[15.01] ביאור על - "אחור וקדם צרתני"

 ביאור 1 - על "אחור וקדם צרתני"

ביאור על - "אחור וקדם צרתני"

 "אחור וקדם צרתני" מתאר בלשון ציורית את הכוח העליון, שגם במצב של הסתר הפנים [אחור] וגם במצב של גילוי הפנים [קדם] הוא מנהיג את הכול, כדי להביא את האדם אל המטרה שנקבעה מראש. על כך נאמר, "מלכותו בכל משלה", ו"אין נידח ממנו נידח", כלומר, אין מקום פנוי ממנו. שאין שום דבר החורג משליטתו.

אנו נמצאים בתוך כוח, שמחזיק את כל המציאות לפי חוק ההשפעה. כל הברואים מלבד האדם מקיימים את החוק הזה. ולמין האדם יש הרגשה מיוחדת שהוא חופשי בעולמו ו"אין דין ואין דיין".[6] אבל רק בהתפתחותו האדם מגיע להרגשה שהוא נמצא כביכול מחוץ לחוק הזה, והיא שנקראת "חייו". זאת אומרת, החי כמו הצומח איננו מרגיש שהוא חי, היינו לא שואל על חייו, אלא מתקיים. כמו גם כל איבר ואיבר של הגוף וכל הגוף עצמו שאינם שואלים האם הם קיימים או לא. כי לשאול על כך, צריכים להיות בדרגה מעליו, שהיא מחוץ לחוקיות.

ומכאן, שאנחנו נמצאים כפרטים הקיימים בחלל של החוק, ושואלים על החוק עצמו. וזו נקראת "שאלת האדם", שממנה מתבררים שני החלקים הכלולים בו: חלק הדומם, צומח, חי, המציית לחוק בעל כורחו, ולגביו אין שאלה. וחלק נוסף שהוא האדם, ובו תלוי האם לציית לחוק או לא. לכן על אדם לבדוק את עצמו, האם הוא מסכים לחוק שבו הוא קיים, האם הוא רוצה שהחוק ישלוט בו, האם בצורה חופשית הוא רוצה בקיום בתוך החוק הזה. עליו לבדוק מהי מידת ההתאמה שלו במישור קומת האדם, כלפי החוק הנקרא בורא, "להטיב לנבראיו" [7], להטיב לזולתו.

ההבדל שבין הרגשת האחור או הקדם תלוי רק בתפיסת האדם, בָּאופן שבו מתגלה לו השליטה הכוללת של הבורא, בהווה או בעתיד. אדם שזוכה לייחד את העולם הזה עם העולם הרוחני, מגלה בכל המתרחש בהווה, את הכוח העליון השולט בכול. כמו כן, הוא מגלה שכל המתרחש אינו אלא לבוש חיצוני, שמסתיר את ההשגחה הנצחית הכוללת, השולטת גם בהווה על כלל הבריאה, ועל כל החלטה, מחשבה ומעשה.

המצבים אחור וקדם הם רק כלפי האדם, בהתאם למידה שבה הוא מתאים את עצמו לחוק ההשפעה של הבורא. אם אדם מתאים את עצמו כלפי הבורא לגמרי, הכול מתגלה לו בהווה. ואם אדם אינו מגלה את ההתאמה שלו בהשתוות הצורה לבורא, קיים הפרש בין צורת האדם לצורת הבורא כלפי ההשפעה שהיא החוק הכללי. ואז במידה שהאדם אינו נמצא בחוק הזה, באותה מידה הוא מרגיש את עצמו באחוֹר או בקדם, היינו לא באותו המצב ולא באותו הזמן כמו הבורא.

אלא, שלמראית עין, אין ההשגחה מתגלה בהווה בדומה לרוכב [הבורא] שמוביל את סוסו [הבריאה] אלא להיפך, נדמה שהסוס מוביל את רוכבו. אך לאמתו של דבר, אין הסוס מתעורר לשום פעולה, כי אם רק בהדרכת המושכות והרסן של הרוכב. אדם שמגלה את השגחת הכוח העליון בצורה כזו, קורא לגילוי בשם "הסתר פנים".

ככל שאדם אינו משתווה לבורא בקיום חוק ההשפעה, כך הוא נמצא באחור, בפיגור כלפי הבורא. ואינו מרגיש שהבורא והוא פועלים כְיחד, לפי החוק הכללי של ההשפעה השלמה. אלא יש ביניהם הפרש בהבנה, בתנועה, בדיבור, במחשבה, במעשה. זאת אומרת, בכל מה שהאדם עושה, ובכל מה שהוא חושב שהבורא עושה עליו.

ובמידה שבה האדם איננו משתווה עם הבורא, נדמה לו, שיש מצדו איזו מחשבה, פעולה או מעשה עצמי. כי כך הוא מרגיש. מפני שחוסר השתוות נקרא, מחשבה, דיבור או מעשה משלו, שבהם נראה לאדם שאין הבורא מתלבש בו. ובכך הוא מרגיש את השוני או את העצמאות מהבורא, כי אינו מגלה שהבורא נמצא בו, מתלבש בו, ומוביל אותו.

אלא רק כשאדם מתקן את מחשבותיו, פעולותיו ומעשיו בעל מנת להשפיע, הוא מגלה שגם קודם לכן נמצא הבורא בכל אלה, אבל לא בצורה שהיה מגולה. אלא היה נסתר כפי מידת חוסר ההתאמה של האדם כלפיו. זאת אומרת, שליטת הבורא בתוך האדם היא מלאה, אבל מצד האדם יש עליה הסתרה.

ויוצא, שאין שום פעולה חופשית במעשי האדם, שאינה לפי התלבשות הבורא בו. רק שהצורה בה אדם מרגיש את עצמו חופשי ופועל ללא הרגשת ההתאמה עם הבורא בכל המחשבות והמעשים, היא אינה הצורה הרצויה, מפני שהיא גורמת לאדם חוסר שלמות. היינו, האדם הוא היחיד שניזוק ונפסד ממנה, כי היא משפיעה רק עליו. וכך, כל מה שמופיע לפי התאמת הצורה גם הוא כלפי האדם בלבד.

אדם שמתאים את עצמו לבורא, לא קיים לגביו עתיד. כי עתיד הוא תוצאה מהאור המקיף שטרם התלבש בכלים מחמת חוסר תיקונם. ולכן כשאדם מתוקן - אין זמן, ואין עתיד. זאת אומרת, במצבו הנוכחי אדם מוכרח שיהיה עתיד, היות שרע לו. אבל כאשר טוב לו, ויש מילוי לכל חסרונותיו, אין הוא מצפה לעתיד או חושב עליו. הוא רק רוצה שהמצב יישאר ללא שינוי וללא עתיד, מה שנקרא "לעצור את הרגע".

________________________

[6] ירושלמי, סנהדרין דף נא ע"ב.

[7] על "רצונו להטיב לנבראיו" ראה: בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, אות ב; וכן הביאור על "השגת ייחוד הבריאה" בעמ' 445.