[16.14] איך צריך להתייחס לייסורים גופניים?

ביאור 14 - על "השגת ייחוד הבריאה"

איך צריך להתייחס לייסורים גופניים?

בשלבים ובדרגות שלפני שעוברים מחסום, אסור להתייחס למחלות גופניות כאמצעי להתקדמות רוחנית. למרות שהאדם הוא מערכת אחידה, וכל מה שקורה לו, כולל כל סוגי הייסורים, גם הגופניים וגם הנפשיים, בא ממקור אחד, מהבורא, ועם כל הייסורים האלה הוא חייב לעבוד בהתקדמותו הרוחנית.

ואסור לעשות חשבונות מיוחדים על מחלות. אלא ישנם חוקים איך צריך להשתמש במה שעומד לרשותנו, כדי להירפא ולהיות בריאים. אלה חוקי התורה, ששייכים להתנהגות האדם בעולם הזה, ובאים במקום חוסר השגת ההשגחה. והם עצת חכמים של המקובלים, הקובעת מהי ההתנהגות בעולם הזה שמועילה לאדם בהתקדמותו הרוחנית.

ומהעצות האלה, שהמקובלים נותנים לאדם, איך להתנהג בעולם הזה, הוא מקבל הכוונה נכונה, איך לא להתבלבל בזמן ההסתר, אלא לעבור בצורה המהירה והמועילה ביותר לשלבים של התקדמות, כדברי הכתוב: "נשמת אדם תלמדנו".[19] והאדם שרואה את הנהגתה של המערכת העליונה, מתוך שהוא מתכלל בה, מתנהג נכון בדרך טבעית.

לכן האדם חייב להתמודד עם המחלות הגופניות שלו באמצעים שעומדים לרשותו בעולם הזה, כפי שאומר הכתוב: "ניתנה רשות לרופא לרפאות".[20] הוא חייב ללכת לרופא. לא למקובל גדול או לרב גדול לקבל עצות וברכות, אלא לרופא, שהרופא ירפא. לקבל עצות מרופא מוסמך ואף להתייעץ עם כמה רופאים. אם הוא הולך למשל, לשלושה רופאים שיש ביניהם חילוקי דעות, לקבל את העצה שתומכים בה שניים מהם. אבל לנהוג בהתאם למה שמייעצים לו. ולא להסתפק בהליכה לרופא, בלי לבצע את הוראות הטיפול.

למרות שלעיתים רק הפנייה לרופא יכולה לפעול כי האדם הוא יצור מורכב, ולכן הפנייה עצמה יכולה לפעול בצורה פסיכולוגית ולהבריא את האדם. אבל רק במידה והבעיה היא במישור הפסיכולוגי, או שבצורה פסיכולוגית ניתן לשנות את מערכות הגוף, שדרך העצבים אפשר לשלוט בהן. אבל בסופו של דבר חובה עלינו לציית להוראות הרופאים, ולא לנסות לרפא את עצמנו דרך רוחניות, כי נדמה לנו שאנו שולטים בה.

והייסורים הגופניים, גם הם נכללים בכלל הייסורים של האדם. ועל האדם לרפא את עצמו. אבל אם לאחר כל ההשתדלויות שלו הוא נשאר בייסורים, עליו לראותם ככוחות המלווים את התפתחותו מתוך חשבון מיוחד, שגם הוא נכנס לחשבון הכללי. אבל בשום אופן אסור לרצות להיות חולה, מתוך מחשבה שעל ידי חולי מגיעים ליתר הצטיינות. כי הבעיה בזמן מחלה איננה הרווח מהמחלה, אלא לציית לדברי הכתוב, שהרופא מרפא.

כלומר, דרך הייסורים, על כל צעד ושעל שלה, איננה רצויה מצד הבורא. אלא רצונו שהאדם בכל רגע ורגע ירגיש גמר תיקון. אמנם במידה קטנה, שהולכת וגדלה בהתאם לגודל הכלי, אבל שבכל מצב ומצב הכלי יהיה מיד מתוקן וממולא. זאת אומרת, בכל רגע ורגע חובתו של האדם לעבור מדרך הייסורים לדרך התורה.

________________________

[19] ל"נשמת אדם תלמדנו" ראה בעל הסולם, שמעתי, מאמר פ"ח: כל העבודה הוא רק במקום שיש ב' דרכים: "בזמן שהאדם זוכה שהתורה שומרת את האדם, אז לא מרגישים שום כבידות בעבודת ה', משום שהתורה שומרת את האדם על דרך שכתוב 'נשמת אדם תלמדנו'". ראה גם הערה מס' 18 בביאור על "הקבלה - שורש כל המדעים".

[20] ברכות דף ס ע"א.