[15.05] איך אפשר להגיע להרגשה של הבורא?

ביאור 5 על - "אחור וקדם צרתני

איך אפשר להגיע להרגשה של הבורא?

על ידי מאמץ, התקפה, הרגל שנעשה טבע שני, צער, היינו כל מה שיש לאדם עליו להכניס לפעולה. אבל ההרגשה שלא מתגלה לפתע אלא שתתגלה כתיקון, זו ישועה מלמעלה שאינה תלויה באדם אלא רק בבורא. כמו שמתבאר ממאמר "אחור וקדם צרתני", אדם צריך להשתדל ללכת יחד עם הרוכב, ואז איכשהו הדבר קורה.

למרות שהמקובלים מסבירים שהאדם הוא שמעלה מ"ן בצורה כלשהי, ואמנם שעושה איזו פעולה ועליה מקבל שכר ועונש, בכל זאת עליו לומר לעצמו שהכול תלוי רק ברצון הבורא. זאת אומרת, לא להיקשר לפעולות של עצמו, ולא להיות בטוח שבמידה שיעשה פעולות בצורה מסוימת ויחשב כמה עוד נותר לו לעשות, ויעשה, אז יצליח. אלא מלכתחילה צריכים לדעת ולזכור כי ההצלחה, עד כמה שתלויה באדם, הבורא חותם עליה.

האדם משנה במציאות רק את הקליטה שלו. וכביכול, אם לכל הפחות היה משפיע לבורא משהו, והבורא היה תלוי ב"טובה" שאדם עושה לו, זאת אומרת הוא היה המנהיג, ובו היה תלוי איך ירכב עליו הבורא, או שבכלל האדם היה רוכב עליו. אז עוד היה לאדם מה לעשות. אבל אם כלום אינו תלוי באדם, וההבדל הוא רק כלפי הרגשתו, מדוע שיהיה לו אכפת מההרגשה? מדוע שלא יהיה מעל ההרגשה מבלי שדבר יגע בו? אלא אדם לא יכול לקבוע מה יהיה הלאה, לפני שהגיע למידת הבינה, וראה האם הוא תלוי בהרגשה הזאת או לא.

הבורא מוביל, ומהאדם הוא רוצה הרגשה בלבד. היינו, שירגיש. כמו שאדם רוצה מסוסו, שהוא המין שעובדים אתו יחד כחלק מהגוף. ולא מן הסתם במיתולוגיה היוונית נהגו לצייר סוס ואדם כגוף אחד. הסוס הוא כביכול הכוח שחסר לגוף, וההמשך לכך בתרבות המודרנית, הוא האדם עם המכונית. במילים אחרות, האדם רוצה שהסוס יהיה יחד עימו, שיהיה שלו.

ולמה הבורא רוצה שהאדם יהיה "סוסו" הנאמן? הכוונה, שיהיה נאמן מתוך הכרה. כי אלמלא ההכרה, האדם הוא נאמן בין כה וכה, ואינו עושה דבר מלבד מה שמכניס בו הבורא. אבל הבורא רוצה שהאדם יידע מחשבותיו ורצונותיו, מבלי שיכניס אותן בו. ושירצה לבצע אותן כמו שהבורא מנהיג, בעודו עוזב את המתג והרסן לגמרי, ואיננו חושב על דבר, אלא "עוצם עיניים" והאדם מוביל אותו.

כי אז יוצא, שהאדם מוביל את הבורא, והבורא אינו רוכב עליו, היות שזאת כבר אינה רכיבה. אלא האדם קיים כמוהו, באותה התוכנה שבה מתייחס אליו הבורא בהשגחתו והנהלתו. והבורא אינו מתייחס יותר, אלא האדם לוקח את הכול לידיו, ונעשה בורא ונברא יחד. והבורא כביכול הלך לו.

כלומר, הבורא רוצה שמהמתג והרסן האדם יגיע ל"ראש" שלו. הוא מעורר אותו על ידי מה שאדם מבין, ועל ידי כלים ששייכים לחי. ובכך הוא רוצה לעורר באדם רצון להיות מעל החי, להיות כמו הרוכב, ולרכוש כל מה ששייך לרוכב. שהאדם ילמד ממנו כיצד הוא שולט בו, ולאט לאט ישלוט על עצמו במקום הבורא. מדוע? כי מלכתחילה הבורא רצה לעשות את האדם כמותו.