קליפ - מציאות בכלים שונים
ביאור 2 - על "השגת ייחוד הבריאה"
אל מי פונה חוכמת הקבלה?
חוכמת הקבלה פונה
לכל אדם. אנשים שקולטים את הפנייה של חוכמת הקבלה הם המדענים. הם מקבלים אותה
בכלים שכליים מתוך ששרויים במבוכה בחקירת העולם. הם מבינים ללא שום רגש, שאי אפשר
להבין את העולם, אי אפשר להסכים איתו, אי אפשר לחקור אותו, ושהוא הופך למקום
מאיים. וכך הם מגיעים להתעניין בחוכמת הקבלה, ודרך התעניינות חיצונית הם מגיעים
להבנה פנימית, שטמון בה תיקון מיוחד, ומטרה מיוחדת.
ובציבור הרחב, קולטים אותה אנשים שרע
להם. כלומר, לא דרך "מוחא", אלא דרך "ליבא". מתוך שרע להם הם
מבינים, שהשאלה למה רע לי בעולם, היא בעצם השאלה מהו הטעם בחיי, בשביל מה אני חי
ולמה. כלומר, זוהי שאלה על מקור החיים, על הבורא. האם הוא מקור החיים, ולמה עשה
לנו חיים כאלה. וכך האדם מגלה בחוכמת הקבלה את היכולת לענות על השאלות שלו.
גם דרך המוח וגם דרך הלב מגיעים
ללימוד כפתרון לשאלות. וכך יוצא שהפתרון הוא אחד גם למדענים וגם לסובלים. כי רק
התגלות הבורא לנברא יכולה לתת לנברא תשובה על שאלותיו, שאלות חכמות, ושאלות של רגש
וצער. וללא התגלות, דבר לא יעזור.
מי שמתחיל ללמוד את חוכמת הקבלה, חייב להתחיל את הלימוד מקוצו של יוד,
היינו בנקודה, וממנה - לעשר הספירות שנמצאות בעולם "אדם קדמון", שזה
העולם הראשון מתחת לעולם אין סוף.
לאחר מכן מגלה הלומד איך כל אינספור הפרטים שקיימים בעולם אדם קדמון נמשכים
ומשתלשלים, על פי סדר של סיבה ומסובב, לפי אותם החוקים שאנו מגלים באסטרונומיה,
בפיזיקה, ובשאר מדעי העולם הגשמי. כלומר, חוקים קבועים המתחייבים זה מזה בהחלט, כי
חוק ההתפתחות ההדרגתית זה מזה הוא בל יעבור. מהנקודה משתלשלים כל ריבוי הפרטים
הנמצאים בעולם אדם קדמון. ומשם נחתמים זה מזה, על דרך חותם ונחתם, ומשתלשלים ארבעת
העולמות, עד שאנו באים לכלל הריבויים שבעולם הזה.
לאחר מכן, בעזרת מחקר הקבלה אנו
חוזרים לכלול זה בזה את כל פרטי הבריאה, עד אשר כולנו נשיג את עולם אדם קדמון,
לאחר מכן את עשר הספירות, לאחר מכן את ארבע המדרגות העיקריות, ולאחר מכן, אף את
נקודת המוצא, קוצו של יוד.
חוכמת הקבלה נלמדת
גם בפרטות וגם בכללות. ומהו לימוד בפרטות? שכל פרט ופרט כחלק מן הכלל, חייב להצביע
על השתתפותו בכלל, על הכרחיותו לכלל. בדומה לכל תא ותא בגוף, שאם פעולתו אינה
תקינה, כל הגוף סובל. ולמרות שיש להם מידת חשיבות שונה, צריך ללמוד מהי התקשרותו
של כל פרט עם המערכת כולה. והמערכת הזאת נלמדת, אומר כאן בעל הסולם, בדרך של
אנליזה וסינתזה. זאת אומרת, פירוק המערכת לחלקיהּ ולימוד הקשר ביניהם, על ידי האנליזה.
ולאחר מכן לימוד על ידי הסינתזה, איך העבודה ההדדית ביניהם מתקשרת לאותה מטרה.
ואז משיגים, שעניין העולמות הוא
התגלות פרטית של האין סוף כלפי האדם המשיג. שאין עולמות, אלא יש מצב אחד, אור
העליון שממלא את כל המציאות. ורק המציאות הזאת שהוא ממלא, הרצון לקבל, כדי להתפתח
ולהגיע להתקשרות עם האור העליון שממלא אותו, להתחברות עימו, להשתוות הצורה אליו,
רק הוא צריך לעבור שלבי התפתחות.
כלומר, כל שלבי ההתפתחות האלה, הם רק
שיפור ההרגשה של הרצון לקבל כלפי מי שממלא אותו. המצב עצמו לא משתנה. אלא משתנה
יכולת הקליטה, יכולת ההרגשה, יכולת הספיגה, יכולת ההכרה של הכלי בָאור, או של
הנאצל בַּמאציל, האדם בבורא.
והלימוד הזה של עולמות, ספירות,
פרצופים, ומה שקורה בהם, הוא רק על הנברא, איך הוא לומד להרגיש עם מי הוא נמצא
בקשר. אבל מצד הבורא, הקשר קבוע ולא משתנה. בדומה לאמא שמחבקת אליה את התינוק שלה,
בהתקשרות מלאה עימו, ללא שום הבדל ביניהם. אלא שהתינוק גדל לאט לאט, ומתחיל להכיר
שנמצא ליד מישהו, שמטפל בו, שמרגיש אותו, שאוהב אותו. ובהתאם להכרתו, מתפתחת בו
הרגשה ותגובה לאותו מישהו, לאמא שלו.
מדובר רק מצד הנברא, איך הוא משתפר
ביכולת לגלות היכן הוא נמצא. ומצד הבורא אין שינוי, כדברי הכתוב: "אני
הוי"ה, לא שיניתי"[8],
"אור עליון נמצא במנוחה מוחלטת"[9],
"חוק נתן, ולא יעבור"[10],
"טוב ומטיב לרעים ולטובים".[11] כלומר, המצב הוא קבוע, יחס קבוע, הנקרא אין סוף, אין גבול לטוב ומטיב. מי שמשתנה
הוא רק הנברא. הוא משתנה ביכולת להרגיש, ביכולת להגיב, ביכולת להכיר את הבורא.
והלימוד איך לקבל את התגלות האלוקות,
איך לקבל מה שנמצא בכלים שלנו, רק בכלים מעורפלים שצריכים להיתקן כדי לקלוט מה
שממלא אותם, הוא נקרא חוכמת הקבלה. החוכמה איך להרגיש, איך להרגיש נכון את המצב
שבו אנו נמצאים. וההיפוך הזה בהרגשה מתואר בכתבים כ"עולם הפוך ראיתי"[12] או "אכלתם ישן נושן".[13] כלומר, רק לאחר שהאדם מגלה את המצב האמיתי, הוא רואה שהוא עצמו היה בערפול חושים,
בחוסר הכרה.
והשלבים של החזרה מחוסר הכרה להכרה
נקראים עולמות, העלמות. שכאשר האדם מדלג ועולה מעליהם, הם עוברים ונעלמים, ומתגלה
לו המצב האמיתי. וכל איש ואיש, כל יילוּד אישה בעולמנו, חייב ביום מן הימים להגיע
להתפתחות שירגיש במלואו, בכל החושים, את הכוח העליון, את הכוח הנקרא אלוקים, את
הבורא.
ולכן גם בלימוד הקבלה יש שתי
התייחסויות. מצד אחד, לימוד שכלי, שכלתני, איך בנויה המערכת. לימוד של ספירות,
עולמות ופרצופים, כמערכת שקיימת ופועלת כביכול ללא יחס האדם. איך המערכת מתהווה
מצד האין סוף, מצד הבורא. ומצד שני, לימוד רגשי, איך אדם במצבנו, בעולם הזה, מתחיל
לגלות את המציאות. בסדר הראשון, שנקרא מלמעלה למטה, לומדים את התפתחות המערכת,
מהתפתחות העולמות ועד בריאת האדם. ובסדר הלימוד השני, לאחר שהכול נברא ומוכן לאדם,
הוא מתחיל לעבוד ולתקן ולגלות את המציאות, שבה הוא נמצא.
________________________
[8] מלאכי ג, ו.
[9] בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות ח"א, אור פנימי, דף ט אות ב.
[10] תהילים קמח, ו.
[11] ראה הערה מס' 8 בביאור על "הקבלה - שורש כל המדעים".
[12] פסחים דף נ ע"א.
[13] ויקרא כו, י.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה