קליפ - מהי אהבה?
ביאור 9 - על "חוכמת הקבלה והפילוסופיה"
החומר
והצורה בקבלה
אף על פי שאהבת הבורא היא רק תוצאה מהמתנה, מכל מקום היא
חשובה לאין ערוך יותר מהמתנה עצמה. משום שמעריכים אותה לפי גדלות הנותן, ולא לפי
ערך המתנה עצמה. כלומר, דווקא אהבתו וגילויי תשומת לבו של הנותן, הם בעלי ערך
וחשיבות אינסופיים.
לכן האהבה היא מופשטת לחלוטין מהחומר, שהוא האור והמתנה,
באופן שנשארת רק ההשגה של האהבה, ואילו המתנה נשכחת לה, ונמחקת מן הלב. לפיכך, חלק
זה של המדע נקרא הצורה בחוכמת הקבלה, והוא החשוב ביותר בחוכמה.
יש
בורא ונברא. והנברא יכול להרגיש את יחס הבורא אליו לפי השתוות הצורה עימו. לכן הוא
מחויב לתקן את הרצון לקבל שלו, שיהיה בעל מנת להשפיע. ולאחר שהוא מתקן אותו ולא
נמצא יותר בעל מנת לקבל, הוא מתחיל להרגיש את יחס הבורא אליו, ומתחיל להתרומם מעל
המתנות להרגשת היחס הזה.
וקביעת היחס בין הבורא
לנברא, הוא המישור שבו בורא ונברא צריכים לחיות, להרגיש את המציאות ולהרגיש את
החיים. ולא בתוך מילוי הכלי, שעוד צריך לעבור צמצום, ולאחר מכן תיקון הכוונה לעל
מנת להשפיע, אלא מעל מילוי הכלי, שתהיה לנו כוונה, שהחיים יהיו כבר בתוך הכוונה
דלהשפיע.
ולמה צריך להיות כך?
מפני שברצון לקבל עצמו אי אפשר לקבל סיפוק. אם הרצון לקבל מקבל מהבורא מתנה שממלאה
אותו, באותו רגע נמחקת המתנה. כי ככל שבא מילוי לרצון לקבל, וממלא את הרצון, הרצון
נעלם, ושוב הכלי מרגיש את עצמו ריק, ועוד כפול מקודם. משום שהמילוי שבא, מזמין
חיסרון נוסף בתוך הכלי, ואז מי שיש לו מאה, רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים, רוצה
ארבע מאות. וכך "האדם מת וחצי תאוותו בידו".[21] כלומר, נשאר תמיד כלי ריק כפול מקודם, ואף פעם לא מגיע למילוי. ואם היה מגיע למילוי,
המילוי היה מוגבל. האור היה בא וממלא את הכלי, ולא היתה לנברא שום אפשרות להתקדם.
לא כל שכן, אם המילוי
תלוי בגודל המשפיע, בגודל הממלא, בגודל בעל הבית, הבורא, שהוא אינסופי כלפי הכלי.
כי אז ישנה אפשרות תמידית להעלות את גודלו ואת חשיבותו בעיני הנברא, ולהתמלא בצורה
אינסופית. וכך ללכת מחיל אל חיל, בעוד ועוד התפעלות והתמלאות מהיחס ביניהם,
מהאהבה, מיחס הבורא שמגיע לנברא, ונעשה למילוי של הנברא. וככל שהבורא עולה בעיני
הנברא, הנברא מקבל יותר ויותר מילוי.
התהליך הזה הוא
אינסופי ומתפתח אל על, ללא שום הגבלה. לכן בהתפתחותו, האדם צריך להתנתק מהחומר
שלו, מהרגשת המתנות, היינו, לעשות צמצום ולהפסיק לקבל בכוונה על מנת לקבל, ולרכוש
כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים. זאת אומרת, לרכוש את יחס האהבה של הבורא כלפיו ללא
שום קשר למתנות.
ואז הבורא מתחיל
להפציר באדם לקבל את מתנותיו, והוא מגלה לו אותן מאפס ועד למילוי המלא בכל ד'
הבחינות של הכלי. והכלי לעומת זאת, עושה צמצום ולא רוצה במילוי, אלא רוצה בדבקות,
זאת אומרת, בגילוי האהבה, בגילוי היחס של הבורא אליו, במקום במתנות. וזה נקרא
שמגדל גלגלתא ועיניים. ולאחר שהגלגלתא ועיניים גדלו, הכלי שרכש תכונות של הבורא,
ומעדיף את האהבה במקום כל המתנות, יכול כבר בעצמו להשפיע בפועל את האהבה שרכש.
כלומר, לעבוד כבר עם האח"פ שלו כלפי כל יתר הנבראים. ועל ידי זה לתקן את כל
הכלים האלה בכך שמגלה את יחס הבורא לכולם.
ב"הקדמה לתלמוד
עשר הספירות" בעל הסולם מתאר את ד' הדרגות שהאדם עובר, בד' העולמות, עשיה,
יצירה, בריאה, אצילות. שבהתקדמותו לגמר התיקון, האדם צריך לרכוש את כל הכלים של כל
הנשמות ולגלות את יחס הבורא אליהם, איך היה היחס שלו כלפיהם בכל הזמנים, ומה יהיה
להם בגמר התיקון.[22]
כלומר, בתחילה האדם
מגלה את המתנות שהבורא נותן לו. לאחר מכן הוא מתעלה מעל המתנות, ונדבק באהבת הבורא
אליו, וזאת מבלי להתחשב במתנה. ומתוך שקונה גלגלתא ועיניים, הוא רוכש יחס לכלים
האחרים, לנשמות האחרות, ומתחיל לגלות שיחס הבורא אליהם הוא מתנות.
ועל זה כתוב
"מצטער בצער הציבור וזוכה לנחמת הציבור".[23] זאת אומרת, מקבל את מתנותיו של כל העולם וגם עליהן עושה צמצום, ולא רוצה אותן, אלא
לגלות את האהבה שנמצאת מעליהן, של הבורא לכל הנבראים. לא לעצמו, אלא לכל הנבראים.
ומתעלה לדרגה שבה כלל לא חשובות כל המתנות, כל האור שבא וממלא את הכלי, אלא היחס
בין הכלי לאור, בין הנברא לבורא.
אלה ארבע הדרגות
שהנברא עובר כדי להגיע לגמר התיקון. וגילוי הצורה, כלומר, חומר וצורה מלובשת
בחומר, הוא העיסוק שבו עלינו להתרכז. ולכן סביבה שמעלה את גדלות הבורא, שעוזרת
לאדם להתייחס לאהבה ולא למתנה, אותה סביבה סביב האדם שהיא כל יתר הנשמות, כל העולם
שלרשותו, היא הדבר החשוב ביותר שיש לאדם. בלא עולם שיעזור לו, הוא לא מסוגל להעלות
את גדלות הבורא, ולהיות דבוק באהבה ולא במתנה.
הכוונה היא, כאילו
המתנה לא נמצאת, לעומת חשיבות האהבה. שאפילו אם מביאים לאדם מתנה ששווה פרוטה, כמו
שכתוב בעניין חתן וכלה, שחתן צריך לתת לכלה משהו השווה פרוטה, והוא מספיק לה, כי
כל יתר הכלי שלה יתמלא מהחשיבות של החתן.
והיחס הזה למתנות נקרא
צמצום, כי למרות, שמבינים ומרגישים בכלים הטבעיים, שרוצים את המתנות, אבל
"שונא מתנות יחיה"[24] - רוצים לחיות מעליהן, לחיות באהבה. המתנה נמצאת באדם, והוא אוהב אותה, אבל הוא
אוהב אותה מפני שמקבל אותה מהאוהב. "שונא מתנות" נקרא ברוחניות, לא מי
ששונא את המתנה, אלא מי ששונא להיות דבוק במתנה, מי שרוצה להיות דבוק באהבה הנמצאת
מעל המתנה.
והצמצום הוא, שהיחס
ל"הנותן" נעשה בלתי תלוי במתנה. המתנה היא סימן שמעליו צריך להתעלות.
ואין לכך דוגמה בעולמנו. כי במעבר מהמתנה לגדלות הבורא נמצא עניין האמונה, מפני
שלא רואים את הבורא. אם רואים את הבורא, הגילוי שלו הוא תוספת למתנה, כמו שבעולמנו
מתרשמים מקבלת מתנה מאיש גדול. שאז שניהם, גם המתנה עצמה וגם אותו איש גדול הם
מתנות, ושניהם ממלאים את האדם.
אבל במצבנו הכרח לעשות
צמצום על המתנה עצמה, כדי לשים לב בצורה בלתי תלויה רק לאותו "איש
גדול", לנותן המתנה. אחרת חשיבותו של הנותן מתחברת למתנה עצמה ונהנים
מחשיבותו על מנת לקבל. ואם רוצים להשיג את היחס שלו לנבראים, חייבים לעשות צמצום
על המתנה.
היחס הזה שבונים לא
נקרא השגה. השגה נקרא מה שהאדם משיג בבורא על ידי השתוות הצורה עימו. שבכך האדם לא
משיג אותו או בו, אלא את התיקונים בתוך עצמו שבעזרתם הוא נעשה דומה לבורא. על ידי
רכישת כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים, האדם משיג צורה שאינה מלובשת בחומר.
רב"ש מתאר זאת
בצורה אחרת: אדם שאוהב אותך וחייב לך אלף דולר, בא ומביא תמורת חובו מעטפה שעליה
רשום "אלף דולר". אתה פותח את המעטפה ומגלה בתוכה דולר אחד. האם האוהב
נתן לך אלף דולר או דולר אחד? אם האדם רואה דולר אחד, נקרא שהוא דבוק במתנה ולא
בנותן. והאמת הזאת שהוא רואה, היא דוגמה לכך שאין לנו שום מושג מה הם כלים דהשפעה.[25]
_____________________
[21] קהלת רבה ה, ז.
[22] בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קמט.
[23] תענית דף יא ע"א. להסבר ראה בעל הסולם,
הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות קכח.
[24] משלי טו, כז.
[25] הרב"ש, שלבי הסולם כ"ג (במדבר), ענין
טהרת אפר פרה: מאמר כ"ג תשנ"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה