[6.13] חוק השורש והענף בעולמות

ביאור 13 - על "מהות חוכמת הקבלה"

חוק השורש והענף בעולמות

לארבעת העולמות שמרכיבים את הבריאה הנקראים, מלמעלה למטה: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, החל בעולם האצילות, שהוא הנעלה ביותר, וכלה בעולם העשיה הגשמי שלנו שהוא התחתון ביותר, יש מבנה זהה לחלוטין בכל פרטיו. כלומר, המציאות וכל פרטיה בעולם הראשון, קיימים ללא שינוי גם בעולם השני הנמוך יותר שנמצא תחתיו. וכך גם בכל העולמות שלאחריו, עד לעולם הזה המוחשי לנו.

מהו חוק ענף ושורש בעולמות? כל העולמות, כל המדרגות, כל המצבים, הם מאוד שונים זה מזה. אפילו בעולם הזה, העולם הקטן, הגרגיר הקטן ביותר שבכל המציאות, שהיחס בינו לבין העולם הרוחני הוא כמו היחס בין כדור הארץ לבין היקום כולו, שאין לו גבול, שלמרות גודלו הזעיר, בכל זאת הוא כולל התפעלויות, התרגשויות, מצבים, מהטוב ביותר ועד הגרוע ביותר, שיש לאדם. ממצב של אושר ותענוגים מכל הסוגים, ועד מצב של צער וצרות גדולים. ההבדל בין המצבים הוא מקצה לקצה, במשך כל החיים שלנו.

ועד כמה שהם שונים, בכל זאת כל המצבים בעולם הזה וכל המצבים בעולם הרוחני, כל מצב ומצב שבו נמצא הנברא, התבנית שלו היא אותה תבנית של עשר ספירות, שנמצאות ביחס מיוחד לאור שבא אליהן. ולא יכול להיות אחרת. אלא היחס המיוחד בין הכלי לאור, הוא שקובע את מצב הכלי, מהטוב ביותר ועד הגרוע ביותר.

ומצב הכלי נקרא העולם שלו, מהמילה העלמה. עד כמה שהכלי, לפי התכונות שלו, כלומר, לפי המסך שיש עליו, מסתיר או מקבל את האור, לפי השתוות הצורה. כלומר, "עולם" נקרא מידה של גילוי והסתר, לפי הרצון והמסך שבתוך הכלי.

הכלי עצמו הוא תמיד עשר ספירות, והאור שבא הוא תמיד אור מופשט. ורק המסך שיש בכלי, המתאים ומתאם את האור לכלי, הוא הקובע את מידת ההסתר ואת מידת הגילוי של האור כלפי הכלי. כמה אור נכנס לתוך הכלי, ובהתאם לו כמה אור נשאר כעודף מחוץ לכלי. כל המצב הזה של התפעלות הכלי מן האור, הוא מורגש בכלי כעולם שלו. 

ואפשר לומר אחרת. האור המופיע לפני הכלי הוא הבורא, כי הוא בורא את הכלי ומקיים אותו ושולט בו. לכן "עולם" נקרא מידת הקשר בין כלי לאור או בין נשמה לבורא. המצב שנברא מלמעלה, נקרא עולם אין סוף, שבו אותו הכלי שנברא בעשרה חלקים, בעשר ספירות, הוא מקבל את כל האור ונמצא עימו בדבקות. עולם אין סוף הוא עולם אין גבול, מצב אין גבול, שאין הגבלה מצד הכלי, איך הוא מקבל את האור. באיזו דבקות, באיזה חיבוק הוא נמצא עימו. ובמצב הזה שבעולם אין סוף, הכלי עצמו נקרא נשמה והאור שבו נקרא בורא, "הוא ושמו אחד".[19]

ואחר כך הכלי רוצה לעשות סדר ביחסים האלה. להתקשר לבורא ולהיות עימו בקשר רק לפי השתוות הצורה. ואז מתחילים לצאת כל אותם המצבים שבין כלי לאור, שבין נשמה לבורא. וכל המצבים האלה הם חלק מאותו מצב שהיה באין סוף. גילוי חלקי של הבורא בתוך הנברא, של האור בתוך הכלי, לפי מידת המסך.

וכך נוצר סדר ירידת המדרגות ממצב אין סוף ועד העולם הזה. שככל שהכלי נמצא עם מסך מופחת יותר, הכלי יותר רחוק ממעמד האין סוף, ופחות מרגיש בתוכו את הבורא, את האור, נמצא בסולם המדרגות יותר רחוק מאין סוף. עד שהכלי יורד לדרגה האחרונה, לדרגת האפס שלפני העולם הזה, היכן שהכלי לא מרגיש את הבורא והופך לגמרי מנותק ממנו. עד כדי כך שלא מרגיש את השורש שלו, את המילוי, מאיפה הוא בא, מי מוריד אותו, איך הוא קיים. משום שאין שום מסך, שום התאמה ביניהם. כי כל הרצונות של הכלי הם כבר על מנת לקבל, כנגד כל הרצונות שלו מעֵבר לעולם הזה שהם תמיד בעל מנת להשפיע או בצמצום.

כלומר הכלי הוא אותו כלי כמו באין סוף. אבל באין סוף על כל הרצונות בכל עוצמתם יש מסך. ובפחות ממנו, יש ירידת המדרגות, שבכל מדרגה ומדרגה, עד כמה שאין מסך, יש צמצום על הרצונות, וכמה שיכולים עושים מסך. עד שיורדים לעולם הזה. במדרגה התחתונה לפני העולם הזה, על כל הרצונות יש צמצום ואין מסך. ולמטה ממנה אין כבר גם כוח הצמצום והכול על מנת לקבל.

בכל המדרגות ישנו אותו כלי של עשר ספירות, וההבדל הוא רק במסך ובאור שממלא את הכלי. ולכן בכל המדרגות שבכל העולמות כולל העולם הזה, יש חוק ענף ושורש, שהכלי בעולם הזה בנוי כמו בעולם הרוחני. אלא מפני שאין לו מסך, הוא מרגיש את המצבים שלו בצורה הנקראת גשמיות.

כלומר, אין עולם גשמי כפי שאנו מתארים אותו לעצמנו, שיש חפצים ויש "אנחנו", ויש משהו מסביבנו. הכול דמיון בתוך כלים דקבלה. כך הכלי מרגיש התפעלות בתוך עשר ספירות, בתוך עשרה רצונות. ואם הוא רוכש רצון עם מסך, אז עולה להרגשה אחרת, להתפעלות אחרת. אבל החוק הזה של ענף ושורש, שבכל מצב ומצב כלי כלול מעשרה חלקים עם אור שנמצא לפניו, התמונה הזאת, המצב הזה, קיים בכל מדרגה ומדרגה.

אלא אחרי שהכלי הרוחני יורד ממצב אין סוף, בהחלשת המסך, המעטת המסך, עד למצב שאין מסך ואין צמצום על הרצון לקבל, נשאר רצון לקבל קטן מאוד, אפילו פחות ממידת הכרחיות הקיום ברוחניות. וברצון הזה כלי יכול להתקיים בעל מנת לקבל. אם לוקחים ומחברים יחד את כל הרצונות, כל התשוקות, של העולם הזה, בכל הנשמות, בכל הזמנים, אלה שהתגלו ואלה שעוד יתגלו בדורות הבאים, כלפי הרוחניות הם רצון לקבל קטן מאוד.

וכאשר האדם רוכש מסך ומתחיל לעלות לרוחניות, אז בכל מדרגה ומדרגה הוא מקבל תוספת רצון ובהתאם לזה רוכש עליו מסך, ואז רואה תוספת של מציאות, קשר שלו עם הבורא, שהוא נקרא עולם חדש, מדרגה חדשה. בכל מדרגה יותר עליונה, יש יותר רצון, ועליו מסך והתגלות האור בתוכם.

אין שום הבדל בין העולמות, חוץ מההבדל באיכות החומר. והאיכות הזאת של חומר העולם, היא שקובעת את גובה המדרגה של כל עולם, כך שהחומר של העולם הגבוה מכולם הוא הזך ביותר ביחס לכל התחתונים. והחומר של העולם השני הוא עבה יותר מהחומר של העולם הראשון, אבל זך יותר מהחומר שבכל המדרגות תחתיו. הסדר הזה נשמר עד העולם שלנו, שחומר פרטי המציאות שבו הוא העב יותר והחשוך ביותר מכל העולמות הקודמים.

ההבדל בין העולמות ובין המדרגות הוא בחומר, ברצון לקבל שמשתמשים באותה מדרגה. ככל שהאדם יכול לקנות רצון לקבל יותר גדול, ועליו לקנות, לרכוש מסך, לעבוד עם הרצון לקבל בצורת ההשפעה, בדומה לבורא שנמצא מולו, כך הם מתאחדים, מתחבקים, נדבקים יחד. בהתאם למסך שהאדם רוכש על הרצון ולמידת הדבקות שלו בבורא, הוא משיג, כלומר, קובע את העולם הרוחני, את המצב הרוחני שלו.

וגם כעת כולנו נמצאים מול הבורא, אבל בניתוק ממנו, כי הרצונות, המחשבות והמעשים שלנו לא דומים לבורא, אלא הפוכים ממנו. לכן גם כעת כל אחד מאיתנו מרגיש את מציאותו לעומת הקשר שלו עם הבורא, רק הוא לא יודע שכך הוא מודד וכך הוא מרגיש. אלא אם מתקרבים אל הבורא, מרגישים יותר טוב ואם מתרחקים ממנו, מרגישים יותר רע. אבל הרגשת הבורא בתוך הכלי, היא נקראת הרגשת החיים, הרגשת העולם.

ובהרגשת העולם מבדילים בסוג החומר. חומר שהוא רצון ליהנות ללא מסך, נקרא גשמי. חומר שהוא רצון ליהנות עם מסך, נקרא רוחני. וככל שהחומר, רצון לקבל, יותר גדול ללא מסך, הוא נקרא יותר מגושם. וככל שהחומר, הרצון לקבל, הוא עם המסך, הוא נעשה יותר זך, יותר רוחני. ומידת הגשמיות או מידת הרוחניות קובעות את התמונה שמצטלמת, שמורגשת, בחומר הזה. ככל שנחשפת בחומר תמונת ה', תמונת הבורא, נקרא שהאדם נמצא עימו ביתר חיבוק, ביתר דבקות.

ובתוך החומר יש שרשרת רשימות, נתונים, שמחייבת את האדם במחויב, להגיע למצב הנקרא עולם אין סוף. שלא יהיה שום גבול בחומר, אלא יהיה על כולו מסך. ועד שהאדם לא מגיע למצב הזה בתוך החומר שלו, הרשימות האלה שדורשות כל פעם מילוי יותר גבוה, הן מביאות לאדם הרגשת חוסר מילוי שמורגשת בו כייסורים.

הרצון לקבל מרגיש רק מידת מילוי יחסית. ולפיה הוא קובע את מידת המילוי שלו, מרגיש אותה, כתענוג או ייסורים במצבו. מה שמחייב אותו להתקדם. מכך יוצא, שכל החומר, עד הגשמי ביותר, בסופו של דבר ירגיש את הדחף להזדכך, היינו, לרכוש מסך ולהיות יותר ויותר רוחני, עד שישווה את צורתו לבורא.

אבל יחד עם זאת העצמים והצורות שבכל עולם ועולם זהים על כל פרטיהם, הן בכמות והן באיכות. אפשר להשוות זאת לחותם והנחתם ממנו, שאף הפרטים הקטנים ביותר של החותם עוברים במלואם לנחתם ממנו. וכך גם בעולמות: העולם התחתון הוא הנחתם מהעולם העליון ממנו. וכל הצורות שקיימות בעולם העליון, הן בכמות והן באיכות, טבועות במלואן בעולם התחתון.

כך שאין בעולם התחתון שום פרט ושום תופעה שאינם השתקפות של העולם העליון. זה נקרא "שורש וענף", והפירוש הוא שהפרט שנמצא בעולם התחתון הוא ענף שמועתק מהדוגמה שלו הנמצאת בעולם העליון, שהוא השורש שלו, משום שממנו הפרט הזה יצא ונחתם בעולם תחתון.

חוק ענף ושורש אינו העתקה ממצב למצב, אלא קשר בין המדרגות, שכל מדרגה עליונה, מפני שרצונה להשפיע, מרגישה את עצמה מחויבת להעלות את הדרגה התחתונה עד הגובה שלה. כך לגבי כל המדרגות מלמעלה למטה. ויוצא שהתחתון ביותר מרגיש על עצמו את ההסתרה של כל המדרגות, את הלחץ שלהן, את הרצון שלהן, למשוך אותו עד עולם אין סוף.

כאשר בא אור מלמעלה ובעטיו מתעוררות הרשימות בתוך התחתון, אז מתחילה העבודה על התחתון. הוא לא מסוגל להישאר במצבו, מרגיש אותו כנורא, כעולם מלא ייסורים, ומתוך זה מתחיל לטכס עצה איך לברוח ממנו. לכן יש חוק ענף ושורש, קשר בין המדרגות, כדי מכל מדרגה עליונה להשפיע על המדרגה התחתונה, לעזור לה לעלות ולא להישאר במצבה הנוכחי.

כי החומר עצמו, הרצון לקבל, נהנה ממנוחה. ואם הרשימות לא היו מתעוררות על ידי אורות שבאים ממדרגה עליונה, החומר ודאי שלא היה זז ממקומו בעצמו. לכן הקשר בין המדרגות מסודר בדיוק כך, שכל המדרגות העליונות עוזרות למדרגות התחתונות להיתקן ולעלות.

על זה נאמר: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין לו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל".[20] כלומר השורש שנקרא "מזל" מכריח את הענף התחתון לגדול בכמות ובאיכות, ולרכוש את תכונות שלו כמו מחותם לנחתם. וזהו חוק שורש וענף, הפועל בכל עולם ועולם, בכל פרטי המציאות שבו, ביחס לעולם העליון ממנו.

_____________________________

[19] זכריה יד, ט: "והיה ה' למלך, על כל הארץ; ביום ההוא, יהיה ה' אחד ושמו אחד". להסבר ראה בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות ח"ב, הסתכלות פנימית, אות כו.

[20] השמטות הזוהר, דף רנא ע"א.