדם שמתקן את כלי הקליטה שלו, את התפיסה שלו. לכן, אין לנו למי לפנות ואין על מה לפנות. אין לאן לרוץ ואין מה לשנות בחוץ. אלא האדם צריך להתרכז בפנימיותו ולבנות את כלי הקליטה שלו.

   לכן עבודה הרוחנית נקראת עבודה פנימית, חוכמה פנימית, פנימיות התורה. מפני שאין לה צורך במעשים חיצוניים. לכן הטענה שהמקובלים לא מייחסים חשיבות למעשים חיצוניים, נכונה וצודקת, כי אין טעם לייחס להם חשיבות, אם התיקון כולו הוא רק בכלי הקליטה הפנימיים ביותר, היכן שמתגלה האלוקות.

   ומי שמתקן את עצמו, לפי דרגת הטוב שתיקן, הוא מגלה שהבורא "טוב ומטיב לרעים ולטובים". ומי שלא נמצא בתיקון, בטוב, אלא נמצא ברע, הוא מרגיש את הבורא כרע, ולא יכול להצדיק אותו, שהוא טוב גם לטובים וגם לרעים. זאת אומרת, יחס הבורא לנבראים, מתגלה אישית לכל אחד לפי מידת התיקון שלו. אז רואים את הבורא כטוב ומטיב לכולם, לרעים ולטובים כאחד. וזו דרגה גבוהה מאוד של גילוי ההשגחה, דרגה של עולם האצילות וחלק מעולם הבריאה. ומי שלא נמצא בגילוי הזה, מרגיש את הבורא כרע.

   בעל הסולם מתאר ב"הקדמה תלמוד עשר הספירות" איך האדם פוסע על מדרגות העולמות. איך הסתר כפול והסתר רגיל קשורים לגילויי ההשגחה הנקראת "השגחת שכר ועונש", ו"אהבה נצחית". איך ארבע דרגות גילוי ההשגחה קשורות לארבעת העולמות, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות.

   הוא מבהיר מהם העולמות ומהן המדרגות, מה צריך לעשות ולאן לטפס. שכל עבודת התיקון של האדם, היא כל פעם לתקן בתוכו שכבה פנימית יותר ויותר של הכלי שלו. וככל שהוא הולך ומתקן את הכלי לעומקו, כך גדל האור חוזר שלו, ובהתאם לו גדל גילוי הבורא אליו, גילוי מעשיו כלפיו, הנקרא "ממעשיך היכרנוך".[21] גילוי זה מתרחש כולו בתוך הכלים המתוקנים של כל אדם ואדם.

   וכל שלבי התיקון, שבהם מתגלה לאדם יחס הבורא כלפיו, שרואה ומרגיש את הבורא, הם נקראים מדרגות של העולמות. ובכל מדרגה מהמדרגות האלה יש חלק הנקרא עולמות, מצד העלמה. ומתוך העלמה, אם מתקנים את הכלי על ידי המסך, מגיעים לגילוי. כלומר, הסתר וגילוי הם שני הצדדים של אותו הכלי בכל מדרגה ומדרגה: לפני התיקון ואחרי תיקון.[22]

   ואין יותר מתיקון הכלי. כל העולמות נמצאים ומתגלים בתוך האדם, כפי שכותב בעל הסולם ב"הקדמה לפתיחה לחוכמת הקבלה". וכל העולמות הם רק גילוי היחס של הבורא, בהתאם לכלים הפנימיים המתוקנים של האדם. לכן צריך להתרכז בפנימיות בלבד. וחוכמת הקבלה היא החוכמה שמדברת על פנימיות האדם, על היחס של האדם למה שנמצא מחוץ לו.[23]
                                    ______________________________________

[20] מלאכי ג, ו.

[21] על העיקרון "ממעשיך עקרנוך" ראה בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, אות ו. ראה גם הערה מס' 3 בביאור על "שכל הפועל".

[22] על ד' בחינות ההשגחה: ב' בחינות הסתר וב' בחינות גילוי ראה בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנ.

[23] ראה הערה מס' 3 בפרק "הקדמה: חוכמת הקבלה כמדע מתקדם" בעמ' 10.

[15.00] אחור וקדם צרתני

אחור וקדם צרתני [1]

"אחור וקדם צרתני"[2] מתאר בלשון ציורית את הכוח העליון, שגם במצב של הסתר הפנים [אחור] וגם במצב של גילוי הפנים [קדם] הוא מנהיג את הכול, כדי להביא את האדם אל המטרה שנקבעה מראש. על כך נאמר, "מלכותו בכל משלה"[3], ו"אין נידח ממנו נידח"[4], כלומר, אין מקום פנוי ממנו. שאין שום דבר החורג משליטתו.

ההבדל שבין הרגשת האחור או הקדם תלוי רק בתפיסת האדם, בָּאופן שבו מתגלה לו השליטה הכוללת של הבורא, בהווה או בעתיד. אדם שזוכה לייחד את העולם הזה עם העולם הרוחני, מגלה בכל המתרחש בהווה, את הכוח העליון השולט בכול. כמו כן, הוא מגלה שכל המתרחש אינו אלא לבוש חיצוני, שמסתיר את ההשגחה הנצחית הכוללת, השולטת גם בהווה על כלל הבריאה, ועל כל החלטה, מחשבה ומעשה.

אלא, שלמראית עין, אין ההשגחה מתגלה בהווה בדומה לרוכב [הבורא] שמוביל את סוסו [הבריאה] אלא להיפך, נדמה שהסוס מוביל את רוכבו. אך לאמתו של דבר, אין הסוס מתעורר לשום פעולה, כי אם רק בהדרכת המושכות והרסן של הרוכב. אדם שמגלה את השגחת הכוח העליון בצורה כזו, קורא לגילוי בשם "הסתר פנים".

כל עוד לא זכה האדם לייחד כל מחשבותיו, החלטותיו ומעשיו לבורא לבדו, אז תנועותיו של הסוס, כביכול אינן מצייתות למושכות ולרסן של הרוכב, אלא כאילו ההיפך הוא הנכון. קשר כזה בין האדם לבורא נקרא "אחור".

אך בל נחשוב שבמצב כזה האדם נמצא מרוחק מההשגחה העליונה, שהרי נאמר: "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם"[5], כי דבר לא יגרע ממנו, וכל הבריאה מתגלגלת חזרה אל שורשה.

אם כך, למרות שנראה לאדם כי הסוס הוא, כביכול, זה שמוביל את הרוכב לפי רצונו הנבזי. הרי אמת היא שהרוכב מוביל את הסוס כרצונו, למחוז חפצו. אך אין זה מתגלה בהווה, אלא יתגלה רק בעתיד.

ולמרות שקיים קשר גם בשלב זה, זהו קשר הפוך, "אחור באחור", כלומר שאינו מרצונו של הנברא ואינו מרצונו של המשגיח. לעומת זאת, אדם שממלא אחר רצונו של הכוח העליון, ומגלה את שליטתו בהווה, קשור אליו בקשר "פנים בפנים". כלומר, הן מרצונו הטוב של הבורא והן מרצונו הטוב של הנברא. כי דווקא קשר כזה הוא רצונו של העליון.

ההבדל הוא בזה, שאדם שמגלה את ההשגחה האמיתית בהווה, שרוי בשמחה ולא בצער, בשפע ולא במחסור, והכול מתנהל כרצונו ולא בכפיה.

________________________

[1] מובא על פי מאמרו של בעל הסולם "אחור וקדם צרתני".

[2] תהילים קלט, ה.

[3] תהילים קג, יט.

[4] שמואל ב יד, יד.

[5] יחזקאל כ, לג.

[15.01] ביאור על - "אחור וקדם צרתני"

 ביאור 1 - על "אחור וקדם צרתני"

ביאור על - "אחור וקדם צרתני"

 "אחור וקדם צרתני" מתאר בלשון ציורית את הכוח העליון, שגם במצב של הסתר הפנים [אחור] וגם במצב של גילוי הפנים [קדם] הוא מנהיג את הכול, כדי להביא את האדם אל המטרה שנקבעה מראש. על כך נאמר, "מלכותו בכל משלה", ו"אין נידח ממנו נידח", כלומר, אין מקום פנוי ממנו. שאין שום דבר החורג משליטתו.

אנו נמצאים בתוך כוח, שמחזיק את כל המציאות לפי חוק ההשפעה. כל הברואים מלבד האדם מקיימים את החוק הזה. ולמין האדם יש הרגשה מיוחדת שהוא חופשי בעולמו ו"אין דין ואין דיין".[6] אבל רק בהתפתחותו האדם מגיע להרגשה שהוא נמצא כביכול מחוץ לחוק הזה, והיא שנקראת "חייו". זאת אומרת, החי כמו הצומח איננו מרגיש שהוא חי, היינו לא שואל על חייו, אלא מתקיים. כמו גם כל איבר ואיבר של הגוף וכל הגוף עצמו שאינם שואלים האם הם קיימים או לא. כי לשאול על כך, צריכים להיות בדרגה מעליו, שהיא מחוץ לחוקיות.

ומכאן, שאנחנו נמצאים כפרטים הקיימים בחלל של החוק, ושואלים על החוק עצמו. וזו נקראת "שאלת האדם", שממנה מתבררים שני החלקים הכלולים בו: חלק הדומם, צומח, חי, המציית לחוק בעל כורחו, ולגביו אין שאלה. וחלק נוסף שהוא האדם, ובו תלוי האם לציית לחוק או לא. לכן על אדם לבדוק את עצמו, האם הוא מסכים לחוק שבו הוא קיים, האם הוא רוצה שהחוק ישלוט בו, האם בצורה חופשית הוא רוצה בקיום בתוך החוק הזה. עליו לבדוק מהי מידת ההתאמה שלו במישור קומת האדם, כלפי החוק הנקרא בורא, "להטיב לנבראיו" [7], להטיב לזולתו.

ההבדל שבין הרגשת האחור או הקדם תלוי רק בתפיסת האדם, בָּאופן שבו מתגלה לו השליטה הכוללת של הבורא, בהווה או בעתיד. אדם שזוכה לייחד את העולם הזה עם העולם הרוחני, מגלה בכל המתרחש בהווה, את הכוח העליון השולט בכול. כמו כן, הוא מגלה שכל המתרחש אינו אלא לבוש חיצוני, שמסתיר את ההשגחה הנצחית הכוללת, השולטת גם בהווה על כלל הבריאה, ועל כל החלטה, מחשבה ומעשה.

המצבים אחור וקדם הם רק כלפי האדם, בהתאם למידה שבה הוא מתאים את עצמו לחוק ההשפעה של הבורא. אם אדם מתאים את עצמו כלפי הבורא לגמרי, הכול מתגלה לו בהווה. ואם אדם אינו מגלה את ההתאמה שלו בהשתוות הצורה לבורא, קיים הפרש בין צורת האדם לצורת הבורא כלפי ההשפעה שהיא החוק הכללי. ואז במידה שהאדם אינו נמצא בחוק הזה, באותה מידה הוא מרגיש את עצמו באחוֹר או בקדם, היינו לא באותו המצב ולא באותו הזמן כמו הבורא.

אלא, שלמראית עין, אין ההשגחה מתגלה בהווה בדומה לרוכב [הבורא] שמוביל את סוסו [הבריאה] אלא להיפך, נדמה שהסוס מוביל את רוכבו. אך לאמתו של דבר, אין הסוס מתעורר לשום פעולה, כי אם רק בהדרכת המושכות והרסן של הרוכב. אדם שמגלה את השגחת הכוח העליון בצורה כזו, קורא לגילוי בשם "הסתר פנים".

ככל שאדם אינו משתווה לבורא בקיום חוק ההשפעה, כך הוא נמצא באחור, בפיגור כלפי הבורא. ואינו מרגיש שהבורא והוא פועלים כְיחד, לפי החוק הכללי של ההשפעה השלמה. אלא יש ביניהם הפרש בהבנה, בתנועה, בדיבור, במחשבה, במעשה. זאת אומרת, בכל מה שהאדם עושה, ובכל מה שהוא חושב שהבורא עושה עליו.

ובמידה שבה האדם איננו משתווה עם הבורא, נדמה לו, שיש מצדו איזו מחשבה, פעולה או מעשה עצמי. כי כך הוא מרגיש. מפני שחוסר השתוות נקרא, מחשבה, דיבור או מעשה משלו, שבהם נראה לאדם שאין הבורא מתלבש בו. ובכך הוא מרגיש את השוני או את העצמאות מהבורא, כי אינו מגלה שהבורא נמצא בו, מתלבש בו, ומוביל אותו.

אלא רק כשאדם מתקן את מחשבותיו, פעולותיו ומעשיו בעל מנת להשפיע, הוא מגלה שגם קודם לכן נמצא הבורא בכל אלה, אבל לא בצורה שהיה מגולה. אלא היה נסתר כפי מידת חוסר ההתאמה של האדם כלפיו. זאת אומרת, שליטת הבורא בתוך האדם היא מלאה, אבל מצד האדם יש עליה הסתרה.

ויוצא, שאין שום פעולה חופשית במעשי האדם, שאינה לפי התלבשות הבורא בו. רק שהצורה בה אדם מרגיש את עצמו חופשי ופועל ללא הרגשת ההתאמה עם הבורא בכל המחשבות והמעשים, היא אינה הצורה הרצויה, מפני שהיא גורמת לאדם חוסר שלמות. היינו, האדם הוא היחיד שניזוק ונפסד ממנה, כי היא משפיעה רק עליו. וכך, כל מה שמופיע לפי התאמת הצורה גם הוא כלפי האדם בלבד.

אדם שמתאים את עצמו לבורא, לא קיים לגביו עתיד. כי עתיד הוא תוצאה מהאור המקיף שטרם התלבש בכלים מחמת חוסר תיקונם. ולכן כשאדם מתוקן - אין זמן, ואין עתיד. זאת אומרת, במצבו הנוכחי אדם מוכרח שיהיה עתיד, היות שרע לו. אבל כאשר טוב לו, ויש מילוי לכל חסרונותיו, אין הוא מצפה לעתיד או חושב עליו. הוא רק רוצה שהמצב יישאר ללא שינוי וללא עתיד, מה שנקרא "לעצור את הרגע".

________________________

[6] ירושלמי, סנהדרין דף נא ע"ב.

[7] על "רצונו להטיב לנבראיו" ראה: בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, אות ב; וכן הביאור על "השגת ייחוד הבריאה" בעמ' 445.

[15.02] האם החוקיות של הסתר וגילוי מוכרת לתפיסת המדע הגשמי?

ביאור 2 על - "אחור וקדם צרתני

האם החוקיות של הסתר וגילוי מוכרת לתפיסת המדע הגשמי?

ההסתרה מורגשת באדם גם בחיים הגשמיים, ולכן אנשים מחפשים עצה אצל איש חכם או רופא, ופונים לספרים או לשדים ורוחות, בחיפוש אחר גילוי הנסתר מהם, כדי לקבל ממנו תמיכה, ולמצוא בו חיזוק ויסוד למה שקורה. זאת אומרת, אדם משתדל להעביר את הלא ידוע שבהווה ובעתיד לידוע, מתוך הרגשת הנסתר שקיימת בו. ולכן ישנם חכמי האמונה העממית שיודעים מה יילד יום, והכול פונים אליהם, ומוכנים לשלם כסף מזומן תמורת גילוי המחר, ותמורת העתיד הטוב שיסדרו להם.

אלא כל מה שהיה נסתר אתמול, הולך ונעשה מגולה יותר היום. ובעצם אין רוחניות ואין גשמיות, כמו שמסביר בעל הסולם במאמר "גוף ונפש". יש רק נסתר וגלוי, ואנו פוסעים כל הזמן מהנסתר לגלוי. כזה הוא קו המחשבה בחיינו בכלל, ובמדע בפרט, אבל טרם גילינו אותו נסתר שכדי לגלותו צריכים אנו לעבור שינוי פנימי.[8]

כי בעולם הזה יש נסתר שמגלים על ידי שיפור האמצעים, בעוד כל מכשירי המדידה דוגמת מיקרוסקופ, טלסקופ, וכולי, פועלים על פי עקרונות המחקר של האדם הקדמון, שהכה באבן, התבונן בתוצאות ולאחר מכן טעם אותן. זאת אומרת, השכלת האדם כולה מבוססת על מתן השפעה מסוימת, ומדידת התגובה, שמורגשת כחיצונית (בראייה) או כפנימית (בטעם). מפני שאין אפשרות אחרת לחקור, אלא רק לפי פעולת החושים. ולכן המחקר שממציא לאדם את הגילויים בכל חוכמות המציאות, נמצא צועד במקום.

אולם מלבד החקירה על ידי חמשת החושים הטבעיים של האדם, קיימת חקירה על ידי רכישת גישה אחרת הנקראת חוש שישי. זו תוכנה פנימית שאדם לא יכול לגלות בעצמו, היות שבתוך חלק ה"חי" שבו לא קיימות היוצרות המהוות את ההכנות לה. הן מצויות בתוך חלק "האדם", ולכן מגלים אותן על ידי פעולה מיוחדת על טבעית, ולא על ידי הפעולה שקיימת בדומם, צומח וחי. אלא מתוך שרוצים לעורר בדרגת האדם את החלק הנקרא מדבר. ואין הכוונה למדבר בעל שפה מדוברת, אלא שנמצא בדרגת "האדם", שיכול להתחיל להתאים את עצמו לעליון, לבורא.

זאת אומרת, שיטת החקירה בחוש השישי היא לפי הכנה על טבעית, על חושית, ולא בעבודה על ידי ניסוי וטעייה. כי רק במידה שאדם מסוגל לעבוד בחוש השישי ללא טעייה, ניתנת לו האפשרות לעבוד בו. ולאחר שאדם קיבל חוש שישי, והוא מקבל בכל פעם עבודה עימו בדרגה גבוהה יותר, הוא כבר לא נופל וקם, כמו שבתקופת ההכנה. אלא הבדיקה והטעייה הן בהכנה בלבד, כי רק על ידן אדם יכול לראות היכן הוא נמצא, ללמוד מה קורה, להתחיל להציב גבולות. ומתוך שפעם חוטף מכה, ופעם מקבל סוכרייה, ופעם נמצא בין לבין, נבנים בתוכו רגשות שמאפשרים לו לעבוד עם החוש הזה, לוסת אותו איכשהו. ואלמלא היו לו ההרגשות מהאכזבות ומהתענוגים, לא היה יכול לעבוד עימו.

אבל בכל מקרה, אנו תמיד הולכים מחוסר גילוי לגילוי. אמנם בשתי שיטות החקירה האדם מגלה דברים בצורה טבעית, אבל בחוש השישי הוא ממשיך לגלות את הטבע לפי שיטת גילוי שונה משיטת הניסוי והטעייה שבה הכיר את עולמו עד כה. כאשר רק במאה הקודמת החל המדע להביט בעולם דרך החושים של בעלי החיים, ומתוך מחקר התברר שהם רואים ושומעים אחרת מהאדם. כלב למשל, כמעט אינו רואה, אלא עבורו העולם בעיקרו הוא ריחות. ואם האדם מביט בתמונה מסוימת, אז הכלב "מביט" בה בחוש הריח, ומריח שיש תמונה. ועדיין מדובר רק בחושים דעולם הזה, שבו הכול תלוי בטווחים וביחסים למיניהם.

זאת אומרת, כלב תופס מציאות בעיקר דרך האף, עטלף דרך האוזן, נחש דרך הלשון על ידי הרגשת חום בחוש המישוש, ואדם דרך העין. אבל לא משנה מהו החוש דרכו מקבלים את הדבר, כך שהעולם נראה אחרת לגמרי. ומי צודק, אין לדעת. כי הראייה של הנשר חדה מזו של אדם, ולכלב היכולת לגלות דברים שאדם איננו מגלה. ויוצא, שהעולם אינו מה שמתראה בחושים. אלא בחושים תלוי איך מרגישים משהו שככל הנראה קיים מבחוץ.

וכאן עולה השאלה, האם קיים או לא? ואם כן, מה קיים? אבל עליה לא ניתן להשיב, כי לעולם אי אפשר להרגיש שלא דרך החושים. ואפילו אדם היה יכול להחליף את כל חושיו בכלי שמורכב מחושי בעלי חיים, בעל עשרים אוזניים ומאה עיניים, עדיין הוא ירגיש רק דרך חיישנים, ובלעדיהם לא יוכל להרגיש מאומה. זאת אומרת, על מה שנמצא בחוץ אין לנו לומר דבר, אלא הוא נקרא "עצמותו". ומה שמתקבל דרך החושים נקרא טבע.

ואמנם לאחר שמגלים את הטבע על ידי סגנון קליטה מיוחד שלא קיים בחוש של שום יצור, היינו שמקבלים את הטבע בצורת ההשפעה, שלא ידוע לנו מהי, אז מתחילים להרגיש תופעות אחרות. ובעצם גם הן נתפסות בתוך החוש, רק שקיים הבדל בין הקליטה, עיבוד המידע, והבנתו, בחושים הטבעיים, לבין הקליטה בחוש על מנת להשפיע, בתכנון ובעיבוד המידע בו.

ההבדל בכך, שבשיטה דעל מנת להשפיע אדם קולט בתוך עצמו צורות שכביכול קיימות מחוץ לו. זאת אומרת, האדם מתחיל להכיר את "החיה" שנקראת העולם הזה, הבורא, ובתוכה הוא נמצא, להכיר איך מתייחס אליו הבורא, ואיך הכול הוא כלפיו, בהתאם למה שמומלץ לו לקבל לפי היכולת שלו לקלוט בהתאמה לבורא.

לכן שיטת הקבלה היא שיטת ההתאמה, שעוזרת לאדם להיות באיזון עם אותה חיה גדולה שבתוכה הוא חי, מבלי לדעת מי ומה היא. כי החיה הזאת רוצה שהאדם יקבל צורה, שהוא לא יהווה חלק זר בתוכה. שמא היא תיאלץ לגרש אותו ולסגור אותו באיזה תא מבלי להיכנס איתו למגע. אלא במידה בה האדם עצמו נעשה כמו החיה הזאת, הוא הופך לחלק בלתי נפרד ממנה, ויכול לחיות עימה יחד. ואז בתוך גופה, הוא אינו מהווה גוף זר מפריע, הורס, שגורם לחיה הזאת רע.

כל עוד לא זכה האדם לייחד כל מחשבותיו, החלטותיו ומעשיו לבורא לבדו, אז תנועותיו של הסוס, כביכול אינן מצייתות למושכות ולרסן של הרוכב, אלא כאילו ההיפך הוא הנכון. קשר כזה בין האדם לבורא נקרא "אחור" - והוא שקר כלפי האדם, שאין אדם מגלה אותו כשקר, היות שנמצא בניתוק רגשי ובניתוק שכלי, שאינו מבין או מרגיש כדי לגלות זאת.

זאת אומרת, מעשה בעל מנת לקבל שאדם עושה בניתוק מהבורא, מפני שהתענוג מחייב אותו לעשות - האם הוא מעשה טוב או רע? מעשה הוא מעשה, ותמיד הבורא הוא הקובע מה אדם יעשה. אלא שהאדם מרגיש את המעשה, וההרגשה הזאת נותנת לו ציור שהמעשה הזה נניח רע, מפני שהוא רואה רק את החלק המהווה צורה חיצונית מן התמונה.

אם נסתכל למשל על בעל מסעדה שגובה מחירים גבוהים עבור הסעודות, כי הוא רוצה ומתאווה להיות עשיר, זו התמונה הנראית לעין. אבל מה שאינו נראה הוא ההסתר בו הוא שרוי, ושהפעולות שהוא מבצע, את כולן במלואן נותן לו הבורא לבצע. אלא אנו רואים את האדם מתוך העיניים שלו, ושופטים אותו לפי הכוונה שלו. וכלפינו הכוונה שלו היא המעשה. אבל באמת, אין במעשה שלו כוונה. אלא הוא נותן לכולם לאכול.

ואם יבוא מישהו מעולם אחר, יראה אדם שמבוקר עד ליל מתרוצץ, כדי לקנות מצרכים ולבשל, והכול באים אליו לקבל מזון, והוא רק מאכיל ונותן לכולם. והכסף שמקבל בתמורה הוא חסר חשיבות, כמו שבעיני ילדים קטנים ערך של שטר אינו עולה על ערכו של נייר. ובעצם, כך קורה בפועל, אלא שאין לנו את היכולת לראות זאת.

ובעל מנת להשפיע רואים מה שווי הכסף האמיתי בשני הצדדים, ורואים גם מדוע הבורא שולח איזה אדם למסעדה שבה מוכרים לו במחיר גבוה פי עשרה. ולכן בכל הדברים שבעולם הזה, אין צורך ואין מה לשנות, מלבד הכוונה.

אין צורך לדעת מדוע בעל המסעדה מאכיל את כולם, וגם אין צורך לשנות דבר, לא את החומרים, לא את התבלינים ואפילו לא את המחיר. הוא יכול להמשיך לגבות את הסכום הרגיל. עליו לשנות רק את הגישה, את היחס. זאת אומרת, גם בגמר התיקון יהיה לכל דבר שווה - ערך השקול לו. מפני שהחישוב בעל מנת להשפיע הוא מדויק יותר מאשר בעל מנת לקבל, היות שגם הנותן וגם המקבל צריכים לדעת במדויק. האדם פוחד שמא ייקח יותר, ומעוניין שיגבו ממנו כסף או תמורה אחרת, כדי שיידע האם הוא נמצא בחשבון הנכון. ולכן בעל המסעדה נשאר עם המסעדה, עם האוכל, ועם הכסף, ומשנה רק את הכוונה.

ויוצא, שהבורא גם כעת נותן לאדם את הכול, כדי לעשות מה שנדרש ממנו. אלא עליו רק לדעת שהוא מבצע מה שהבורא רוצה. ושיהיו רצונו ורצון הבורא היינו הך.

________________________

[8] על הגלוי והנסתר ראה המאמר "גוף ונשמה" בעמ' 307.

[15.03] מה ההבדל בין הסתר פנים ואחור?

ביאור 3 על - "אחור וקדם צרתני

מה ההבדל בין הסתר פנים ואחור?

הסתר הוא מצב ההסתרה. ו"אחור באחור" או "פנים באחור" נקרא, שמצב ההסתרה איננו רצוי, כי אין השתוות ברצונות, וכתוצאה מכך יש הסתר. ו"פנים בפנים" נקרא שמשתווים עם הבורא.

אך בל נחשוב שבמצב כזה האדם נמצא מרוחק מההשגחה העליונה, שהרי נאמר: "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם", כי דבר לא יגרע ממנו, וכל הבריאה מתגלגלת חזרה אל שורשה.

אם כך, למרות שנראה לאדם כי הסוס הוא, כביכול, זה שמוביל את הרוכב לפי רצונו הנבזי, ולכן הוא מאשים את עצמו, וצועק לבורא: "מדוע קורים לי הדברים האלה?" הרי אמת היא שהרוכב מוביל את הסוס כרצונו, למחוז חפצו. בכל המצבים ואפילו הגרועים ביותר שבהם נראה לאדם כאילו הוא גורם משהו לעצמו, ולוקח על עצמו מלוא האשמה והנבזות במעשיו, עדיין הבורא הוא שעושה וגורם לו הכול. אך אין זה מתגלה בהווה, אלא יתגלה רק בעתיד. כי אי אפשר לאדם להתקדם, אלא רק אם מרגיש שוני בינו לבין הבורא.

לא מדובר כאן באמירה פסיכולוגית, ולא שכך אדם קורא בספרי מקובלים, ואז הוא נמצא כבר במצבים האלה. אלא עליו להגיע למצב שתהיה לו יכולת לומר, שהוא מסכים ורואה, שכזה הוא המצב המתקיים בו כעת. ושבעל הסולם בכתביו רק סידר לו נכון יותר את כל הנתונים הנמצאים בו. בלימוד חוכמת הקבלה קוראים מאמרים על מדרגות רבות, שהן עדיין לא מתקיימות בנו. אלא אדם צריך להגיד שהמצבים שבהם הוא נמצא הם המצבים שגרם לעצמו, כי אלמלא כן, כיצד יתנהג אדם? כיצד יגיב? מִמַה יתרחק? כי אם היה רואה שהבורא מסובב לו הכול ואולי ללא קשר למצבים הקודמים, הוא היה עומד במקום או לכל היותר בורח מהייסורים שמכניס בו הבורא, אבל לא היה עושה חשבון על עצמו, שזה "האני".

ולמרות שקיים קשר גם בשלב זה, זהו קשר הפוך, "אחור באחור", כלומר שאינו מרצונו של הנברא ואינו מרצונו של המשגיח. הקשר קיים ונמצא, ומהעולם הזה לעולם הבא, לא משתנה דבר מלבד "שעבוד מלכויות", כמו שכתוב "אין בין עולם הזה לימות המשיח [לעולם הבא], אלא שעבוד מלכויות בלבד"[32] , שמתהפכת השליטה בעיני האדם, ומתחיל לראות שהרוכב הוא הרוכב, ותמיד ובכל דבר היה רוכב. לעומת זאת, אדם שממלא אחר רצונו של הכוח העליון, ומגלה את שליטתו בהווה, קשור אליו בקשר "פנים בפנים". כלומר, הן מרצונו הטוב של הבורא והן מרצונו הטוב של הנברא. כי דווקא קשר כזה הוא רצונו של העליון.

ההבדל הוא בזה, שאדם שמגלה את ההשגחה האמיתית בהווה, שרוי בשמחה ולא בצער, כתוצאה מהשינוי ביחסו של האדם, משתנה קריאת העולם שלו, ולכן הרגשתו היא אחרת. כמו אדם שנמצא במצב טוב או רע, ומיד העולם נראה אחר לחלוטין, הסיבות, התוצאות, האנשים, מה שהם חושבים. והרי לעיתים מתרוצצים באדם מצבים ואינו יודע כיצד לסדר ולקשור אותם יחד. זאת אומרת, באדם הכול נקלט אך ורק לפי ההכנה שלו, לפי ההרגשה שלו. והכוחות שפועלים באמת, פועלים לפי הרצונות, הרשימות, המסכים, ובכלל בלי התערבות האדם. אלא אדם משנה רק את תפיסת עולמו איך לראות ולקבל את העולם.

בשפע ולא במחסור, והכול מתנהל כרצונו ולא בכפיה. פעם אדם רואה את חברו כמפסידן, גועלי, חולה ואומלל, ופעם רואה אותו להפך. כיצד יתכן? אדם מתייחס לאנשים לפי הצורה שבה הוא קורא ומבין אותם. בדומה לעשיר מופלג שמפקיד בבנק כל הונו, מחמת הפחד שמא איש ידע על קנייניו, שנמצא כבול בחרדות לעתיד, ולכן שרוי בצמצום ומסכנוּת, ומלבדם אין לו דבר בחייו. בעיניים של מכר קרוב, מצבו של העשיר הזה הוא הרע ביותר, וחלילה מלהיות בו. ואילו זר יראה בו אדם שהעולם מונח בכף ידו, ויחשוב כמה הוא מוצלח.

לכן כל דבר תלוי בצורה שבה מזדמן לאדם לראות ולקרוא את הדבר. והשוני הוא מן הקצה לקצה, כמו גילוי הפנים וההסתר של השגחת ה'. והגרוע מכל הוא כאשר לא רואים נכון את הסיבות לדברים שאנשים עושים כדי לחפות על מחסוריהם, שהן נסתרות מהעין. כי אז רואים את המחסור והחסרונות, היינו האומללות, התסכול, הפחד והחרדה שבהם שרויים העשירים והמנהיגים הגדולים.

לכן אומר בעל הסולם, התוצאה ששרוי בשמחה ולא בצער, בשפע ולא במחסור, והכול מתנהל כרצונו ולא בכפיה היא מיוחדת ויקרה לאדם, כי מגלה שהכול מתנהל כרצונו ולא בכפייה. היות שנמצא הולך באותם הצעדים כמו הטבע והחוק העליון, ומזדהה עימם עד כדי כך שמרגיש שרוי באין סוף.

ואם אדם היה יכול להסתפק בתענוג רגעי, היה מסתפק. אבל לא נותנים לו אפשרות להסתפק, ולכן הוא דורש יותר. אבל אילו התאפשר לכל אחד להיות מסופק במשהו, אפילו על ידי חיבור אלקטרודה למוח, הוא לא היה יוצא מהסיפוק הזה, ולא היה זז, כי לא היה לו חיסרון. זאת אומרת, מלמעלה לא ניתנת לאדם האפשרות, מפני שהרוכב רוכב על הסוס לעבר המטרה שקבע לעצמו, ואליה הוא רוצה להביא את האדם, ולא להפך. גם אם האדם כמו "הסוס" חושב כי הוא מתעורר בעצמו, כמו שאומר בעל הסולם במאמר הזה, ולא מהרסן או מהמתג של הרוכב.

ואם נראה לסוס, לשכלו ולרצונו הנבזי, שהוא מוביל את רוכבו, אומר בעל הסולם, זוהי סִכלות. אלא הרוכב תמיד רוכב. ורק לאדם נדמה שפעם הוא הרוכב, ופעם הסוס כביכול רוכב עליו.

________________________

[32] ברכות דף לד ע"ב. ראה גם דברי הרח"ו על "שעבוד מלכויות": ואם כך נאמר על תורתו של משיח, שהיא בהיותם בגוף ונפש, כמ"ש ז"ל (ברכות ל"ד ע"ב)אין בין העה"ז לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד. והוא בטול מלכות הרשעה, קליפה החיצונה, הנקרא יצה"ר, כמו שדרשו רז"ל על פסוק וגר זאב עם כבש וכו', וסמיך ליה ומלאה הארץ דעה את ה (הרח"ו, עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות).