ביאור 5 - על "אהבת הבורא ואהבת הבריות"
האם יישום החוק
"ואהבת לרעך כמוך" מבטל את "האני" של האדם?
האם ביטול "האני" כלפי הזולת, ביטול העצמיות, מבטל את "האני" של האדם, עד כדי כך שהוא נעלם? במאמר "סיבת הכבדות בעבודה" בספר "שמעתי" כתוב על מידת הכבדות בביטול האדם לה', שנראה לאדם שכולו מתבטל, ולא נמצא.[21] שכל העולם קיים, אבל איפה הוא?
העניין הוא, שכדי לבטל
את עצמו כלפי הזולת, האדם משתמש בכל הכוחות שלו, במימוש, בהפעלת כל היוצרות שיש
בו. שום דבר לא נעלם. להפך, הוא עובד עם כל הכוח והמרץ שיש לו. אחרת לא נקרא לעבוד
באהבת הזולת. מהו לאהוב את הזולת "כמוך"?
כמו שאדם קודם היה
מקבל ו"בולע" את הכול לעצמו, באותה עוצמה הוא עכשיו עובד למען כולם. להם
יש כלי הרבה יותר טוב משלו, הרבה יותר גדול. ואם הוא היה מקבל את הכלי הגדול שלהם
כאילו הוא שלו, אז הוא לא היה דואג לעצמו בדומה לאמא שיש לה מאה ילדים, שהיתה
מסתפקת רק בפרוסת לחם קטנה לעצמה. ובאמת, אישה, לעצמה לא מכינה אוכל, אבל כשיש לה
ילדים, היא כל הזמן במטבח.
לכן, דווקא הביטול כלפי הזולת הוא המימוש המלא של האדם, של "האני" שלו.
לכן, דווקא הביטול כלפי הזולת הוא המימוש המלא של האדם, של "האני" שלו.
ואין להעלות על הדעת שאמרה זו היא מוגזמת. לשם כך ניתנה לנו
אזהרה, "בל תוסיף ובל תגרע", שעליה אנו שומרים, והמפרשים כולם מסכימים,
שיש לפרש את האמרה כפשוטה. יתרה מזו, הם אומרים שהאדם חייב למלא את צרכי חברו,
אפילו במקום שבו הוא עצמו בעל חיסרון. גם במקרה כזה עליו לדאוג למילוי צרכי חברו,
ובעצמו להישאר במחסור.
כמו שכתוב בתלמוד הירושלמי, שכל הקונה עבד עיברי, כקונה
לעצמו אדון. ופירשו: אם יש לאדם כר אחד בלבד, והוא שוכב עליו, הרי שלא מקיים את
הכתוב "כי טוב לו עמך". ואם אינו שוכב עליו ואינו נותן אותו לעבד, הרי
זו "מידת סדום". כלומר, על האדון למסור את הכר לעבדו, והוא עצמו צריך
להניח את ראשו על הארץ.
________________________
[21] בעל הסולם, שמעתי, מאמר ד: מהו, סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול
לה', בעבודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה