[17.01] כלל ופרט

 ביאור 1 - על "אהבת הבורא ואהבת הבריות"

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זהו כלל גדול בתורה"

כלל ופרט

האמרה "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה" היא אחת האמרות הידועות והמצוטטות ביותר. לעתים קרובות ניתן למצוא אותה מנוסחת גם בצורה של "הא דעלך סני, לחברך לא תעביד, זוהי התורה כולה". כלומר, מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, זוהי התורה כולה. אך למרות שהאמרה הזו ידועה לכול, עלינו לחקור האם אנו מבינים את משמעותה באמת.

המלה "כלל" מורה על סכום של פרטים, כאשר כל פרט מהווה חלק מהכלל הזה, וחיבור כל הפרטים יוצר כלל. אם כן, האמרה "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", פירושה, שבסיכום הפרטים, היינו כתוצאה מכל תרי"ב (216) התיקונים של התכונות האגואיסטיות של האדם, נוצרת התכונה "ואהבת לרעך כמוך".

"ואהבת לרעך כמוך" היא אמרה מקובלת, שאיש לא יכחיש אותה או יצא נגדה, אלא אם כן יוקדם לה הסבר רחב על משמעותה האמיתית. על צורתה הרגילה כולם מסכימים, ורבים אף רצו לקבוע לפיה את יחסם לעולם, ואף להחדיר בכוח סדר עולמי לפי "ואהבת לרעך כמוך". הכלל הזה עלה שוב ושוב על ידי הקומוניסטים והקיבוצים בזמננו, ועוד על ידי תנועות רבות במהלך ההיסטוריה. אנשים חשבו שאם הם יקיימו אותו, הם ייפטרו מכל הצרות והבעיות שלהם, ויגיעו לחיים יפים ומאושרים.

הכלל הזה רק נשמע כך. כי על פני כדור הארץ יש הכול, ונראה שאם רק נתייחס יפה איש לרעהו, יהיו לנו חיים מאושרים, בטוחים וטובים. זאת משום שנדמה לאדם, שהוא זה שמביא על עצמו ייסורים ובעיות, חוסר ביטחון וחרדות, ולא שהטבע או גורמים אחרים הם שמקלקלים לו וממררים את חייו. לכן הפתרון של "ואהבת לרעך כמוך" נראה לכולם ברור ומובן. אבל העניין הוא, שלמרות שניסו ליישם אותו, לא הצליחו.

ועד היום ישנם אנשים, שמתעוררים אליו כביכול לראשונה בהיסטוריה, וחושבים שלמרות הכול אפשר לממש את הכלל הזה. ורואים איך הם לא מצליחים ליישמו, מעבר להטפה כללית לכולם, שצריך לאהוב אחד את השני. כשאדם מסכים שצריך לאהוב, אבל בעצמו לא מסוגל לאהוב, הם לא מבינים איך אפשר להסכים איתם אך לא להיות מסוגלים לאהוב. כי הם לא מכירים בעובדה שיש בטבע עביות, אגואיזם, שדורש למלא את עצמו. הם לא רואים על עצמם שגם הם כלולים ממנו. אלא חושבים, שהם כשלעצמם נמצאים ב"השפעה", מעל האגו שלהם, אוהבים לכולם. הם נוסעים ממקום למקום, מרצים על האמרה הזאת, שצריך לאהוב את כולם, ומקבלים עבור זה שכר, ואף חושבים שבהטפה הזאת הם משפיעים טובה לעולם. אבל השאלה היא, כמה אנשים מתקנים את עצמם בעקבות דבריהם.

וזו דוגמה לכך, שאיננו מבינים את הכלל הזה "ואהבת לרעך כמוך", שהוא כלל אמיתי, "כלל גדול בתורה". זהו החוק הכללי של כל המציאות. תורה פירושה כל המציאות, וכל המצוות הם חוקי המציאות ככל החוקים השונים של הטבע דעולם הזה, שאנחנו מגלים בעולם שלנו. אדם שירחיב את טווח החקירות שלו לתחום הנקרא רוחני, שכרגע הוא לא מרגיש אותו, היכן שנמצאים הכוחות, המחשבות וההחלטות כלפיו, יגלה שם את תרי"ג הכוחות הפועלים עליו. וסכום כל תרי"ג הכוחות האלה נקרא "כלל גדול", היינו כולל, ששמו "ואהבת לרעך כמוך".

מכאן מובן, שלא פשוט להגיע לקיום הכלל הזה. אלא צריך לגלות את כל תרי"ג הכוחות, ולקיים אותם. רק אז מגיעים ליישום ולקיום הכלל "ואהבת לרעך כמוך". ואדם שיקיים כך את כל חוקי המציאות, מובטח לו טוב. ולא כפי שחושבים כעת, שהטוב הוא רק לברוח מהרע, אלא מובטח לו טוב אמיתי. אבל צריכים להגיע אליו.

ולפני כן דרושים כוחות רבים, הבנה, שכל, חקירות, והתעלות רוחנית, נפשית ומוסרית. ואז התנאי "ואהבת לרעך כמוך" כלל לא יראה דומה למה שהוא נחשב היום, אלא יהיה זה תנאי שונה לגמרי ממה שהאדם מתאר לעצמו. אם האדם יגדל על פני הכרת המרחב הרוחני, עם כל החוקים שלו, הכוחות שבו, ודרכי המחשבה שלו, אז האדם יהיה אחר, והכלל הזה ייראה לו אחרת.

לכן היום האדם לא מסוגל לקיים מה שהוא מתאר לעצמו כחוק "ואהבת לרעך כמוך", כי כיום הוא בכלל לא שייך לחוקי הטבע. הוא בונה לעצמו תנאים תיאורטיים, שאינם בני קיימא, שאינם טבעיים, ולא קיימים בטבע, ורוצה להחדיר אותם בצורה מלאכותית, כך שיתקיימו בתוך החברה. אבל האדם צריך קודם כל לעלות בעצמו לגובה הרוחני, ואז מתוך ההשגה שלו וההכרה שלו לדעת מהו הכלל "ואהבת לרעך כמוך" בצורתו הטבעית, איך הכלל הזה נדרש מן הטבע, ובהתאם לזה לקיים אותו בעצמו.

האדם חי במרחב הנקרא מציאות, מרחב שנמצא תחת השפעת הכוח העליון. השפעתו של הכוח העליון על המרחב הזה קובעת לו את חוקיו, תר"ך חוקים. והאדם, שנמצא בתוך אותו החלל, אותו המרחב הרוחני, נמצא תחתיהם. במידה שהוא דומה, זהה, משתווה לחוקים האלה, בהתאם לזה הוא מרגיש את עצמו יותר טוב. וככל שלא מקיים אותם, הוא מרגיש את עצמו יותר רע.

בדיוק כמו באותו חלק מהמרחב הזה, שפתוח לפניו ומגולה לו, שנקרא העולם הזה. בהתאם לידיעת החוקים של העולם, האדם מצליח להסתדר, להרגיש, לשרוד טוב יותר. ולהפך, ככל שהוא יודע עליו פחות, הוא פחות מצליח להסתדר. אפשר לומר, שככל שהאדם מסוגל לקיים את חוקי העולם, כך הוא סובל פחות. כלומר, מטרת האדם היא לדעת כמה שיותר חוקים של העולם, גם הגשמי וגם הרוחני, ולקיים אותם. וככל שהוא מקיים יותר חוקים, הוא מרגיש את עצמו יותר טוב.

לכן המגמה של האדם היא תמיד קדימה. להתפתח על ידי התפתחות הרצונות. מרצונות גופניים לרצונות אנושיים של כסף, כבוד, מושכלות, ולרצונות רוחניים. ומהי כל ההתפתחות הזאת? להכיר יותר את חוקי הטבע, כדי לדעת איך להשתמש בהם להנאתו. והחוק הכללי, שעל ידי ידיעתו וקיומו אנו מגיעים למצב הטוב ביותר, הוא נקרא "ואהבת לרעך כמוך".

במצבנו הנוכחי, אנו לא מסכימים איתו, ולא מרגישים בו נחיצות. אך לא מן סתם נאמר עליו, שהוא "כלל גדול". כי אם נחקור את הטבע הגשמי והרוחני כולו לעומקו, נגלה שכלל גדול הוא. ואז ודאי שנקיים. מפני שהאדם, נוטל תמיד את כל מה שלטובתו, לא חשוב איך הדבר נקרא. אין כפייה ברוחניות. אם אדם רואה, שקיום של משהו מביא לו רווחים, הוא מקיים.

כמו השאלה הנפוצה, האם מי שלומד קבלה צריך לקיים מצוות? היא כלל לא רלוונטית. כי למה שלאדם יהיה איכפת מה לקיים, אם אחרי לימוד שיטת הקבלה הוא מגלה בחושיו, רואה במו עיניו, שהפעולה הזאת מביאה לו רווח מיידי? מה איכפת לו אם קוראים לפעולה הזאת מצוות, או חוקים, או פעולות, או עבודה? הבעיה שלנו כרגע היא, שהאדם לא רואה סיבה ומסובב, הוא לא רואה את התשלום על העבודה, ואף אחד לא דורש ממנו לקיים או לא לקיים מאומה. לפי הכלל שאין כפיה ברוחניות. אבל אם הוא מגלה, שהפעולות האלה לטובתו, הוא יעשה אותן מרצונו, ולא חשוב לו אילו פעולות הן.

ואין לדעת מה מחכה לנו, כשנגלה את המציאות האמיתית, במה היא תחייב אותנו. אבל זה יהיה חיוב משמח, מתוך שהאדם יראה את הרווח. וגם את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" נקווה שנוכל אי פעם לקיים בשמחה, מתוך שנראה את הרווח.