קליפ - רוחניות היא המקור של המציאות
ביאור
1 - על "חוכמת הקבלה והפילוסופיה"
הגדרת הרוחניות
הפילוסופיה אוחזת בטענה, שהגשמיות היא תולדה מהרוחניות,
שהנשמה מולידה את הגוף. עיקר הבעיה בטענתה הוא, שחייב להיות קשר בין רוחניות
לגשמיות.
לעומת זאת, אפשר לחשוב כי לרוחניות כלל אין קשר לגשמיות, כך
שבשום דרך או שיטה לא יתכן מגע בין הרוחניות לגשמיות, או שהרוחניות תניע אי פעם את
הגשמיות.
הקבלה, כמו כל מדע השונה מהפילוסופיה, סבורה שאין לדון במה
שאי אפשר לחוש ולחקור. והרי, אפילו כדי להגדיר מהי רוחניות, יש צורך להבחין
ולהבדיל אותה מן הגשמיות. ומי שיכול לעשות זאת הוא רק אדם שמשיג רוחניות, ומרגיש
את העולם העליון. לשם כך, נחוצה לנו חוכמת הקבלה.
מושג
"האדם בעולם" הוא מושג מוטעה. כי התפיסה שלנו את העולם היא תפיסה
סובייקטיבית. ואפילו שכולנו נמצאים בעולם יחד, באותו זמן, באותו מקום, אנחנו לא
קוראים את העולם באופן שווה. אלא כל אדם תופס אותו לפי הזמנים, לפי השנים, ולפי
המצבים שלו, גם אם הוא נמצא באותו זמן ובאותו מקום כמו האנשים האחרים.
ואם היו לנו חושים
אחרים, אז העולם היה משתנה. אם יכולת הקליטה שלנו היתה משתנה מעל מנת לקבל לעל מנת
להשפיע, יכולת שכלל לא ידועה לנו, אז היינו רואים תמונה שהמקובלים קוראים לה
"עולם הפוך ראיתי"[4]. אם כך, איך אפשר לדבר על משהו שאין אפשרות לחוש אותו, לחקור אותו, וגם לא לדון בו
בצורה ממשית? והרי בכך בדיוק עוסקת הפילוסופיה: לא במה שקורה בעולם הזה אלא במה
שרק כביכול נמצא וכביכול קורה.
אם בוחנים את כל
התיאוריות הפילוסופיות, שהתפתחו מאז הפילוסופים הראשונים, שפעלו בסביבות המאה
הרביעית לפני הספירה, ועד ימינו אנו, רואים אינספור גישות ופירושים: לגבי החיים,
לגבי העולם, לגבי האדם, לגבי החיים שמעבר לחיים ולגבי הכוחות שמנהלים את החיים ואת
העולם ומפעילים אותם. תיאוריות, שאין סוף לדמיון שבהן ולסיכומים שהפילוסופים עושים
בהן.
לכן ההוכחה לאפסותה של
הפילוסופיה, היא הפילוסופיה עצמה. ואין צורך בהוכחה נוספת. שאם קוראים בה, רואים
שמתחילתה ועד סופה היא לא מדע. היא לא כמו מדעי הפיזיקה והכימיה, שבהם חוקרים את
הטבע, וככל שמעמיקים לחקור, משתנים החוקים שלהם, כלומר, מגלים חוקים יותר מדויקים.
אבל גם החוקים הקודמים נשארים נכונים לטווח מסוים, למסגרת מסוימת, לתנאים מיוחדים,
ואם מרחיבים את התנאים האלה, אז החוק משתנה בהתאם להרחבה שלהם.
לעומתם, בפילוסופיה,
שחקירותיה מסתמכות על איך שמוח האדם תופס, דבר לא משתנה. ולפיכך אין שום בסיס למה
שחוקרים בה. לכן בחוכמת הקבלה יש חוק שאומר: "מה שלא נשיג לא נדע ולא נגדיר
בשם"[5].
כלומר, אסור לדבר או לחשוב על מה שלא נמצא בצורה ממשית, כמו שכתוב: "אין לו
לדיין אלא מה שעיניו רואות"[6].
חייבים להסתפק בכלל
הזה. ואם רוצים לגלות יותר, אז חייבים לדאוג להתפתחותם של חושים, של כלים חדשים,
שעל ידם בלבד יוכלו להיכנס תופעות נוספות לשדה הראייה, לשדה ההרגשה של האדם, וכך
הוא יוכל לחקור אותן. אבל גם החקירה במה שנמצא בתוך הכלים האלה צריכה להיות בחומר
או בצורה מלובשת בחומר.
ולכן חוכמת הפילוסופיה
לא נחשבת כמדע, כי היא מדברת על מה שכלל לא מרגישים, על העולם העליון, על מה
שכביכול קורה בו, על כוחות, על החלטות, על פעולות, על ההשגחה וההנהגה כלפינו. והיא
מתארת דברים בדויים לגמרי, שהם פרי דמיונם הפרוע של אנשים, שאין להם על מה להסתמך.
[4] פסחים דף נ ע"א.
[5] על החוק הזה ראה המאמר "חוכמת הקבלה והפילוסופיה" בעמ' 214
לעיל והמאמר "הקדמה לספר 'פי חכם'" בעמ' 197.
[6] נידה דף כ ע"ב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה