[7.03] למה לא ברור לאנושות שצריך לחפש קשר עם הכוח העליון?

קליפ - מהי נשמה?

ביאור 3 - על "הקדמה לספר 'פי חכם'"

למה לא ברור לאנושות שצריך לחפש קשר עם הכוח העליון?

הצורך לחפש קשר עם העליון תלוי בהתפתחות האדם. האנושות הולכת ומתפתחת. ומה שמפתח את האדם, זה השכל, מידת השכל שיש ליד ההרגשה. תינוק שנולד מרגיש, הוא מתחיל לקבל מכות, ואז מתחיל לראות איך להינצל מהן. הוא מפתח מערכת שכלית ליד המערכת הרגשית, כדי שהשכל יעזור לרגש להרגיש דברים טובים.

ועד כמה אפשר לפתח את השכל? עד כמה שמרגישים מכות, מרגישים שכדאי להינצל מהן, ולא יותר. למה? כי החומר שלנו, האגו, הוא עצלן. הוא לעולם לא יגרום לאדם לחשוב על דברים שהוא לא צריך אותם. אם האגו לא צריך, לא יכולים לדמיין שכדאי ללכת ולחפש ולחקור ולהביא, אין בשביל מה. כי האדם פועל רק מתוך חיסרון, רק מתוך הרשימו. כי חיסרון בכללותו הוא רצון למלא את עצמו, אבל הכיוון שלו, ההכוונה, היא הרשימו.

הכלי הכללי של הנשמה הכללית שנקראת אדם הראשון, כולל בתוכו רשימות פרטיות רבות. הרשימות האלה חייבות להתממש, כדי שכל אחד ואחד בכל פרט ופרט שבו, ובכל קשריו עם יתר הפרטים, יגיע למילוי אינסופי בלתי מוגבל. לכן במשך אלפי שנות קיומה, מרגישה האנושות את הרצון לקבל שמתפתח בתוכה, ועקב כך מתקדמת בבניית מערכת שכלית ליד הרצון לקבל שגדל. שכל פעם סוג הרצון לקבל שפורץ בקרב בני האדם, הוא שמביא להתפתחות מסוימת, שכלית, תרבותית, טכנולוגית ודתית.

כל מה שהאדם המציא מאז האדם הקדמון שחי במערות ועד ימינו, הוא המציא מתוך חיסרון להרגיש טוב ולא משום מניע אחר. אלא שכל פעם המושג "להרגיש טוב", מפוענח על ידו בצורה אחרת. וכך הוא נדחף להתפתחויות שונות במערכת השכלית. כל ההתפתחות של האדם היא בשביל לתת מענה לשאלה למה הוא מרגיש לא טוב, ואיך להרגיש יותר טוב. ומהצורך הזה בלבד התפתחו כל הדתות, וכל עיסוקי האדם בעולם הזה, התרבות, הפוליטיקה, המדינה והחברה, שהביאו אותנו לתקופת ההשכלה ולעולם המודרני.

לכן האנשים לא מבינים מראש, שהם צריכים לעסוק בחוכמת הקבלה. כי עד שהאדם מגיע להבנה הזאת, הוא עובר שלבים רבים של שאלות לגבי עצמו ולגבי הבנת עצמו, מה הוא עושה בעולם הזה. ועדיין ההתפתחות שלנו היא בשלב, שרוב בני האדם יודעים שצריך ללכת לעבוד, כדי לקבל משכורת, כדי למלא את עצמם, כדי לגמור את היום, כדי לגמור את החיים. האדם לא מתרומם מעל האבוס שממנו הוא אוכל.

וזאת מפני שהרצון לקבל מורכב מאוד. כל רגע, כל שנייה, הוא חייב לעבור אין ספור מצבים בכל אדם ובכל הנשמות יחד, בהתקשרות עם כל הגלגולים הקודמים ועם כל הגלגולים הבאים. והכול בתוך מערכת משותפת שעובדת מעל הזמן והמקום, ומבררת את ההתקשרות בין הכלים שאיבדו את הקשר ביניהם.

מה שאין כן, כשמגיעים לתקופה שיכולים לעורר את האור העליון על כל האנושות. אז ההתפתחות שלה נעשית מהירה מאוד, ומביאה את האדם מדרגת התפתחות, מקצב התפתחות, של דומם, או צומח, או חי, לדרגת התפתחות של מדבר.

כפי שמלמדת ההשוואה בין ההתפתחות של דומם, או צומח, או חי, במשך חמשת אלפים השנים האחרונות, שהיתה מזערית ביותר, לבין התפתחותו של מדבר, האדם, שהתפתח בצורה כה מדהימה. עד שאי אפשר להשוות את האדם, אפילו בצורתו הגופנית, עם הגופים שהיו לו בגלגולים הקודמים לפני אלפיים או שלושת אלפים שנה, לא כל שכן עם הצורה השכלית והנפשית שהיתה לו אז.

ולפי ההבדל הזה, אפשר לתאר את השינוי שיכול להביא מי שמושך לעולם אורות מקיפים. הוא מעלה את כלל האנושות ממהירות התפתחות של הדומם, למהירות התפתחות של האדם. לכן רואים בעולמנו שינויים תכופים בכיוון ברור, ולא מדובר בשינויים שהאנושות נזרקת מצד לצד, ולא מבינה עדיין את אופיים, אלא בשינויים שהולכים לכיוון אחד ומצטברים.

וזו תוצאה מפעולה מבוקרת ומטרתית, שתכליתה להביא את האדם ואת העולם לכיוון מוגדר וברור. זאת אומרת, עושים פעולה של דרגת אדם, וכל האנושות מקבלת תאוצה בהתאם לאותה פעולה. ואמנם האנושות בכללותה תהיה חייבת לעבור את כל השינויים האלה מדרגת דומם לדרגת האדם, אבל השינויים האלה יתרחשו במהירות תוך מספר חודשים, במקום להיגרר על פני עשרות אלפי שנים.

והבעיה היום אינה רק המוכנות של האנושות, אלא גם המוכנות של מי שמושך את האורות, למצוא שפה משותפת עם האנושות, למצוא הגדרות שמובנות לה, כדי שהאנושות תהיה מורגלת במילים שמשתמשים בקבלה. למשל, במילה "רצון לקבל", אגואיזם, שהוא כל חומר הבריאה, משתמשים בקבלה בצורה טכנית, שלרצון לקבל יש יכולת וקיבולת. ואין מילה אחרת לתכונה הזאת, כי אפילו לצמחים ואבנים יש אגו משלהם. אבל לאנשים רגילים קשה לקבל את המובן הזה של האגואיזם. לכן גם הקבלה עצמה צריכה להיערך לקראת העולם.