ביאור 9 -
על "ההסתר והגילוי של הבורא"
גילוי
חיזוק האמונה בעת ההסתר, שהבורא משגיח על העולם, מביא את
האדם אל הספרים, ומהם הוא מקבל הארה, אור התיקון, והבנה כיצד להתחזק באמונה בהשגחת
הבורא.
לאחר
שמאמציו להאמין בהשגחת הבורא מצטברים למידה מספקת, כך שאור התיקון משפיע עליו,
כלומר הוא סופג את כל אותו האור, ואז נעשה מוכן להשגחת הבורא בגילוי. והבורא מתגלה
לו כטוב ומטיב לכל נבראיו, בכל צורות הטבע ובהתאם לרצונם.
כלומר, אדם שנמצא בהסתר כפול, הנקרא הסתר
בתוך הסתר, מרגיש שרע לו ושאין משגיח. ולאחר מכן, כשהוא נמצא בהסתר רגיל, הוא
מרגיש שרע לו ויש משגיח, ולמרות ההרגשה הרעה, הוא משתדל לחפש את המשגיח ולהצדיק
אותו. לראות אותו מאחורי כל מה שקורה לו ולעולם, ולהצדיק את כל הפעולות, המעשים
והמקרים. ואחרי שהאדם משתדל בכל מצב, כמה שיכול, וכמה שיותר, להיזכר בבורא, לחפש
אותו, למצוא אותו ולהצדיק אותו, אז המעשים והיגיעות שלו מצטברים לאותה מידה שלימה
של חיזוק האמונה בעת ההסתר, שהבורא משגיח על העולם.
האדם מגיע למצב, שהבורא נותן לו אמונה.
מהי אמונה? הרגשת הבורא. הבורא פותח את עצמו לאדם, והאדם נעשה קשור לשורש
"טוב ומטיב". וזאת, לא משום שמקבל ממנו טוב, ויכול לקבל ממנו גם רע כביכול.
אלא מפני שמשתדל תמיד להצדיק את הבורא, שהוא מביא הטוב. ולא שמשתדל להצדיק כדי
להרגיש טוב, אלא כדי לא לדבר לשון הרע על הבורא. כי הוא רוצה רק לאהוב את הבורא,
וההרגשה הרעה מפריעה לו. במצב הזה יש אופני יחס רבים. החיפוש אחרי הרגשת הבורא
כטוב ומטיב למרות ההרגשה הרעה, מביא את האדם אל הספרים.
ומהספרים, אומר בעל הסולם ב"הקדמה
לתלמוד עשר הספירות", האדם מקבל הארה.[9] אם הוא מתייגע בספרי הקבלה בזמן הלימוד יחד עם החברים בקבוצה, מתוך כוונה להגיע
לגילוי הבורא, שזו כל תכליתה של חוכמת הקבלה - "גילוי אלקותו לנבראיו בעולם הזה"[10] - אז הוא מקבל אור מקיף, הנקרא "אור התיקון". ומתוך ההארה הזאת הוא מקבל
הבנה כיצד להתחזק באמונה בהשגחת הבורא.
האדם לומד את דרכי החיזוק שלו, על ידי
הקבוצה, על ידי החברים. כך האור המקיף פועל עליו, עד ש"ממלא סאתו".[11] כלומר, עד שהמאמצים שלו מצטברים לכמות מספקת, שמעבירה אותו להרגשה ברורה, לידיעה
ממשית, לחיבור ראשון עם הבורא, הנקרא "לעבור מחסום". הבורא פותח את
עצמו, והאדם נמצא כבר בגילוי, כלומר, מקבל הרגשת הבורא כמקור הטוב. עובר מחסום
ונכנס, כדברי הכתוב, "לעולם שכולו טוב".[12] מאותו רגע ואילך הוא לא יכול יותר אף פעם להרגיש רע. וגם אז יש לו מצבים רבים של
עליות וירידות, קו שמאל, קו ימין, קליפות. אלא שהם מתחילים להיות מצבים אחרים,
המצבים האמיתיים. אבל רק לאחר שהאדם רוכש מידה מסוימת של אמונה.
כלומר, לאחר שמאמציו להאמין בהשגחת הבורא -
"להאמין" הכוונה, לחפש אחר השגחת הבורא - מצטברים למידה מספקת, כך שאור
התיקון משפיע עליו, כלומר הוא סופג את כל אותו האור, שהאור מתקן את האדם ומעמיד
אותו בדרגה הרוחנית הראשונה, ואז נעשה מוכן להשגחת הבורא בגילוי. מה שמתגלה כלפי
האדם זו ההשגחה. אין יותר מה לגלות. גם במצבו הנוכחי האדם נמצא בעולמו של הבורא.
אלא שנמצא במצב שבעל הסולם מצייר אותו כבן מלך שנמצא במרתף חשוך, או כבן אנוש
שהוגלה למקום נידח, ושכח את מקור מוצאו. ומקום גלותו נראה לו כל עולמו, כאילו נולד
וגדל בו. כך האדם בעולמנו, שנמצא באותו מקום ורק חסר לו גילוי ההשגחה.[13]
אם בעולמנו זה, על כל המערכות שבו: אדם,
חברה, בית, עבודה, עולם, תתגלה השגחת הבורא, אז מתוך הטבע האדם יראה את כל המציאות
בצורה מתוקנת. בפעולות עצמן לא ישתנה דבר, אלא האדם יראה את בעל הבית שמאחורי
הפעולות, את הקשר בין כל המקרים בעולמנו, שהמקור לכל המקרים והפעולות הוא הטוב
המוחלט. זה נקרא גילוי ההשגחה. ומתוך הגילוי הזה, האדם יצדיק את כל מה שקורה
בעולמו של הבורא, ומתוך ההכרה הזאת ידבק בו. והבורא מתגלה לו כטוב ומטיב לכל
נבראיו, בכל צורות הטבע ובהתאם לרצונם.
ככל שהנבראים ירגישו יותר, ויהיו
"עבים" יותר, הבורא ילך ויתגלה להם בכל המקרים על כל עביותם, וכך העביות
תהפוך לזַכות על ידי התיקון. זאת אומרת, באותה מידה שהנבראים מרשיעים עכשיו את
הבורא ואת הנהגתו בעולם, הם יצדיקו אותו.
_____________________
[9] בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנה.
[10] בעל הסולם, מהות חכמת הקבלה, ד"ה: על מה סובבת החכמה.
[11] בעל הסולם, אגרת נז, תרצ"ה.
[12] קידושין דף לט ע"ב. להסבר ראה בעל הסולם, שמעתי, מאמר ז:
מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה.
[13] בעל הסולם, אגרת טז, תרפ"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה