[16.18] האם שאיפה לנתינה יכולה לצמוח מתוך אגואיזם?

ביאור 18 - על "השגת ייחוד הבריאה"

האם שאיפה לנתינה יכולה לצמוח מתוך אגואיזם?

שאיפה לתת מתוך אגואיזם, מתוך הרצון לקבל, היא נתינה אגואיסטית. להיות מוכן לתת בתנאי שהנותן מרוויח כפול, לא נקרא לתת. אפילו כשמדובר בפעולה עצמה, בתנועה חיצונית שנוטלים משהו ונותנים לזולת, כשנמצאים באגואיזם לא מסוגלים לעשות שום תנועה של נתינה, אם לא רואים ממנה רווח, כי הרווח הוא חומר הדלק שעוזר לאדם, שמאפשר לו לעשות את פעולת הנתינה.

 לכן, עד שהאדם לא מתרומם מהכלי שלו שנקרא רצון לקבל, לכלי שהוא מפתח בתוכו, שנקרא רצון להשפיע, אין שום נתינה. האדם מפתח מהנקודה שבלב כלי שלם, כלי דהשפעה. ולפני שפיתח אותו, הוא נמצא כל - כולו באגו שלו. ועל אותם אנשים, שלא הגיעו עדיין לאותה התפתחות, אומר הכתוב: "כולם כבהמות נידמו"[23], שהתנהגותם היא עדיין לפי הטבע, כלומר, רק כדי להרוויח עוד ועוד מילוי בתוך הרצון לקבל.

אנו קרויים "אדם" רק לפי גודל הרצון להשפיע שהאדם מפתח בתוכו. לכן כתוב: "אתם קרויים אדם ולא אומות העולם קרויים אדם", על אותם אנשים שמפתחים מהנקודה שבלב מערכת השפעה שדומה לבורא. רק הם נקראים "אדם", מהמילה "דומה", "אדמֶה לעליון".[24] אם יש בנו מנגנון דומה לבורא, במידה שהוא נמצא בנו, אנו קרויים "אדם", ולפני כן לא.

 אבל שאיפה לבורא מתחילה מתוך האגואיזם. כאשר האדם מתחיל להכיר את הרע שבאגואיזם, שהוא אינו משתווה עם תכונות הבורא, אז הוא מתחיל לבנות בתוכו מנגנון דומה לבורא, כלים דהשפעה.

________________________

[23] תהלים מט, יג: "ואדם בִּיקָר בַּל ילין נמשל כבהמות נדמו".

[24] ישעיהו יד, יד.