קליפ - מרק
ביאור 1
- על "השגת ייחוד הבריאה"
מבוא
מחקרה העיקרי של חוכמת הקבלה עוסק בנושא התכללותם של כל פרטי הבריאה זה
בתוך זה. באופן שכל פרטי המציאות העצומה של חמשת העולמות, המונהגים על ידי חוק
הטבע היחיד, מתאחדים, משתלבים חוק ומתחברים. עד שנעשים לשלם אחד, שבו הכול כלול זה בזה
ומאוחד.
הבורא פועל מתוך
"רצונו להטיב לנבראיו".[5] יש לו רצון אחד ומטרה אחת. ומתוך הרצון הזה נובע כל היתר. ומהו חומר הבריאה? מתוך
שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, חומר הבריאה חייב להיות רצון ליהנות. והרצון הזה, אם
הוא חייב לעבור התפתחות מסוימת כדי להגיע להרגשה שהוא נהנה, אז ההתפתחות הזאת על
כל שלביה, גם היא נובעת רק מאותה מחשבה להטיב לנבראיו.
וכך יוצא, שחוץ ממחשבה אחת, אין עוד
מה שפועל בבריאה. והבריאה מצייתת למחשבה הזאת, וכל פעם מגיעה למצב מתקדם יותר
לקראת המטרה של להטיב לנבראיו, ורק על ידי החוק הזה.
אדם שחוקר את העולם העליון מגלה שכל העולמות, וכן אינספור הסדרים שבחוכמת
הקבלה עצמה, מתייחדים תחת עשר מציאויות בלבד, הנקראות עשר ספירות. לאחר מכן, אותן
עשר ספרות מסתדרות בארבעה חלקים, שמסתדרים ונכללים בקוצו של יוד, שהיא הנקודה
המסמנת את עולם אין סוף.
האדם המשיג, החוקר,
שצריך להגיע למטרת הבריאה, הוא חייב לעבור התפתחות הדרגתית. ממצב שלא מכיר ולא
מבין ולא משיג דבר בבריאה עד למצב שמתפתח על ידי יגיעת עצמו בדרכי התפתחות ושלבי
התפתחות, שעוברים עליו ובונים בו יסודות והכנות, כדי שבסוף ההתפתחות יגיע ליכולת
להרגיש ולקבל את מטרת הבריאה במלואה.
ושלבי ההתפתחות האלה מתגלים לאדם
בעשרה שלבים, כעשר ספירות, או כחמישה עולמות, שאותם עליו לעבור בצורה הדרגתית,
בהכרתו ובהשתתפותו העצמית. עלינו לעבור אותם, כי הם בונים בנו כלים, שללא הכנתם,
האדם לא יוכל להרגיש את עצמו נמצא במטרת הבריאה.
לכן כל רגע בחייו, האדם חייב להבין,
שהוא נמצא בהתפתחות לקראת אותו מצב נקוב מראש, המצב השלם והנצחי שנקרא מטרת
הבריאה. וכל המצבים הם שלבי התפתחות מחויבים שעליו לעבור. ההרגשה של האדם במציאות,
והמהירות שבה הוא עובר את כל שלבי ההתפתחות תלויות באדם, בהשתתפות שלו וביכולת שלו
להצדיק את המצבים האלה.
אם האדם משתתף בהם, אז שלבי ההתפתחות
האלה, במקום להתגלות לו כשלבים של חושך, כנטולים "טוב ומטיב", הם מתגלים
לו כשלבים מטרתיים שמאירים לו, כספירות, שדרכן מתגלה כל פעם האור העליון, שמתקן
אותו וממלא אותו.
ואם האדם לא משתתף כראוי בשלבי
ההתפתחות, אז בהתאם לחוסר היכולת שלו להשתתף בהתפתחות עצמו, האור הזה שצריך
להתגלות בכל המדרגות כטוב ומטיב, מורגש בו כ"אחוריים"[6],
היינו, ההפך, כמחייב אותו להשתנות. והאור הזה, שמרגיש אותו כמחייב, למרות שמושך את
האדם לתיקונים, אבל מפני שלא רוצה ללכת באותה מטרה, באותה פעולה, יחד עם האור, הוא
מרגיש את פעולת האור עליו כייסורים.
בכל מצב ומצב האדם נמצא בהתפתחות. אם
מסכים לתהליך ההתפתחות, מבין אותו, רוצה בו, משתתף עימו, הוא מרגיש תענוג, באותה
מידה שמתגלָה באותה מדרגה. ואם האדם לא מסכים עם התהליך, ולא יכול להצדיק אותו,
ולהשתתף בהתפתחות, באותה מידה הוא מרגיש ייסורים. שהם אותם כוחות שמחייבים אותו
בכל זאת להגיע להצדקה, ולהשתתפות, ולהרגשת הטוב, גם בשלבי ההתפתחות.
ובכל מדרגה ומדרגה, עד שהאדם לא עובר
מהרגשה רעה, מאחוריים, מקו שמאל, לקו ימין, להרגשה טובה, להשתתפות בתהליך, הוא לא
יכול לסיים את מדרגתו הנוכחית, ולעבור למדרגה הבאה, להיכנס לשלב הבא.
לכן כתוב: "מצווה גדולה להיות
בשמחה".[7] אדם שנמצא בשמחה, סימן שהוא מסכים עם פעולות הבורא, שנותן כוחות והולך בצורה מהירה
ומועילה. זאת אומרת, השמחה היא תוצאה, היא הסימן שהאדם הולך נכון.
________________________
[5] בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה,
אות ב.
[6] על המושג "אחוריים" ראה בביאור על "ההסתר והגילוי
של הבורא" בעמ' 403.
[7] רבי נחמן מברסלב, אוצר היראה: ליקוטי עצות מוהר"ן, מהדורא
בתרא, סימן כד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה