קליפ - לעשות עבודתי
ביאור
2 – ביאור על "שכל הפועל"
איך אפשר לפרש את
מעשי הבורא בצורה נכונה?
אם ורק אם האדם לא תלוי בטבע שלו. לכן כדי לגלות את פעולת הבורא בצורה הנכונה, התיקון הוא להתנזר, להתנער, להתרחק, מכל נגיעה עצמית בדבר. לא לערב את ה"אני" בשום דבר, לא להכניס שום הפרעה בפעולה.
כך רוצים לפעול תמיד
בתחום המדע, לא להיות מעורבים במדידה. אלא שזה בלתי אפשרי, משום שבכל דבר שהאדם
בודק או מודד, חום, קור, לחץ, הוא תמיד מעורב במדידה. הוא מכניס בה משהו מעצמו ואז
מודד את התגובות. ומדידה כזאת אינה אובייקטיבית, כי האדם מודד איך הוא מתפעל, איך
המכשיר מתפעל ממשהו, אבל לא את הנושא עצמו.
ובחקירת השכל הפועל
צריך לצאת מההגבלה של המדידה כפי שהיא בעולם הזה, ולמדוד את הפעולה כפי שהיא עצמה.
לכן הרוחניות נקראת "למעלה מהדעת". כי האדם צריך להתעלות מעל לכל נגיעה
של עצמו בפעולה. לראות אותה בצורה נקייה לגמרי, כאילו הוא לא קיים ולא נמצא כלל
במציאות.
אבל אם הפעולה עוברת
על האדם עצמו, על החומר שלו, ולא על מישהו אחר, אז איך הוא יכול להיות לא קיים, אם
הוא האובייקט שעליו מתבצעת הפעולה? הוא חייב לעשות צמצום, להתעלות מעל ההרגשה שלו,
וכך בשכל "קר", כפי שאומרים המדענים, ללא שום נגיעה של עצמו, לראות את
הפעולה מעל עצמו, בצורה בלתי תלויה בו. ומתוך הפעולה עצמה, שהאדם צופה בה, חוקר
אותה, כאילו היא אינה עליו וכאילו הוא אינו קיים, הוא מכיר את הפעולה ואת השכל
הפועל.
לכן היחס הזה לפעולה
נקרא למעלה מהדעת. הבורא עושה תרי"ג פעולות על האדם, שעל האדם להידמות אליהן.
העליון נותן דוגמה ומורה איך לעשות, שזה נקרא "נה"י דאמא שיורדים לתוך
זעיר אנפין". וזעיר אנפין חוזר ומעתיק את הפעולה הזאת, חוזר עליה. ומתוך שהוא
עושה אותה בצורה בלתי תלויה, הוא מתחיל להבין את השכל של "אמא".
לעליון ולתחתון יש
אח"פ דאמא משותף. "גדלות דֶמִין הא'" היא על ידי שגלגלתא ועיניים
דתחתון יכולים להשתוות עם האח"פ דעליון, להתחבר איתם. התחתון לא משתמש עם
האח"פ שלו, הוא משתמש עם האח"פ דעליון. משלים אותם לעשר ספירות, ועל ידי
כך יכול לעשות פעולה כלשהי. זה נקרא שהעליון עוזר לתחתון לבצע פעולה, עושה יחד
עימו פעולה. העליון נותן לתחתון את כל הכוחות וכל ההבנות, ומהתחתון נדרש רק רצון
להשתתף, היינו גלגלתא ועיניים.
ומתוך כך התחתון,
גלגלתא ועיניים, לומדים את הפעולה עצמה. ואחרי שהם לומדים, יש להם שכל איך לעשות
את הפעולה. כלומר, יש להם כוח ורצון. הם הבינו מהי הפעולה הזאת, מה טוב בה, ואז הם
מבקשים כוח, לוקחים את האח"פ שלהם ומבצעים את הפעולה בעצמם. והביצוע הזה נקרא
"גדלות דֶמִין הב'", הגדלות הרגילה.
וכשמשיגים את הפעולה,
את השכל הפועל, ומבצעים את הפעולה, אז מגיעים לדבקות, להתאמה. ומתוכה מרגישים מה מרגיש
הבורא בזמן שפועל, שכך הנברא מרגיש ממה שהבורא פועל באותה הפעולה. וההרגשה הזאת
היא נקראת "להטיב לנבראיו". שהנברא מתחיל להרגיש מה שהבורא מרגיש. ואין
יותר מההרגשה הזאת של שלמות ונצחיות בהשפעה. אהבת הבורא לבריות מורגשת בנברא כאהבת
הבריאה לבורא, בדיוק באותה עוצמה. כלומר, הנברא משיג את השכל ואת השורש של השכל,
את "רצונו להטיב לנבראיו".[7]
[7] בעל הסולם,
הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, אות ב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה