ביאור
3 על - "אחור וקדם צרתני
מה ההבדל בין הסתר פנים ואחור?
הסתר
הוא מצב ההסתרה. ו"אחור באחור" או "פנים באחור" נקרא, שמצב
ההסתרה איננו רצוי, כי אין השתוות ברצונות, וכתוצאה מכך יש הסתר. ו"פנים
בפנים" נקרא שמשתווים עם הבורא.
אך בל נחשוב שבמצב כזה האדם נמצא מרוחק מההשגחה העליונה,
שהרי נאמר: "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם", כי דבר
לא יגרע ממנו, וכל הבריאה מתגלגלת חזרה אל שורשה.
אם כך, למרות שנראה לאדם כי הסוס הוא, כביכול, זה שמוביל את
הרוכב לפי רצונו הנבזי, ולכן הוא מאשים את עצמו, וצועק לבורא: "מדוע קורים לי
הדברים האלה?" הרי אמת היא שהרוכב מוביל את הסוס כרצונו, למחוז חפצו. בכל
המצבים ואפילו הגרועים ביותר שבהם נראה לאדם כאילו הוא גורם משהו לעצמו, ולוקח על
עצמו מלוא האשמה והנבזות במעשיו, עדיין הבורא הוא שעושה וגורם לו הכול. אך אין זה
מתגלה בהווה, אלא יתגלה רק בעתיד. כי אי אפשר לאדם להתקדם, אלא רק אם מרגיש שוני
בינו לבין הבורא.
לא מדובר כאן באמירה
פסיכולוגית, ולא שכך אדם קורא בספרי מקובלים, ואז הוא נמצא כבר במצבים האלה. אלא
עליו להגיע למצב שתהיה לו יכולת לומר, שהוא מסכים ורואה, שכזה הוא המצב המתקיים בו
כעת. ושבעל הסולם בכתביו רק סידר לו נכון יותר את כל הנתונים הנמצאים בו. בלימוד
חוכמת הקבלה קוראים מאמרים על מדרגות רבות, שהן עדיין לא מתקיימות בנו. אלא אדם
צריך להגיד שהמצבים שבהם הוא נמצא הם המצבים שגרם לעצמו, כי אלמלא כן, כיצד יתנהג
אדם? כיצד יגיב? מִמַה יתרחק? כי אם היה רואה שהבורא מסובב לו הכול ואולי ללא קשר
למצבים הקודמים, הוא היה עומד במקום או לכל היותר בורח מהייסורים שמכניס בו הבורא,
אבל לא היה עושה חשבון על עצמו, שזה "האני".
ולמרות
שקיים קשר גם בשלב זה, זהו קשר הפוך, "אחור באחור", כלומר שאינו מרצונו
של הנברא ואינו מרצונו של המשגיח. הקשר קיים ונמצא, ומהעולם הזה לעולם הבא, לא
משתנה דבר מלבד "שעבוד מלכויות", כמו שכתוב "אין בין עולם הזה
לימות המשיח [לעולם הבא], אלא שעבוד מלכויות בלבד"[32] ,
שמתהפכת השליטה בעיני האדם, ומתחיל לראות שהרוכב הוא הרוכב, ותמיד ובכל דבר היה
רוכב. לעומת זאת, אדם שממלא אחר רצונו של הכוח העליון, ומגלה את שליטתו בהווה,
קשור אליו בקשר "פנים בפנים". כלומר, הן מרצונו הטוב של הבורא והן
מרצונו הטוב של הנברא. כי דווקא קשר כזה הוא רצונו של העליון.
ההבדל הוא בזה, שאדם שמגלה את ההשגחה האמיתית בהווה, שרוי
בשמחה ולא בצער, כתוצאה מהשינוי ביחסו של האדם, משתנה קריאת העולם שלו, ולכן
הרגשתו היא אחרת. כמו אדם שנמצא במצב טוב או רע, ומיד העולם נראה אחר לחלוטין,
הסיבות, התוצאות, האנשים, מה שהם חושבים. והרי לעיתים מתרוצצים באדם מצבים ואינו
יודע כיצד לסדר ולקשור אותם יחד. זאת אומרת, באדם הכול נקלט אך ורק לפי ההכנה שלו,
לפי ההרגשה שלו. והכוחות שפועלים באמת, פועלים לפי הרצונות, הרשימות, המסכים,
ובכלל בלי התערבות האדם. אלא אדם משנה רק את תפיסת עולמו איך לראות ולקבל את
העולם.
בשפע ולא במחסור,
והכול מתנהל כרצונו ולא בכפיה. פעם אדם רואה את חברו כמפסידן, גועלי, חולה ואומלל,
ופעם רואה אותו להפך. כיצד יתכן? אדם מתייחס לאנשים לפי הצורה שבה הוא קורא ומבין
אותם. בדומה לעשיר מופלג שמפקיד בבנק כל הונו, מחמת הפחד שמא איש ידע על קנייניו,
שנמצא כבול בחרדות לעתיד, ולכן שרוי בצמצום ומסכנוּת, ומלבדם אין לו דבר בחייו.
בעיניים של מכר קרוב, מצבו של העשיר הזה הוא הרע ביותר, וחלילה מלהיות בו. ואילו
זר יראה בו אדם שהעולם מונח בכף ידו, ויחשוב כמה הוא מוצלח.
לכן כל דבר תלוי בצורה
שבה מזדמן לאדם לראות ולקרוא את הדבר. והשוני הוא מן הקצה לקצה, כמו גילוי הפנים
וההסתר של השגחת ה'. והגרוע מכל הוא כאשר לא רואים נכון את הסיבות לדברים שאנשים
עושים כדי לחפות על מחסוריהם, שהן נסתרות מהעין. כי אז רואים את המחסור והחסרונות,
היינו האומללות, התסכול, הפחד והחרדה שבהם שרויים העשירים והמנהיגים הגדולים.
לכן אומר בעל הסולם,
התוצאה ששרוי בשמחה ולא בצער, בשפע ולא במחסור, והכול מתנהל כרצונו ולא בכפיה היא
מיוחדת ויקרה לאדם, כי מגלה שהכול מתנהל כרצונו ולא בכפייה. היות שנמצא הולך באותם
הצעדים כמו הטבע והחוק העליון, ומזדהה עימם עד כדי כך שמרגיש שרוי באין סוף.
ואם אדם היה יכול
להסתפק בתענוג רגעי, היה מסתפק. אבל לא נותנים לו אפשרות להסתפק, ולכן הוא דורש
יותר. אבל אילו התאפשר לכל אחד להיות מסופק במשהו, אפילו על ידי חיבור אלקטרודה
למוח, הוא לא היה יוצא מהסיפוק הזה, ולא היה זז, כי לא היה לו חיסרון. זאת אומרת,
מלמעלה לא ניתנת לאדם האפשרות, מפני שהרוכב רוכב על הסוס לעבר המטרה שקבע לעצמו,
ואליה הוא רוצה להביא את האדם, ולא להפך. גם אם האדם כמו "הסוס" חושב כי
הוא מתעורר בעצמו, כמו שאומר בעל הסולם במאמר הזה, ולא מהרסן או מהמתג של הרוכב.
ואם נראה לסוס, לשכלו
ולרצונו הנבזי, שהוא מוביל את רוכבו, אומר בעל הסולם, זוהי סִכלות. אלא הרוכב תמיד
רוכב. ורק לאדם נדמה שפעם הוא הרוכב, ופעם הסוס כביכול רוכב עליו.
________________________
[32] ברכות דף לד ע"ב. ראה גם דברי הרח"ו
על "שעבוד מלכויות": ואם כך נאמר על תורתו של משיח, שהיא בהיותם בגוף
ונפש, כמ"ש ז"ל (ברכות ל"ד ע"ב)אין בין העה"ז לימות
המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד. והוא בטול מלכות הרשעה, קליפה החיצונה, הנקרא
יצה"ר, כמו שדרשו רז"ל על פסוק וגר זאב עם כבש וכו', וסמיך ליה ומלאה
הארץ דעה את ה (הרח"ו, עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה