[16.09] הכוח המשגיח העליון

                                     ביאור 9 - על "השגת ייחוד הבריאה"

הכוח המשגיח העליון

המדענים המקובלים משיגים את הכוח המשגיח העליון, הבורא, כ"טוב המוחלט". כלומר, לא ייתכן שהכוח העליון יסב רע למישהו. והמשיגים זאת, מגדירים אותו כחוק ראשוני של הבריאה.

בני אדם אינם יודעים מהו הטבע הרוחני, אלא לאחר שהוא מתגלה להם. כמו שמספר המדרש על אברהם אבינו, שבהיותו עדיין "אברם" החל לשאול את עצמו על המקור לכל הגדוּלה שראה בטבע וביקום, כולל האדם שבתוכם. הוא החל לשאול על החוק הכללי, אותו כוח עליון, שנמצא מעל הטבע ומפעיל אותו ומסדר בו הכול, על המטרה שלו בבריאה ובהשגחה עליה, שלקראתה הוא מוביל את הכול ברצונו ובשליטתו, וגם את האדם שנכלל באותה המטרה. ומתוך שאברהם התחיל לשאול ולחקור, התגלה אליו הכוח העליון, הבורא, והעלה אותו, הורה לו: "לך לך מארצך".[18] כלומר, לעבור מהרצון שלו לרצון אחר, איך אברהם צריך להשתפר כדי להגיע לרצון אחר, היינו, ל"ארץ" אחרת.

זאת אומרת, הידיעות על מצבים אחרים, על קיום אחר, על עולם אחר, על מימד אחר, מתגלים רק לאדם שחוקר את המציאות. ורוצה לחקור את המציאות לא בחמישה חושים, לא את הסביבה, שנשלטת ומתגלה על ידי חמשת החושים, אלא להתעלות מעליהם. זאת אומרת, הוא לא רוצה לחקור את הטבע שנתפס בחמשת חושים, אלא את מה שמעל הטבע, את מה שמוליד ומפעיל את הטבע. אותה חקירה נקראת חוכמת האמת, חוכמה עליונה, מדע עליון.

ואת הידיעות האלה מקבלים ממדענים שחוקרים את העולמות העליונים, ונקראים מקובלים. למקובלים יש נטייה לחקור ולגלות מה שנמצא מעל הטבע, כמו כל מדען רגיל שחוקר את הטבע כדי לגלות תהליכים שקורים בטבע של העולם שלנו.

השכל הישר מראה לנו, שהיסוד לכל המעשים הרעים הוא האגואיזם, הרצון של האדם לקבל תענוג למען עצמו, הרצון לקבל. כלומר הרדיפה התאוותנית של הרצון לקבל אחר תועלת עצמית, היא הסיבה לעשיית רע לזולת. משום שהרצון לקבל להוט למלא את עצמו.

אלמלא מצא הנברא סיפוק בתועלת העצמית, לא היתה שום בריה בעולם עושה רע לזולתה. ואם אנו רואים לפעמים בריה כלשהי, שמזיקה לאחרים לא בגלל הרצון לקבל, הרי היא עושה זאת רק מכוח ההרגל, שמלכתחילה נולד מהרצון לקבל. ואותו הרגל הוא כעת הסיבה היחידה למעשיה.

מכיוון שהכוח המשגיח העליון הוא דבר שלם, שאינו זקוק לדבר לשם השלמתו, ברור שאין בו שום רצון לקבל, ולכן אין לו שום סיבה להרע למישהו. וזהו דבר פשוט ומובן. זאת ועוד, אם נביט בכל הבריאה הגדולה שברא וערך לפנינו, הרי היא הוכחה לכך שרצונו הוא רק להשפיע טוב אל זולתו.

כל מה שהנבראים מרגישים, ההרגשות הטובות וההרגשות הרעות, נשלח להם מהכוח המשגיח העליון, שתכונתו היחידה היא הרצון להשפיע, הרצון להיטיב לנבראיו. ומאחר שידוע, שאין בחוק הבורא להרע, הרי בהכרח הנבראים כולם מקבלים ממנו רק טוב. והוא יצר אותם רק כדי להיטיב להם. על כן, המקובלים מגדירים את הכוח שיצר אותנו ומשגיח עלינו בשם "הטוב המוחלט".

מי שחוקר את המציאות ומגלה אותה, על ידי יגיעה בהשתוות הצורה לאותה המציאות, הוא מגלה את יחסו של הכוח העליון הנמצא מעל הטבע, כלפי מי שנמצא בתוך הטבע. ואת היחס הזה האדם מגלה באותם כלים שכבר נמצאים בהשתוות הצורה. ולכן הוא מגלה את המשגיח, את המאציל, כטוב ומטיב, כטוב המוחלט.

מי שהולך לגלות את מה שנמצא מעל הטבע, את הכוח שברא את הטבע, שמסדר ומוביל אותו לאורך כל ההתפתחות, יכול לגלות אותו רק על ידי כלים מתוקנים. ובכלים המתוקנים מתגלה תמיד רק יחס טוב, כי מתגלה האור, מידת הדבקות בבורא שמתקבלת כתענוג. ולכן המקובלים, בניגוד לאחרים, מרגישים את יחס הבורא כטוב המוחלט, בכל המדרגות, בכל ההשגות ובכל התנאים. כי השגה יכולה להיות רק בהשתוות הצורה, בהתאמה לבורא, כשהכלי מוכן לקבל את המילוי כתענוג, להרגיש אותו כתענוג.

מה שאין כן מי שלא נמצא בהשתוות הצורה לכוח העליון, מי שלא מרגיש אותו, שלא קורא אותו נכון, לו נדמה שהכוח העליון הוא כולו רע. גם מה שנראה לנו לעת עתה כטוב בחיים, במוקדם או במאוחר יתגלה לנו כרע. ואילו גילוי הכוחות העליונים, גילוי הכוח הכללי של הבורא, כבורא ומשגיח, לא יכול להיות מורגש בנו כרע. כי כדי להרגיש אותו, חייבים לתקן את הכלים בהתאם אליו.

ולכן, לא חסר לנו אלא תיקון הכלים. שעל ידי תיקון הכלים נעבור מהרגשה רעה להרגשה טובה, עד שנזכה להשיג את מטרת הבריאה, ככוח המשפיע, שמורגש באדם כטוב המוחלט.

                                          ________________________

[18] בראשית יב, א; מדרש רבה בראשית פרשה לט פסקה א: "שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם".