קליפ - איך לייטמן עבר מחסום
ביאור 14 - על "אהבת הבורא ואהבת הבריות"
למה לוקח שנים עד
שהאדם מגיע לדרישה לגילוי הבורא?
אדם שנמצא בתהליך שנים, לא מבין למה צריך לעבור דרך כל כך ארוכה, עם חודשים רבים של בירורים לא מבוקרים, תת הכרתיים, שכל יום דומה כביכול לחברו. למה התהליך לוקח שנים על גבי שנים, למרות שכל יום תיתכן איזו התגלות, יצוץ אופן נוסף, זווית נוספת של העבודה כלפי היחס לבורא. אבל הקצב הכללי הוא איטי מאוד, ומותנה ביגיעות רבות.
קשה לאדם להבין למה
העבודה חייבת להיות אפלה, מעורפלת, לא מורגשת בצורה ברורה בתוכו, בכל ההבחנות שלה.
למרות שאומרים לו, שאדם עובר כל רגע ורגע עוד ועוד הבחנות, אבל הוא לא מרגיש אותן
יותר מפעם בכמה ימים, ולפעמים עוברים חודשים עד שהוא מרגיש משהו.
העניין הוא, שכל רגע
שקיים וישנו במציאות של האדם נובע מהשינויים בהרגשה שהוא עובר. גם אצל מי שעדיין
חי בצורה גשמית, גם אצל אלה שנכנסים לעבודה רוחנית, אבל עדיין לא יודעים היכן הם
נמצאים. וגם אצל אלה שמבצעים את הפעולות ביחס כלשהו, ובגילוי מהות הפעולה שהם
עושים. אין לנו מושג כמה הבחנות הכלי צריך לעבור כדי להגיע לגילוי הראשון, ואחר כך
לכל יתר הגילויים, ובסופם לגמר תיקונו. הכלי הזה הוא אדיר ואינסופי.
אנשים משווים את עצמם
למקובלים גדולים כמו האר"י או בעל הסולם, שמרגע שהם התחילו לעבוד על עצמם לא
לקח להם זמן רב להגיע לעולם האצילות, ולגמר תיקון. אבל שוכחים שהם לוקחים דוגמה
מנשמות מובחרות. מובחרות, במובן שהן בסיסיות בנשמת אדם הראשון. שהיו חייבות
להתגלות, כדי שהכלי עצמו יתוקן במלואו.
נשמת אדם הראשון בנויה
בדומה לגוף האדם, שיש בו איברים חשובים, שבלעדיהם הוא לא יכול להתקיים: מוח, לב,
כבד, כליות ועוד. הגוף יכול להסתדר בלי ידיים ובלי רגליים. אבל הכרחי שיהיו בו
אותם איברים עיקריים, שפועלים למען המערכת כולה. והנשמות המיוחדות של המקובלים
דומות לאותם איברים עיקריים בגוף. הן מתגלות כדי להביא שיטה. לכן הגדילה שלהן
לרוחניות, אינה דומה לשלנו, אלא היא התפקיד שלהן. המקובלים הם לא בני אדם רגילים.
הם עושים עבודה בדומה לבני אדם, אבל קצב הגילויים שלהם מותאם לתפקיד המיוחד שלהם.
לכן אי אפשר לקחת מהם
דוגמה. האר"י היה בן שלושים בגמר התיקון. ורב"ש נהג לספר על בעל הסולם,
איך הוא היה שוכב על הספה בוורשה ומדבר בקול רם על הברקות והבחנות של דרגות בחוכמת
הקבלה. הוא הגיע בגיל צעיר לגילויים כה גדולים, שכבר עם הגיעו לארץ התחיל לכתוב
פירוש ל"עץ חיים". אבל אנשים היום נמצאים במצב הפוך. הם הדור הראשון
שעולה מלמטה למעלה, באותה צורה של אדם הראשון שצריך להיתקן כל כולו. וכל הנשמות
המובחרות שהיו לפנינו, הן שהכינו את התשתית, הן שמחזיקות אותנו כאיברים. והבאים
אחריהן הם כל יתר חלקי הנשמה הכללית.
ולכן הפעולות שעוברים
בזמננו, הן בקצב אחר ובהתקשרות אחרת בין הנשמות. אבל כולם עוברים את התיקון. יתכן
שהתיקון של הדורות הבאים יהיה יותר מהיר בזכות ההכנה שעושה הדור שלנו, ובכל זאת הם
יצטרכו לעבור כל פרט ופרט. אפשר לקצר את הזמנים, אבל עדיין לא כדברי הכתוב תוך
"שלוש עד חמש שנים".[32]
וידוע שלפני עשרים שנה רב"ש סירב לקבל תלמידים מעל גיל ארבעים, למרות האיסור
להתחיל ללמוד קבלה לפני גיל ארבעים, מחשש שאם יתחילו ללמוד בגיל ארבעים, לא יוכלו
להגיע לתיקונים.
ולא מפני שלא רצה
תלמידים, הוא רצה כל אחד, כי כל רגע וכל פעולה, שאדם עובר בחייו לקראת התיקונים,
הם רווח. אלא על האדם עוברות שנים רבות, שנראות לו כביכול ללא שום תועלת, מפני
שאין לו הבנה מה היקף הפעולות, העבודות והמעשים שנעשים בתוכו, או מתבצעים עליו.
כדי שיתגלה בחושיו של האדם שינוי כלשהו מאתמול להיום, הוא חייב לעבור בתוכו אלפי
פעולות. בדומה לתכנוּת מחשב.
כמה פעולות של
אלקטרונים וסדרים ומתחים ויחסים חייבים להשתנות בתוך המחשב, כדי שיופיע על הצג
סימן אחד קטן בנוסף לסימן הקודם. למשל, האות ב' ליד האות א'. המערכת כולה חייבת
לעבור זעזוע כדי להיות מכוונת בכל פרט ופרט שלה. הכול בה חייב להשתנות, כל
האלקטרונים, כל המתחים, כל היחסים, כדי שעל המסך יופיע שינוי אחד קטן. אותו דבר
קורה בתוך האדם. כדי שיקבל הרגשה או הבנה חדשה מאתמול להיום, כל המערכת של אדם
הראשון חייבת לעבור זעזוע.
ולא מדובר באדם עצמו,
ברצון ובשכל שלו. אלא בנשמת אדם הראשון, שבה האדם תלוי גם בעבודתם של האחרים. זו
מערכת שאי אפשר לתאר את ההיקף שלה. אם אחרי מחשב אחד אי אפשר לעקוב ולראות בכללות,
מהם השינויים שמתחוללים, לא כל שכן בנשמת אדם הראשון, שבה חוץ מהאדם עצמו, פועלות
עוד אלפי נשמות ומיליוני גורמים. שלא רק האדם מפעיל אותם, אלא גם הם משפיעים עליו.
לכן יש לעשות כמה
שיותר, כדברי הכתוב: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה"[33],
ועם זאת, להיות בהצדקה מלאה לתהליך. אבל לא בגישה כזאת, שמספיק להיות ברצון
להשפיע, ולא איכפת מה קורה. אלא האדם חייב להיות איכפתי מאוד למה שקורה, ולדרוש
תוצאה. אבל גם להבין, שכל פעולה היא תוצאה של אין סוף פעולות.
והדרישה לתוצאה נקראת
גילוי הכלי. הכלי של האדם ריק, והאדם דורש שיתמלא. אלא שעדיין נמצאים במצב שלא
דורשים. המצב הזה דומה לאדם שזה עתה סיים לאכול, ולאט לאט, ככל שהזמן עובר, מרכיבי
האוכל הולכים ונספגים בגופו, והאדם שוב מתחיל להרגיש שהכלי שלו ריק. אבל בהתחלה
ההרגשה שלו טובה, קל לו יותר. ורק אחר כך, כשהרצון לקבל מילוי הולך וגדל, מתחילה
בו הרגשת הרעב, עד שהוא מרגיש שהוא ממש גווע ברעב. כלומר, הדרישה שלו מתגלה
בהדרגה.
כך גם בעבודה הרוחנית.
ההבדל הוא, שבבטן התהליך כולו עובר בצורה טבעית, במידה והגוף בריא. במידה והגוף לא
בריא, אין לאדם רצון לאכול, וצריך להכריח אותו. אבל בכלי רוחני, שהאדם מפתח בעצמו,
התהליך נעשה על ידי יגיעה בלבד. אבל גם היגיעה והעבודה המטרתית לגלות כלי ריק,
רצון חדש כלפי הבורא, חייבת להיות בהתמדה, בנחישות וביגיעה עצומה. ועם כל היגיעה
והנחישות, כל התהליך הזה מתבצע באיטיות רבה, כפי שרואים בתהליך שקורה בכלים
הטבעיים.
________________________
[32] בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות יט.
[33] קהלת ט, י: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה