ביאור 2 - על "הקדמה לספר 'פי חכם'"
מדוע שלמותו של האדם תלויה בלימוד חוכמת הקבלה דווקא?
מדוע שלמותו של האדם תלויה בלימוד חוכמת הקבלה דווקא? חוכמת הקבלה מתארת עולמות עליונים, שאנו לא מרגישים אותם, ולא יודעים מה הם בדיוק. כי אין לנו בעולמנו למה לדמות אותם, אין לנו דוגמה מה הם העולמות העליונים, אלא אנו מתארים אותם כמרחקים, מצבים, מימדים, שהם דמיון פרוע לחלוטין.
והמקובלים מסבירים, שהעולם נקרא הרגשת האדם. מה שהאדם מרגיש ברגע זה, נקרא העולם הנוכחי שלו. ובעוד רגע, הוא ירגיש משהו אחר, ומצב העולם שלו ישתנה ויהיה עולם אחר. וברגע הבא, עולם אחר נוסף. ואי אפשר לומר שקיים עולם מחוץ לאדם, אלא רק אם יש מישהו שמרגיש אותו. כי אנו כוללים תמיד שני מרכיבים: מי שמרגיש, הנקרא אדם, ומה שהוא מרגיש, הנקרא עולם.
ומה הם עולמות עליונים? אדם שמשנה את תכונותיו למצב מיוחד, שאין כדוגמתו בעולם הזה, בחמשת החושים שלו, נקרא שהוא נכנס להרגשת העולם האחר, העולם העליון, העולם הרוחני, העולם היותר גבוה.
ההבדל בין הרגשת העולם הזה להרגשת העולם הרוחני הוא, שהאדם לא מרגיש את העולם העליון, הרוחני, בחמשת חושיו הטבעיים. היינו, מה שמורגש בתוך חמשת החושים שאיתם נולד לא עוזר לאדם להרגיש את העולם העליון, אלא רק את השינויים בעולם הזה. שינויים שיכולים להיות דמיוניים, תופעות פסיכולוגיות משונות, שמורגשים באנשים כמרחקים והתרוממות לכל מיני מצבים, אבל בסופו של דבר הם פסיכולוגיים בלבד.
עולם עליון מורגש באדם, אם הוא רוכש חוש נוסף, חוש עליון שנקרא מסך ואור חוזר, המכונה החוש השישי. מה שהוא מרגיש בו, בנוסף למה שמרגיש בחמשת החושים, הוא נקרא העולם העליון, העולם הרוחני. ותמונת העולם הזה לא משתנה בו, אלא כדברי הכתוב: "עולם כמנהגו נוהג"[2]. בחמשת החושים מרגישים אותו דבר, ורק מה שמורגש בנוסף להם, היינו, בנוסף לתמונת העולם הזה, הוא נקרא העולם הרוחני.
ובעולם הרוחני החוק הוא "מה שלא נשיג לא נוכל להגדירו בשם ובמילה". זאת אומרת, אסור לדבר אלא על מה שנתפס בחושים בצורה ברורה, ביקורתית, בצורה שניתנת להעברה לשני, למדידה ולחזרה בצורה מדעית, מוחשית וברורה, גם בחמישה חושים וגם בחוש השישי. היינו, אדם שעובד עם החוש השישי, שכבר רכש מסך ואור חוזר, יכול למדוד מהו המסך, ומהו אור חוזר, ומהי מידת הרצון לקבל, שרוכב עליה מסך ואור חוזר. וכל זה יחד נקרא הכלי הרוחני, החוש השישי, שבו האדם מרגיש תופעה מעל חמשת החושים. ואת הידיעה הזאת אפשר לרשום ולמסור לשני, שיהיה מסוגל לבצע אותה עם המסך שלו.
כלומר, הרגשת העולם העליון אינה הרגשה דמיונית, אלא הרגשה ברורה ומוחשית בתוך החושים של האדם. והחוכמה האחת והיחידה, שיכולה לעזור לאדם לרכוש את החוש השישי נקראת חוכמת הקבלה. שזו השיטה איך לקבל, להרגיש, לרכוש ידיעה, הרגשה, על המציאות הנוספת. ולכן נחוץ לאדם לעסוק בה.
ומי שלא עוסק בה, אומרים המקובלים, לא יכול לתקן את עצמו ולבוא להרגשת העולם העליון, להיכנס במלואו לחיי העולם העליון. כי האדם חייב להפעיל כל מה שמלכתחילה טמון ברצון שלו, ברשימות ובמסכים שלו, כולל כל המערכת לקליטת העולם העליון, ולחיות בשני העולמות, זאת אומרת, בששת החושים שלו. ולעזור לאדם לחיות בחוש השישי, יכולה רק חוכמת הקבלה.
לכן, כל השמות הניתנים לכוח העליון אינם מתייחסים למהותו, אלא לאור המתפשט ממנו אל הנבראים - לאור שמתקבל לתוך הכלי, ומורגש כך בתוך הכלי. מחוץ לכלי אין אור. מה שנמצא מחוץ לכלי הוגדר רק כ"עצמותו". ההרגשה הראשונה, התופעה הראשונה, שהכלי מרגיש מוגדרת בקבלה כאור. ואחר כך את האור הזה מכנים בשמות וכינויים לפי התוצאות מהופעתו בכלי. התופעה שמופיעה בכלי מוגדרת כאור עליון, אור מקיף, אור חוזר, אור פנימי. והתוצאות ממנה מתוארות בקבלה כהרגשה מצד הכלי, איך הכלי משתנה, איך הכלי מגיב לאור שפועל בו. ואפילו השם "אין סוף" בקבלה הוא בבחינת אור המתפשט ממהותו של הכוח העליון כלפי הנבראים. ורק משום שהמקובלים קבעו, שהאור המתפשט ממהות הבורא מושג על ידי הנבראים, היינו המקבלים, כ"אין סוף", הם קראו לו בשם הזה.
בעל הסולם מגדיר את האור. האור הוא כל מה שמתקבל בתוך הכלי, חוץ מהחומר של הכלי. גם האור הנקרא "אין סוף" נקרא כך, מפני שהכלי לא עושה סוף על קבלתו. זאת אומרת, הוא מתקבל ללא שום הגבלה מצד הכלי. כל המילים בקבלה, ואפילו המילה "אין סוף", מראות על אופן קבלת האור מצד הכלי, ולא על האור עצמו. עליו אין אנו יכולים לדבר, אלא רק על מה שמתקבל ממנו בתוך הכלי, לפי תכונות הכלי.
הכלי לא מרגיש את האור על ידי הגבלה בכמות או באיכות האור. הכלי מרגיש את האור מתוך זה, שהאור פועל בו, ומעורר בו הרגשת המילוי. והרגשת המילוי ללא התערבות הכלי בכמות ובאיכות המילוי, היא נקראת "אין סוף". היינו, הכלי לא מגביל את עצמו בקבלת השפע, אלא מקבל אותו לפי כל תכונות עצמו, מבלי לשים עליהן גבולות של כמות או איכות. "אין סוף" אומר, שהנברא מגלה את האור לפי התכונות שלו עצמו כמו שהן.
זהו חוק בל יעבור, אשר ב"עצמותו" של הבורא, אפילו ההרהור אסור, שאין המחשבה תופסת אותו כלל, ואי אפשר לכנותו בשום מילה, שהרי זה היה מעיד על מידה מסוימת של השגה בו.
במאמר "מבוא לספר הזהר" בעל הסולם מסביר על חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת ומהות. החומר הוא הכלי עצמו. צורה מלובשת בחומר היא הצורה שהכלי מקבל כתוצאה מהתקשרות עם האור שממלא אותו, מה שנקרא צורה שבחומר. אבל צורה מופשטת אינה נראית בטבע, אלא אפשר לתאר אותה רק בכוח הדמיון. לכן לא חוקרים אותה.
המקובלים הם החוקרים האמיתיים, כי הם מדברים רק מתוך התפעלות החומר מן האור. הם לא מדברים על צורות מופשטות, ולא כל שכן על מהות, שהיא אור ללא כלי. כי בצורה כזאת, ללא כלי, האור אף פעם לא יכול להיות מורגש. אלא הנברא יכול רק לקבוע שכנראה יש משהו מחוץ לכלי. אבל אין לדעת מה הוא.
ולמה בכל זאת חייבים להשתמש במושגים האלה? כדי ליצור זרימה של סיבה ומסובב. שיש משהו לפני שהכלי מרגיש, ובתוך הכלי שמרגיש, ואחרי שהכלי מרגיש ועובר למצב הבא. לכן מתבטאים כאילו קיים משהו מחוץ לכלי, שאחר כך הוא בתוך הכלי, ושאחר כך שוב הוא יוצא מן הכלי. כך הוא בהרגשה שלנו, בא ועובר. ולכן גם בשפה משתמשים באותה צורת ביטוי, שקיים משהו מחוץ לכלי. אבל רק כדי לתת הרגשה של תנועה ברגשות, שבלעדיה אי אפשר להביע כל מה שקורה בנו כסיבה ומסובב.
ועל מה שנמצא מחוץ לכלי, אף פעם לא מדברים. ואי אפשר לכנותו בשום מילה, שהרי זה היה מעיד על מידה מסוימת של השגה בו. אנו לא מסוגלים להשיג שום דבר מחוץ לכלי.
מה שאין כן, את האורות הנובעים מהכוח העליון יכול האדם לחקור, לתת להם כינויים על פי תוצאות מחקריו, ולהגדיר את מאפייניהם. ומכיוון שכל אדם הוא מעין "מַקלט" של האורות האלה, והם הקובעים את כל קיומו, אזי חקירת האורות, והשימוש הנכון בהם, זוהי חובתו הבלתי נמנעת של כל אדם. שהרי בעשותו כך, הוא חוקר את כל הדרכים שבהן הכוח העליון משפיע עליו. הידע הזה הוא מהותה של חוכמת הקבלה. והשימוש הנכון בו מביא את האדם להתמלא באור העליון, שהוא השכר הראוי עבור עבודתו.
לפי ספר "הזוהר" כל העולמות העליונים נבראו במטרה להביא את האדם אל השלמות. מטרה זו הוצבה מראש כסיבה לבריאת העולמות כולם, כמו שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". וכפועל יוצא ממחשבת הבריאה ליהנות לנבראיו, שהיא סיבת כל הסיבות, נבראו העולמות העליונים, העולם שלנו, והאדם, המורכב משתי בחינות המלובשות זו בזו, היינו נשמה המלובשת בגוף גשמי.
לכל המציאות יש מטרה, והיא לברוא את האדם, כדי להביאו לדרגת החיות הרוחנית המרבית, שידמה לבורא בכל פעולותיו, מתוך הכרתו ומתוך בחירתו החופשית. ועלינו להבין, להרגיש, לראות ולחקור את הבריאה, לחקור את כל פעולות הבורא, שאכן רק לצורך הזה הוא יצר ועשה כל פרט ופרט בבריאה.
למה זה נחוץ לאדם? כי בחקירה הזאת, בהבנה הזאת, אנו משיגים את האהבה אליו. זאת אומרת, מגיעים לאותו כוח השפעה כלפיו כמו שהוא משפיע לנו, לאותה תכונה שיש לו. היינו, בלי ללמוד את פעולות הבורא, בלי להידמות אליהן, אי אפשר להגיע להיות כמוהו. ולהגיע להיות כמוהו, זו מטרתה של כל נשמה ונשמה בעל כורחה. שרוצים או לא רוצים חייבים לממש אותה.
והחוכמה, המדע, השיטה, שיכולה לעזור לאדם להגיע למטרתו היא חוכמת הקבלה. לכן המקובלים אומרים, שכל אחד ואחד חייב ללמוד את חוכמת הקבלה. בניגוד למה שרואים בעולמנו, שרבים אינם אוהבים או משתוקקים ללמוד ולקרוא על התפתחויות במדע ועל המצאות וחידושים. אבל ללמוד את חוכמת הקבלה חייבים כולם.
מדוע? כי האדם חייב לדעת ממה הוא מורכב וממה העולם מורכב. היינו, ממה ואיך הכלי בנוי בכללותו, בכל צורתו הפנימית והחיצונית: הפנימית, שמרגיש את עצמו, והחיצונית, שמרגיש את העולם, כאילו קיים בו. שכל ההבדל בהרגשת העולם בין פנימיות לחיצוניות, נובע מחלוקת הכלי לחלק פנימי ולחלק חיצוני על ידי "צמצום ב'", שאין אנו מסוגלים להשיג הכול בכלים הפנימיים. ובלי ללמוד את הכלי הזה, בלי להרגיש איך כולו בא מהבורא, ובלי להידמות לפעולות האלה אחת לאחת כלפי הבורא, אי אפשר להידמות לו.
וזה ההבדל בין חוכמת הקבלה לבין יתר החוכמות. בלימודי הפיזיקה, הכימיה וכדומה, לומדים איך החומר מתנהג מחוץ לאדם. על החומר נעשים כל הניסיונות והפעולות, אלה ההשפעות שמהן מתקבלות התוצאות. אבל כל אלה נמצאים מחוץ לאדם. ולכן יש מי שעוסק באותן חוכמות, ויש מי שלא עוסק בהן, ובכלל לא איכפת לו שאינו עוסק בהן, כי הן לא שייכות לו. והאדם רוצה לעסוק ולשלוט רק במה שנוגע לו.
ובחוכמת הקבלה, כל הידיעות והפעולות שלומדים בה, הם מעשים שהאדם חייב לעשות על עצמו, כדי להגיע ליתר שלמות וליתר מילוי, ולכן היא נוגעת לכל אחד ואחד. גם לאדם מפותח פחות, שהוא ממש "שמעון מן השוק"[3], גם לו כדאי לדעת את חוכמת הקבלה. כי גם "שמעון מן השוק", שעוסק בעבודות הפשוטות ביותר, שלא דורשות לא שכל וידע, ולא את התערבות הכוחות הפנימיים והאישיים שלו, גם הוא רק רוצה למלא את עצמו.
וכך לפי מידתו המסוימת, גם הוא יגלה שאין ביכולתו למלא את עצמו ללא ידיעת חוכמת הקבלה. כי החוכמה הזאת אינה נותנת לאדם ידיעה חיצונית לגבי מה שקורה בטבע סביבו. הידיעה של חוכמת הקבלה מאפשרת לו למלא את עצמו, ואליה האגו שלו דווקא נמשך. לכן חוכמת הקבלה אינה חוכמה חיצונית, כמו יתר החוכמות שהן חיצוניות לאדם, אלא היא חוכמה פנימית, פנימיות החוכמה, פנימיות התורה. מדוע? כי היא מדברת על מה שהאדם באמת רוצה. היא נותנת לו שיטה איך לממש את עצמו ולמלא את עצמו. וכל אחד, מפני שהוא בעל רצון לקבל, ומרגיש שרוצה למלא את עצמו, בלי השיטה הזאת לא יוכל להגיע למילוי.
לכן חובה ללמוד את חוכמת הקבלה. כי היא החוכמה, השיטה, הנחוצה לאדם. מה שאין כן יתר החוכמות והשיטות, שמדברות על תופעות שקורות אי שם בעולם, ואינן נוגעות לאדם. אלא מתעניינים בהן רק במידה שאפשר להשתמש בהן. ואז יש אנשים שחוקרים את העולם, ומגלים בו חוקים, ואחר כך ממציאים חומרים או מכשירים נוספים שעל ידם אנו ממלאים את עצמנו. בעוד חוכמת הקבלה מאפשרת לאדם למלא את עצמו בצורה ישירה.
האדם בן זמננו מרגיש, שהוא כבר לא יכול למלא את עצמו על ידי כל המדעים והדתות. ולאחר שבדק וראה, שלא הדתות ולא החוכמות והמדעים יכולים להביא אותו למילוי, היינו, לסיפוק, אז הוא מגיע לחוכמת הקבלה, שהיא חוכמה מיוחדת, שנמצאת כביכול בחיבור בין דת למדע, ואינה עוסקת בחיצוניות, לא בנשמה, כמו הדת, ולא בשכל, כמו המדע. אלא מאפשרת לאדם למלא את הכלים שלו ישירות.
לכן עבר זמנן של הדתות, ולאחר מכן הגיע זמנם של מדעים והשכלה. והיום, לאחר שהמדע נכשל ואינו ממלא את האדם, שוב חוזרים לבדוק את הדת, אבל הפעם בצורה הרבה יותר נוקבת, האם היא יכולה למלא את האדם. כי כל מה שהאנושות בודקת הוא היכן היא יכולה לקבל מילוי למה שהיא רוצה. ולאחר שנגיע למצב שלא יהיה לנו מענה לשאלות ולחסרונות של האדם, לא בדת ולא בחוכמות החיצוניות, אז ייווצר אותו חיבור מיוחד בין הדת למדע, אבל בדרגה אחרת, הרבה יותר גבוהה, שנקראת חוכמת הקבלה.
חוכמת הקבלה אינה עוסקת לא בדת ולא במדע בצורה חיצונית והיא לא מנסה לשנות את העולם על ידי מכשירים מדעיים, או ליצור לאדם סביבה של תרבות דתית על ידי מכשירים של איסורים ומצוות. אלא היא עוסקת אך ורק במילוי הפנימי, בחוכמת הקבלה. היא משתמשת במונחים הפנימיים ביותר שיש באדם, באגו שלו. "לוקחת" את האגו כחומר, ודנה איך למלא את החומר.
ואילו שאר המדעים והדתות אינם מדברים על האגו בצורה ישירה, אלא רק בצורה עקיפה: איך ליצור סביב האדם כעין מעטפת, על ידי מכשירים ותנאים פיזיים הנקראים "מדע", או על ידי מכשירים ותנאים פסיכולוגיים, שנקראים "דת". כדי שהאדם ירגיש יותר בנוח בעולם שיצר בצורה טכנולוגית ופסיכולוגית, אבל בפנימיותו הוא לא מתמלא.
________________________
[1] בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קנה.
[3] כינוי המדרגה הנמוכה ביותר שאליה ירד המקובל רבי שמעון בר יוחאי. ראה זוהר עם פירוש הסולם, פרשת בראשית, אות קנט (לזוהר ח"א, דף כ"ב ע"א): "שנאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, דהיינו לשמעון מן השוק, והכיר בזה שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאד נעלה".
