[16.07] מהו הקשר בין המצב הבא של האדם לבין המצב הבא של החברה?

ביאור 7 - על "השגת ייחוד הבריאה"

מהו הקשר בין המצב הבא של האדם לבין המצב הבא של החברה?

לאדם הפרטי יש מצבים נוכחיים, רשימות של המצב הבא, שעל ידם הוא יכול לתאר את המצב הבא. ואילו החברה היא אוסף של פרטים, שכל אחד מהם רוצה להגיע למצב הבא. לכן אין הבדל בין מה שמתגלה לאדם אחד כלפי המצב הבא, לבין מה שמתגלה לחברה.

ומי שבאמת משתוקק למצב הבא, הוא לא מדמיין רק יותר קירבה לבורא, אלא יחד עם זה ובאותו שיעור, הוא מדמיין את עצמו מקושר יותר לחברה, לכוחות דהשפעה, לכלי הכללי. וברור לו שהמצב הבא שלו והמצב הבא של החברה הם אותו מצב. אין לו שאלה אם יש הבדל בינו לבין החברה במחשבה על המצב הבא, אלא הם היינו הך.

לכן נאמר: "ישראל, אורייתא וקוב"ה חד הוא".[1] כי מצב רוחני הוא מצב אחד שלא ניתן לחלק לכמה מצבים. אם הפרט וכלל החברה לא משתווים במצבם הנוכחי, לא נקרא שיש להם כלי רוחני. האדם חייב להימצא עם החברה ביתר חיבור וביתר דיוק כלפי ההשתוקקות להשתוות למצב הבא. ושאלה זאת רק צריכה להביא אותו להבנה, שראייה רוחנית, כיוון רוחני, הם כאשר האדם רואה את מצבו הפרטי ואת מצב החברה כמצב אחד.

כי המצב הנוכחי של האדם, נקרא אותה מידה שבה האדם נכלל עם יתר הנשמות. והמצב הבא, היותר עליון, נקרא אותה מידה שנכלל עם יתר הנשמות בצורה יותר מגובשת. היינו, ביתר ויתור על עצמו, וביתר כוח התחברות איתן בעל מנת להשפיע. ואז נקרא שהכלי הכללי, המשותף ביניהם, הוא ביתר עוצמה, ונקלט בו אור העליון במידה מרובה יותר. אלא שכעת כל אחד מפריד בין מצבו הפרטי למצבה של החברה. לא מרגישים עדיין שהתגלות האלוקות מקבלים בכלים של החברה ולא בכלים פרטיים.

ולמה "תלמוד עשר הספירות" לא מביע את כל המציאות בצורה של פרט וכלל? כי האדם לא מחלק בה את עצמו ואת החברה לשני חלקים נפרדים. אלא דבקותו בכלי הכללי של החברה, היא נקראת הכלי שלו. בקבלה לא מדברים על החלוקה הזאת, כי ברור מאליו שמקבלים את גילוי המדרגה רק בכלי של אדם הראשון. במדרגה התחתונה ביותר, האדם נמצא לבדו, בתוך הנקודה שלו, ורק משתוקק לבורא. אבל כשמתחילה בו השתוקקות אמיתית, הוא מתחיל לחבר את עצמו עם יתר הכלי של אדם הראשון ואז נכנס ל"עיבור".

בתוך מה הוא נמצא בעיבור? בתוך הכלי הכללי. ובשלב ה"יניקה" ואחריו בשלב מידת "מוחין", האדם נדבק לכלי הכללי של אדם הראשון באותה מידה קטנה. אפשר לדמות את הכלי הכללי הזה לכלי גדול מעל האדם, שבו שורה האור העליון. וככל שהאדם נדבק אליו מלמטה, ומנסה להיות חלק בלתי נפרד ממנו, באותה מידה הוא מרגיש מה שמגולה בתוך הכלי הזה.

הכלי הוא אינסופי וההתגלות בו היא אינסופית. והמדרגה של האדם נקבעת לפי המידה שיכול להידבק לכלי הכללי. "האני" של האדם, הקומה שלו, נמדדים לפי מידת ההידבקות שלו לכלי הכללי. לכן אין שאלה מה חושבת החברה ומה חושב האדם, אלא בכל מצב רוחני הם נמצאים כאחד.

                                           ________________________

[1] זוהר עם פירוש הסולם, פרשת אחרי מות, אות רצט: "אורייתא ישראל וקוב"ה חד הוא".