[4.09] האם יש קשר בין התפתחותו של המקובל ליכולתו לבטא את הגילויים שלו?

ביאור 9 – על "התנאים לפרסום הידיעות שבחוכמת הקבלה"

האם יש קשר בין התפתחותו של המקובל ליכולתו לבטא את הגילויים שלו?

     מקובל מתפתח ללא קשר ליכולתו להתבטא. התכונה הזאת לא שייכת לגודל ולגובה הנשמה, אלא לסוג הנשמה.

בעל הסולם מציין כאן, שלפני רשב"י היו מקובלים גדולים הרבה יותר, אבל רשב"י היה נשמה מיוחדת בדור מעבר. ומפני שהשתייך גם לדור של טרם החורבן, וגם לדור שלאחר החורבן, לכן לאחר החורבן, כשהרצון לקבל פרץ מדרגה לדרגה ונעשה יותר גדול בדרגה אחת, ניתנה לו הרשות להשתמש בידע וביכולת שהיו לו לפני החורבן. ומהזַכּוּת של טרם החורבן, לספר על פעולות רוחניות שיהיו ברצון לקבל לאחר החורבן.

רשב"י השתמש במעבר הזה משני הכיוונים. את הזַכּוּת שהיתה שייכת לדור הקודם, הוא הסביר לדור החדש של הרצון לקבל. ואילו המקובלים שהיו לפניו, למרות שכולם היו מוריו כמו רבי עקיבא, שאף ידע הרבה יותר ממנו, או אנשי כנסת גדולה, ולפניהם תלמידיו של משה רבנו, הם לא כתבו לדורנו.

כמו שרואים בעולמנו, יש אנשים שיודעים להסביר, שנחשבים נואמים בחסד עליון, וישנם כאלה שלא יכולים להוציא מילה, למרות שהם גדושים בכמות ידע ובאיכות הבנה. אין קשר בין הדברים. אמנם מכבדים יותר את אלה שיכולים לבטא את עצמם, מפני שבעזרתם אפשר לעשות יותר תיקונים בעולם. אבל מכבדים אותם רק לפי היכולת החיצונית, כי איש לא יודע מהי ההכנה הפנימית שלהם.

גם האדם עצמו לא יודע מהי מידת הכנתו הפנימית, ושופט את עצמו לפי ביטוי חיצוני. הוא לא מכיר את עצמו הפנימי. אלא רק לאחר שעולה על המדרגה הבאה, מתגלה לו המדרגה הקודמת שבה היה. האדם אף פעם לא מכיר את מצבו. לכן אין לשפוט את החברים לפי ביטוי חיצוני. וגם החברים עצמם, אל להם למדוד את עצמם לפי איך שהם מרגישים את עצמם. אלא בהדרגה, דרך ההבנות האלה, האדם מגיע להכרה, שהיחס הנכון כלפי עצמו, כלפי הסביבה וכלפי הבורא, הוא רק למעלה מהדעת. כי הוא עצמו אף פעם לא יכול לתפוס ולמדוד את עצמו ואת העולם בצורה נכונה.