[6.08] שמות מופשטים

ביאור 8 - על "מהות חוכמת הקבלה"

שמות מופשטים

רבים חושבים בטעות שכל השמות והמושגים, שבהם משתמשת חוכמת הקבלה, הם מסוג השמות המופשטים. ההנחה המוטעית הזאת נוצרה משום שהקבלה חוקרת את העולם העליון שנמצא מחוץ למרחב ומחוץ לזמן, ואת זה יכול לראות רק מי שרכש את שיטת הקבלה. מכיוון שרק יחידים רוכשים את החוכמה הזאת ומשיגים את העולם העליון, קיימת דעה שכל מה ששייך לעולמות העליונים - אלה הם רק מושגים מופשטים שמנותקים לגמרי מהמציאות.

אבל ההיפך הוא הנכון: הקבלה אינה מתארת משהו שאינו משקף מציאות ממשית, שאותה משיגים המקובלים. חכמי הקבלה קבעו להם חוק ברזל לפיו הם מתארים רק השגות, ורק אותן מכנים בשם, וכל מה שלא מושג אסור לכנותו בשם ולהגדירו במילים.

השגה בקבלה פירושה הדרגה העליונה ביותר בהבנה. וכל עוד שלא מושגת הכרה בהירה לחלוטין, כמו דבר שהידיים אוחזות בו, אין המקובלים מכנים אותה בשם "השגה", כמו שנאמר "כי תשיג ידך", אלא מציינים את זה בכינויים אחרים, כגון הבנה, ידיעה וכדומה.

כמו שהאדם חוקר את העולם הזה, היינו, את המציאות שנמצאת בהרגשתו, בהשגה הטבעית שלו, כך ישנה חוכמה מיוחדת, מדע, שאיתו האדם יכול להיכנס לחקירה של המציאות, שמתחילה להיות מורגשת בו רק על ידי השיטה הנקראת חוכמת הקבלה.

ואדם שמתחיל לקבל כלים נוספים להרגשת המציאות, שאינה מורגשת בנו בצורה טבעית, אותה מציאות נוספת הנקראת רוחנית או עליונה, מתחיל להרגיש תופעות שלא מרגישים במציאות הטבעית. ולכן נוצר ההכרח לרשום לעצמו, או להעביר את הידיעות והדעות מאחד לשני, כפי שנהוג בין מדענים בכל חוכמה, במילון מיוחד שהמקובלים פיתחו לעצמם.

וכך הם יצרו את שפת הענפים, שבה הם קוראים לשורשים עליונים בשמות של התוצאות שלהם בעולם הזה. או שבחרו בשמות אחרים, מתוך גימטריות, מתוך כלים ואורות, מתוך המעמד הרוחני שיש לאותה תופעה, שאותה רוצים לכנות בשם. אבל למעשה אין שום הבדל בין השמות שנלקחים מהמילון של המציאות הטבעית, לבין השמות שהמקובלים נותנים מהרגשת המציאות העל טבעית. אלא ההבדל הוא רק כלפי אדם שלא מרגיש את המציאות העליונה, את הרוחניות.

כך למשל אדם שקורא בתורה רק סיפורים במילים מוכרות. מצד אחד השפה הזאת מכשילה את האדם ומבלבלת אותו, כי הוא רגיל לתאר מאחורי המילים האלה מושגים מהעולם שלו, מהעולם הזה, ולא מבין אחרת. אבל מצד שני, אם הוא היה קורא מילים שלא מבין מה יש אחריהן, היה לו חוסר טעם וקושי להתייחס למידע שמקבל, כי לא היה מרגיש יחס לאותם מושגים טכניים יבשים, כמו רשימות, פרצופים, מסכים ועביות.

אבל הן בשפת הקבלה והן בשפת הענפים אפשר למצוא בכתבים מסוימים של בעל הסולם וגם בספרו "תלמוד עשר הספירות", מילים שכלל לא קיימות בעולמנו, שהוא קורא לתופעות רוחניות בשמות שאין לנו שום הבנה בהם, שהוא לא נתן להם הסבר ולא חיבר להם מילון, אלא השתמש בהם לעצמו, לכן הם כולם נקראים שמות מופשטים. אבל הם אינם מופשטים, הם שמות לאותן תופעות ולאותם כוחות שפועלים בעולמנו, אלא בנסתר מהאנשים שעדיין מרגישים הכול רק בחלק הטבעי של העולם.

והשמות האלה, התופעות שנקראות בשמות האלה, מתגלות רק למי שרוכש חושים נוספים, את החוש השישי, מסך ואור חוזר, שבשבילו הם אינם שמות מופשטים, אלא הוא חי בהרגשה, בהערכה, בהתקשרות, עם התופעות האלה, והם נעשים לו לשמות רגילים. מה שאין כן לאדם שעדיין לא נמצא בתוך החיים הרוחניים, לגביו הם עדיין מופשטים לחלוטין, היינו, ללא קשר למה שהשם מביע ומבאר.

והאדם צריך להבין, שהשמות האלה אכן מופשטים כלפיו. ולא לדמיין אותם, עד שלא משיג את האובייקט עצמו, שנמצא מאחורי השם הזה. להיות בהבנה ברורה שכל זמן שהוא לא משיג את התופעה, השם עצמו הוא מופשט עבורו. ולא לסבך את עצמו בשקר עצמי, שהשם או ידיעת המילים, מקנה לו השגה והבנה וקשר ואחיזה בתופעה הרוחנית עצמה.

ומדוע חשוב להבין עניין זה? כי אחרת האדם חושב, שכבר יש לו משהו ביד. אבל אם הוא מבין שהוא עדיין רק קורא שמות מופשטים, מתוך זה הוא מתחיל להשתוקק להבנת השמות, היינו, להשגת התופעות שנמצאות מאחורי השמות, שהן בעצם כוחות. כי רוחניות היא רק כוחות. כוחות שמתגלים בפעולות שונות ובהתקשרויות ביניהם.