ביאור 7 - על "מהות חוכמת הקבלה"
שתי דרכים: מלמעלה למטה
ומלמטה למעלה
חוכמת הקבלה מחולקת לשתי דרכים מקבילות של השגת הכוח
המשגיח העליון. שתיהן שוות זו לזו, וכל ההבדל ביניהן הוא רק בכך שדרך אחת מובילה
מלמעלה למטה, עד העולם הזה, והדרך השנייה מתחילה בעולם הזה ועולה מלמטה למעלה באותן
המדרגות שנוצרו בזמן השתלשלות השורשים העליונים והתגלותם בהדרגה מלמעלה למטה.
הדרך הראשונה נקראת בקבלה "סדר השתלשלות העולמות,
הפרצופים והספירות". והדרך השנייה נקראת בקבלה "השגת הכוח העליון".
המשיג את הכוח העליון חייב ללכת מלמטה למעלה באותה הדרך,
ולהשיג בהדרגה כל פרט וכל מדרגה, בהתאמה מלאה לחוקים שנקבעו בהשתלשלות הכוח העליון
מלמעלה למטה.
השגה שלמה של הכוח המשגיח העליון לא נעשית בבת אחת אלא
בהדרגה, הגילוי אורך זמן ומופיע בהרגשות של המשיג בהתאם למהירות הזדככותו
מהאגואיזם שלו, עד שכל התכונות של המדרגות המשתלשלות מלמעלה למטה מושגות על ידו.
סדר השגת המדרגות קבוע מראש. כל המדרגות שבאות בזו אחר זו, נמצאות זו מעל זו, וזה
מזכיר סולם המורכב משלבים, ולכן נקרא "שלבי הסולם".
האדם נמצא מול הבורא. זהו מעמד שהוא והבורא נמצאים בו
תמיד. לא חשוב אם הוא מרגיש את המעמד הזה או לא, מרגיש יותר או מרגיש פחות, המעמד
עצמו הוא תמיד אותו מעמד. אלא באדם בלבד תלוי עד כמה הוא מסוגל לגלות לעצמו, לפי
התנאי של השתוות הצורה, את הבורא, את הכוח שלו, את ההנהגה וההשגחה שלו, את היחס
שלו כלפיו.
לגלות אותו אנו חייבים ממצב שלא נמצא בבורא, ממצב שלא היה
במציאות לפני שהאדם התייצב במצב המיוחד הזה, הנקרא מקום הראוי, מקום הרצוי, שהוא
מצבנו בעולם הזה.[11] שממנו, מהנקודה הזאת ואילך, עלינו לגלות מי עומד
לפנינו, מולנו, כנגדנו. מלבדו אין דבר אחר במציאות. היחס שלנו כלפיו, או היחסים
בינינו, הם שבונים באדם את תמונת העולם. ומה שקורה לו, מה שעובר עליו בעולמו, הוא
רק גילוי היחס של הבורא בנברא, בהתאם לאיך שהנברא מתאים, דומה, מבין, מחקה את
הבורא. ובתהליך הזה בלבד נמצא חופש הבחירה שלו. כלומר, כשמציבים את עצמנו נכון
וקוראים נכון את התמונה שעומדים מול הבורא, אז מגלים את היחסים בינינו, על ידי זה
שמתאימים את עצמנו אליו, בהתאם ליחס שלו כלפינו. הגילוי הזה בלבד הוא הפעולה
החופשית שביכולתו של האדם לעשות.
וכל יתר הפעולות, שנדמה לאדם שהוא עושה במציאות חייו,
וחושב שבהן הוא משפיע או מקבל, הן פעולות שנובעות מתוך הרצון לקבל הטבעי, שקובע לו
מראש את כל הדחפים, הרצונות והכיוונים. שהוא כלל לא מביע את עצמו, אלא הרצון לקבל
בדרכו הטבעית, מביא את האדם להכרה, שעליו להבין, שהוא עומד מול הבורא, וחייב לממש
את בחירתו החופשית.
ומה הן שתי הדרכים האלה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה? הן לא
שתי דרכים לעלות ולרדת כבסולם מדרגות. אלא הכוונה היא למעמד האדם מול הבורא,
בשרשרת גילוי היחסים עימו, שהיא נקראת סולם המדרגות. שבכל מצב ומצב שהאדם נמצא בו,
יש לו יכולת לגלות יחס יתר של הבורא אליו, ובהתאם, יחס יתר של האדם לבורא. והגילוי
הזה הוא נקרא לרכוש את המדרגה הבאה. וגילוי הולך וגובר של היחסים האלה ביניהם, כמו
בין שני בני אדם, הוא נקרא לעלות בסולם המדרגות.
ולמה ההשתלשלות הזאת נקראת השתלשלות מלמעלה למטה? מפני
שהבורא מייצר לאדם את התנאים המתאימים לגילוי יחס יתר מצד האדם. הבורא מזמין תחילה
את האדם למעמד מסוים, שבו עליו לתת יגיעה לגילוי אותו מעמד, אותו היחס, ולאחריו
האדם מגלה את הבורא, ומתחבר עימו בצורת חיבור חדשה. וזה נקרא שהבורא שם ידו של
האדם על גורל הטוב, ואומר לו: "קח לך את זה, ותתקדם
אלי".[12] והאדם, או מתחזק ובוחר בדרך הנכונה, או שעוזב. ואז בהתאם
לרצון לקבל שלו, מתגלגל שוב לאותו מעמד, אלא לאחר שהייסורים מחייבים אותו לכך, ולא
בחירתו החופשית.
כלומר, או שהאדם בוחר בחברה טובה, שמסייעת לו בגילוי יתר
יחס עם הבורא. בחירה חדשה, בחירה טובה, שעולה לו במאמצים רבים. כי עליו לבנות את
החברה הזאת, להתבטל כלפיה, ולדאוג שתשפיע עליו יחס מיוחד, כיוון מיוחד והתפתחות
מיוחדת - השקעה שהיא כולה נגד הרצון לקבל שלו. או שהוא בוחר חברות אחרות, ולאחר
שבכולן מקבל מכות, ונשאר לא מסופק וממורמר, הוא מגיע לאותו מצב שחייב לבחור בחברה
נכונה, אבל בדרך ייסורים. לאחר שמתגלגל, מגיע לאותה נקודה, לאותה הבחירה. אבל מרגע
שבוחר בה, בוחר.
ומהי אותה בחירה בחברה? בחירה בגילוי יחס הבורא אליו, איך
הוא מתגלה אליו ב"ייחוד הוי"ה אלוקים".[13] היינו, הבורא נותן
לאדם תמונת עולם, תמונת יחסים כאלה בינו לבין האדם, שמותירה לאדם שתי אפשרויות. או
לומר, שהכול בידי שמים, הכול מהבורא, או לומר "הכול אני". כלומר, שיש
שתי רשויות. רשות אחת, רשות של הבורא בלבד, ולאדם אין שום בחירה חופשית. או רשות
אחרת, שהבורא לא קיים, אלא "הכול אני".
ושני המעמדים האלה, שתי ההתייחסויות האלה כלפי העולם, הן
פסולות. כי הן מנתקות את הקשר בין הבורא לנברא. או הבורא איננו, או הנברא איננו.
והתקשרות, התקדמות לאיחוד ודבקות בין בורא לנברא, יכולה להיות רק אם שניהם קיימים,
אך לא כרשות הרבים, אלא כרשות היחיד. אבל איך תיתכן התקשרות בין שניים כשכל אחד
הוא כרשות היחיד, והרי זה סותר את זה? עושים זאת על ידי טיפול ב"קליפת
נוגה". שאין כוח בורא בנפרד ואין כוח נברא בנפרד, אלא מה שאפשר מעבירים לצד
הקדושה, ומה שלא, משאירים למטה.
כלומר, כל הגוף שבו מטפלים, ואותו מביאים לתיקון, מתחלק
לשלושה שלישים: שליש עליון דתפארת, שליש אמצעי דתפארת, ושליש תחתון דתפארת. בשליש
העליון ובשליש התחתון אין מה לטפל, כי שליש עליון הוא קדושה, ושליש תחתון הוא
"סיטרא אחרא". אלא כל הטיפול הוא בשליש אמצעי דתפארת, שבו מקום הבחירה.
לכן בעל הסולם אומר, שבכל פעולה שהאדם עומד לבצע בחייו,
עליו לצרף אליה את יחסו לחיים, לקיומו. ולמרות הנטייה שלו לומר, שהכל בידי שמים,
עליו מלכתחילה לומר: "אם אין אני לי מי לי".[14] זאת אומרת, לעשות
מאמץ לראות את עצמו כפועל מתוך בחירתו החופשית. לדעת בוודאות, שהבורא הוא לבדו
הכוח הפועל, ועל רקע זה ליטול את עצמאותו, ולפעול כאילו הבורא לא נמצא. למרות
ידיעתו על התנאי הראשון "אין עוד מלבדו".[15]
ולאחר שהאדם עובד כך במשך כל התהליך ומגיע למטרה, בהשיגו
את המטרה חובתו לומר, ש"אין עוד מלבדו". שאפילו אם לא היה עושה דבר,
אפילו בבחירתו החופשית, הוא היה מגיע לאותה תוצאה שזכה לה. כי הבורא קובע את הכול
וגם את התוצאה. ובשביל מה הבחירה? הבחירה היא רק כדי לצרף את היגיעה, את הכיוון,
את ההשתוקקות, אל הבורא. וכך על ידי התנאים, שהבורא מייצר כלפי האדם, בדרגת קושי
שהאדם חייב לעבוד כנגדה בשני התנאים האלה: "אם אין אני לי מי לי"
ו"אין עוד מלבדו". שלא רוצה להצטרף לכוח האחד, לא של הבורא ולא של
"האני", לא לשליש עליון דתפארת ולא לשליש תחתון דתפארת, אלא עוסק רק בבירור
שליש אמצעי דתפארת, אותו חלק שמותר וניתן לו לברר, בו הוא מייחֵד "הוי"ה
אלוקים".
הוי"ה היא ההשתלשלות מלמעלה למטה, שהבורא פועל בכל
המציאות. ואלוקים הוא איך הבורא מתלבש בכל הטבע, אותו גילוי שהאדם מוסיף מלמטה
למעלה. בכך מגיעות פעולות הבורא להתאמה עם פעולות הנברא, ונעשה הייחוד, הקשר, הדבקות,
ורכישת המדרגה, אותה מציב הבורא כלפי האדם. ולאחריה שוב מתגלים תנאים למדרגה הבאה,
וגם שם מוצבים לאדם אותם התנאים ואותן העבודות. אבל אין מדרגה אחת דומה לחברתה,
מפני שהכול מתבאר ונעשה ברצון לקבל שונה, ואז יש לאדם תמונת עולם שונה.
וזה נקרא שתי דרכים, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. שאין לתאר
אותן כדרך משתלשלת, אלא כמעמד בין האדם לבורא. שהבורא מציב תנאים, והאדם מקיים
אותם, מגיע להשתוות הצורה, מברר את היחסים ביניהם. ושוב הבורא מציב תנאים, ושוב
האדם מקיים אותם ומברר את התנאים ביניהם. וכך הולכים ומתגלים ביניהם היחסים יותר
ויותר. וגילוי היתר הזה נקרא מדרגות, עד שהאדם מגיע לגילוי כל פעולות הבורא.
ולרכוש מדרגה נקרא כל פעם לבאר עוד יותר את היחסים בין
האדם לבורא. על ידי מה? על ידי שהבורא נותן תנאים לאדם, וזה נקרא "מלמעלה
למטה". והאדם מתוך בחירה חופשית עובד בתנאים האלה, ומגלה את היחס שלו לבורא,
בהתאם, בדומה, ליחס של הבורא אליו. העבודה הזאת נקראת לרכוש את המדרגות, לעלות
במדרגות.
בדומה ליחסים בין בני אדם. שהאחד מגלה שהשני חשוב לו, אבל
שמערכת היחסים ביניהם ממש מקולקלת, ואין להם ברירה אלא לשפר אותה. ואז האדם חושב
איך לשפר אותה, ובצורה הדרגתית, לאט לאט, בתחבולות שונות ובפעולות עקיפות וישירות
הוא מנסה להתקרב אל חברו.
וכל פעם בהתאם להתקרבות שלו, השני דוחה אותו או פועל
כלפיו, ובהתאם לכך הוא משתנה. אבל אין לו ברירה, הוא חייב לנסות. ומה השני רוצה?
אולי הוא לא רוצה אותו, כמו בעולם הזה, ולכן דוחה אותו ומעמיד לו מכשולים, שלא
יתקרב אליו. ואולי דווקא רוצה אותו, אבל שזה ידרוש ממנו כוחות להגיע אליו, כדי
שהקשר הזה יהיה לו יקר, שבעתיד לא ישליך אותו מן הסתם.
רואים זאת אצל נשים, שיש להן טבע של הרצון לקבל, שהן
רוצות שהגבר יחזר אחריהן. והחיזור הזה נקרא קניין. האדם משקיע כוחות, והדבר הופך
לשלו, כאילו ששילם בעדו. והקניין הזה הוא הדדי. האדם משקיע כוח בבורא, מכניס בו
כביכול את היגיעה שלו, וכך יש לו מקום שהשקיע, מקום ששייך לו. ואז הוא נעשה יקר
לאדם, והוא קונה אותו. ובצורה כזאת הוא רוכש הבנות, השגות, מחשבות, של הבורא.
השגת המדרגות של היחסים בין בורא לנברא, היא השגה שבאה
ביגיעה גדולה, והיא חייבת להיות כך. לכן נברא הרצון לקבל, שהוא נגד הקשר הזה.
והאדם חייב למצוא תחבולות מיוחדות כדי להתגבר על ההתנגדות שלו לקשר הזה. ואין דבר
בעולם שיש לנו התנגדות אליו, חוץ מהתנגדות להתקשרות לבורא.
הרצון לקבל, אופיו, טבעו, מיוצב ובנוי בתוכו בצורה כזאת,
שהוא מתנגד רק לקשר הזה. ולכן כל הדברים האחרים בעולם, שהאדם הולך לעשות, הם
בהסכמת הרצון לקבל. ורק ההליכה לבורא, היא לא בהסכמתו. והבורא מגלה לאדם את מקום
היגיעה שלו, הנקרא בחירה חופשית, ששם ידו של האדם על גורל הטוב, ואומר לו:
"בזה תתחזק". אבל זהו הדבר הקשה ביותר. והוא היחיד שקשה.
לכל הפעולות של הרצון לקבל, האדם יכול למצוא תמיכה, גם
בציבור וגם בתוך עצמו. כי יש לו רווח כלשהו, אבל לא כנגד התקשרות לבורא. כאילו יש
סביב האדם מעגל ובכל שלוש מאות שישים מעלות הוא יכול להסתובב, ורק לכיוון אחד ישנה
התנגדות. כך בכל יתר הכיוונים, מלבד להתקשר לבורא, האדם מוצא תומכים, רווח, הצדקה
כלשהי בעולם. כך אנו בנויים.
____________________________
[11] על מצב האדם בעולם הזה ראה בעל הסולם, מתן תורה, אות יב:
"מפני שעייר פרא אדם יולד, כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה הוא מצוי בתכלית
הזוהמא והשפלות, שפירושם הוא ענין רבוי גדלות האהבה העצמית הנטבעת בו, אשר כל
תנועותיו סובבות בחזקה על קטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום. באופן,
שאז נמצא במרחק הסופי מן השורש ית' וית', דהיינו מן הקצה אל הקצה, בהיות השורש ית'
כולו להשפיע בלי שום ניצוצי קבלה כלל וכלל ח"ו, ואותו הנולד נמצא כולו במצב
של קבלה לעצמו בלי שום ניצוצי השפעה ולא כלום, וע"כ נבחן מצבו בנקודה התחתונה
של השפלות והזוהמה המצויה בעולמנו האנושי"; ראה גם בעל הסולם, פתיחה לחכמת
הקבלה, אותיות ב, ד.
[12] ראה הערה מס' 10 לעיל.
[13] על "ייחוד הוי"ה אלוקים" ראה בעל הסולם,
אגרת טז, תרפ"ה: "וזהו סוד היחוד "הוי"ה אלקים", שסוד
הוי"ה, הוא סוד ההשגחה הפרטית, שהשי"ת מהוה את כל, ואינו צריך שיושבי
בתי חומר יעזרו לו. ואלקים, בגמטריה הטבע, אשר האדם המתנהג על פי הטבע שהטביע
במערכות שמים וארץ הגשמיים, ושומר חוּקָם כמו שאר הגשמיים; ויחד עם זה, נמצא מאמין
בשם הויה, כלומר, בהשגחה הפרטית, נמצא מייחד זה בזה, והיו לאחדים בידו, ועושה בזה
נָחַת רוח גדול ליוצרו, ומביא הארה בכל העולמות".
[14] אבות א, יד.
[15] דברים ד, לה. על הבחירה החופשית ראה בעל הסולם, אגרת טז,
תרפ"ה: "קודם עשיית המצוה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך
האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי". אבל אחר המעשה, מחוייב האדם להתיישב
בעצמו, ולהאמין שלא מכוחי ועוצם ידי עשיתי המצוה, אלא רק מכח ה', שכן חשב עלי מכל
ראשי, וכן הייתי מוכרח לעשות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה