[16.17] למה ההתפתחות הרוחנית כרוכה בסבל?

קליפ - המאור המחזיר למוטב

                                   ביאור 17 - על "השגת ייחוד הבריאה"

למה ההתפתחות הרוחנית כרוכה בסבל?

למה צריך לסבול ומתוך הסבל להעדיף התפתחות רוחנית על פני התפתחות גשמית, כלומר, להעדיף קשר עם הבורא למרות שסובלים? למה אי אפשר ליהנות בעולם הזה מכל טוב ולעלות לתענוגים עוד יותר גדולים בחיבור עם הבורא? למה צריך לסבול בעולם הזה? אם מתוך הסבל של העולם הזה האדם בורח לבורא, כי שם טוב יותר, הרי זו צורה אגואיסטית. היה יותר טוב שייהנה בעולם הזה, ולמרות ההנאה יעדיף קשר עם הבורא, זה היה אומר שהוא באמת מעדיף את הבורא על פני תענוגים גדולים יותר.

אלא האדם חייב לקבוע את הבחירה החופשית שלו, בכך שהוא מעדיף זה לעומת זה. ובחירה חופשית יכולה להיות רק בתנאי שנמצאים בסבל ובריקנות, ובניתוק מהבורא מתמלאים בתענוגים, ולמרות זאת מעדיפים להיות קשורים עם הבורא. והבחירה הזאת נקראת להימצא בין שתי המערכות, בין קליפה לקדושה, ובאמצע ביניהם לבחור בקדושה: בשליש עליון דתפארת, בקליפת נוגה.

 אם מעדיפים תענוג ישיר, נקרא שנכנסים לקליפה. ואם מעדיפים להיות בקשר עם הבורא, מפני שמשיגים את גדלותו ומההשגה הזאת נהנים, נקרא שנמצאים בקדושה. כלומר, העיקרון של הבחירה הוא לא לברוח מייסורים גופניים ולהעדיף התקשרות לבורא. לברוח מייסורים ולבוא לטוב דוחפים אותנו הכלים הטבעיים שלנו. אלא העבודה האמיתית היא תענוג כנגד תענוג. תענוג בכלים דקבלה כנגד תענוג של השפעה, שבה התענוג הוא לא לשם קבלת התענוג, אלא רק כסימן שהאדם משפיע.

בלתי אפשרי לדון על המערכת השנייה, של תענוג מהשפעה, בטרם רוכשים אותה, כי במצבנו הנוכחי אין לאדם הבחנות מה זה נקרא להשפיע. בספרו של בעל הסולם "בית שער הכוונות" אפשר בצורה מופשטת ללמוד על כל התהליך שעוברת הנשמה, שנמצאת בין "בי"ע דקדושה" ל"בי"ע דקליפה", ואיך היא בוחרת. אבל תענוג מהשפעה אינו נמצא במושגים שלנו, שלפיהם חושבים שחוכמת הקבלה עוזרת להגיע לטוב כדי לברוח מהרע. זהו תענוג שלא נמדד בכלים דקבלה של האדם, ולא לפי המושגים שיש לנו היום.