[10.01] ביאור על "החומר והצורה בחוכמת הקבלה"

ביאור 1 - על "החומר והצורה בחוכמת הקבלה"

ביאור על "החומר והצורה בחוכמת הקבלה"

המדע ככלל, מתחלק לשני חלקים: החלק הראשון נקרא השכלה חומרית, והחלק השני נקרא השכלה צורתית. כלומר, אין דבר במציאות הסובבת אותנו, שלא ניתן יהיה להבחין בו בחומר ובצורה.

לדוגמה, שולחן. יש לו חומר, נניח עץ, ויש לו צורה, "שולחן". החומר, כלומר העץ, נושא את הצורה, שהיא צורת שולחן. כך גם המילה "שקרן". יש לה חומר, שהוא האדם, וצורה, שהיא השקר. כך שהחומר, האדם, נושא את הצורה, שהיא השקר. כך בכל דבר ודבר.

הבורא ברא רצון ליהנות, שנקרא בחוכמת הקבלה רצון לקבל. הרצון הוא רצון בלבד. הצורה שלו, כלומר ממה בדיוק ליהנות, מה להרגיש כתענוג, ומה כנגד, להרגיש כחוסר תענוג ואף כייסורים, אותה צריכים ללמד לרצון, היינו לתת לרצון צורות. והצורות נבנות בתוכו רק על ידי האור, ואותן הרצון מרגיש כתענוג או כייסורים. לפי מה? לפי שהאור בא מהמקור, ואז כל מה שיש במקור, והאור מעביר לרצון, מורגש כתענוג ברצון. וכל מה שאין במקור, הרצון איננו רוצה, ואם לפתע יגלה שיש בו, ירגיש את זה כייסורים.

הרצון כשלעצמו הוא גולמי, רצון בעלמא, "נקודה", שכל מה שמקבל הרצון מעליה, בא מצורות המאציל, אותן מביא לו האור. שבצורות האלה רוצה המאציל שהנברא (הרצון) יגלה אותו, ודרך כל אותן צורות יתקשר אליו לפי השתוות הצורה, יבין אותו, ויעלה להיות במצב כמוהו. זאת אומרת, יעתיק על עצמו את כל הצורות ודרכן יתחכם, ותעבור לנברא כל חוכמת הבורא.

כמו שמסביר בעל הסולם במאמר "שכל הפועל", שמלמדים אנו לחומר שלנו את הצורות העוברות על החומר, ומתוכן לומדים את השכל המפעיל אותנו, שכל הבורא. ומתוך שלומדים כל פעולות הבורא עלינו, מתוך שרוצים להידמות לכל פעולה ופעולה, שנקרא "עשה רצונך כרצונו"[2],אז עולים לדרגה ונעשים כמוהו.

לכן הרצון לקבל לא נברא כדי למלא את עצמו, אלא כדי לקבל על עצמו על ידי המילוי, צורות שונות. ולראות במילוי ובצורות שמקבל רק אמצעים להגיע לדבקות, להשתוות הצורה למחשבת הבריאה.

בדומה לזה, המדע שחוקר את המציאות, מתחלק לשני חלקים: חקירת החומר, וחקירת הצורה. החלק של המדע, שחוקר את תכונות החומר הקיים במציאות, כולל גם את החומר הטהור, חסר הצורה, וגם את החומר שיש לו צורה, והוא שייך להשכלה החומרית.

להשכלה זו יש בסיס ניסיוני המבוסס על נתונים, הוכחות והקשים, היינו השוואת תוצאות של ניסויים מעשיים, שבהם היא רואה בסיס מהימן להסקת מסקנות אמיתיות.

האדם בנוי בצורה שמרגיש, לומד, חוקר ומבקר את החומר, ואת כל התופעות שבחומר. והוא יכול לחזור עליהן, ולמסור עליהן מידע לשני, שיעבור על אותן הפעולות, וירגיש אותן התוצאות. ומשום שיש לנו תמורה מלאה בנסיבות, בתוצאות ובסיכומים, מדע החומר נחשב בעינינו מדע מדויק, שאנו סומכים עליו בוודאות.

חלקו השני של המדע דן רק בצורות מופשטות מן החומר, שאין להן שום מגע עימו. במלים אחרות, הצורות "אמת" ו"שקר" מופרדות מן החומר, כלומר, מבני האדם, שהם הנשאים של אותן צורות. ונדונה רק החשיבות או חוסר החשיבות של הצורות האלה בצורתן הטהורה, כשאינן מלובשות בחומר כלשהו. וזה נקרא השכלה צורתית.

אם לומדים את החומר, אז מתוך המבנה שלנו בטוחים אנו שלא טועים, כי החומר הוא חומר שלנו. וגם אם לומדים את הצורות המלובשות בחומר, הן קשורות לחומר שמקבל אותן, ולכן אפשר ללמוד עליהן בוודאות, ולהגיע למצב שלא טועים. מה שאין כן, הצורה המופשטת מהחומר איננה קיימת במציאות בפני עצמה, ולכן כאשר לומדים עליה יכולה להיות טעות מצד האדם בחקירה ובתוצאות. מפני שהצורות שהחומר מקבל, נלמדות ביחס לחומר.

אבל אם לאחר מכן, מבדילים צורה מחומר, זה נעשה רק בדמיון. כי במציאות הגשמית ובמציאות הרוחנית, לא קיים דבר דוגמת "אמת", "שקרן", "שולחן", ולא כל תופעה במחשבה, במעשה ובחפץ, שהיא כוח ללא לבוש. את התופעות האלה לא רואים ולא חוקרים בצורה ממשית שניתנת להרגשה ולמדידה. אלא רק בדמיון מבדילים צורת השולחן מהשולחן, וצורת השקרן או צורת האמת, מהאדם. ואז יוצא, שעוסקים בפילוסופיה, בדבר שאינו קיים במציאות בפני עצמו, בקטגוריות של תכונות מופשטות כביכול.

על חקירות כאלה אסור לסמוך, כי מדובר בתופעות שאינן קיימות במציאות, אלא רק בדמיון האדם. ולכן בצורות מופשטות מהחומר, לעולם אי אפשר להגיע לחקירת אמת ודאית. ואם בחייו, בלימודיו, בדרכו אדם פורץ את הגֶדֶר הזה, ויוצא מהצורה המלובשת בחומר לצורה המופשטת המנותקת מהחומר, הוא עלול לטעות בדרך לגמרי, ולהאריך את התהליך, על כל היוצא בכך.

אבל ככל שאדם נצמד לחקירת הצורות המלובשות בחומר, ההיצמדות הזאת עוזרת לו לדרוש את האמת. היינו, התלבשות הרוחניות בתוך חומר הרצון לקבל, שיכולה להיות רק על ידי הכוונה בעל מנת להשפיע. ומכאן, שדרישת המקובלים להקשר לחקירת הצורה שבחומר, היא אזהרה מעשית שמסייעת לאדם לראות בכל פעם את השוואת צורתו למאציל כדבר ההכרחי, שאליו צריכים להגיע. כי הצורה המלובשת בחומר היא צורת הבורא שאותה עלינו להשיג.

בעל הסולם כותב במאמר "אין עוד מלבדו", שסך כל עבודת האדם היא להיקשר לייחודיות הבורא ככוח היחיד הפועל ומפעיל אותו בכל מיני הצורות העוברות עליו. ואמנם הצורות שעוברות על האדם יכולות להיות מורגשות בחומר שלו כחיוביות או כשליליות. אבל כל עוד הוא קשור בצורות האלה לחומר, ולא לצורה המופשטת, אז הוא תמיד ידרוש בסופו של דבר, שהחומר שלו יקבל אותה הצורה כמו הבורא.[3]

מפני שהקשר הזה מביא את האדם לדרישה לגלות את הבורא בכל מה שקורה לו, בטוב וברע. ולגלות אותו באותה הצורה המלובשת בחומר של האדם, שהיא כמו הצורה שיש בבורא. היינו, לא שאדם יצדיק ויהנה מכל מצב ומצב שעובר עליו. אלא כל התענוג שלו יהיה מכך שמקבל צורה מלובשת בחומר שהיא כצורת הבורא, כי בזה הוא מהנה לבורא.

יוצא, שתנאי החקירה בחומר ובצורה שבחומר מחזיק את האדם בצורה הקצרה והצמודה ביותר למטרה. כי אז בכל הצורות שעוברות עליו, אדם מגלה את הפועל היחיד. למרות שנראה לו שמסביבו ישנם כוחות רבים ושְליטות, הוא מגלה בלמעלה מהדעת שהכול הוא שליטה אחת. הכול הוא כוח שולט אחד המביא את כל מיני הצורות שלו להתלבשות בחומר של האדם.

ואדם שנצמד תמיד רק למשימת גילוי הבורא בכל מה שקורה לו ובסביבתו, אז הוא אינו בורח מהצורות המלובשות בחומר לצורות המופשטות. ולא חושב שיש שליטה נוספת, שלו עצמו או שליטת האחרים, מה שנקרא עבודה זרה. אלא הכול הוא משייך לבורא, כמי שמביא לו את כל הצורות על החומר שלו, הרצון לקבל, ולאחר מכן על הרצון דלהשפיע, היינו על הכוונות דלהשפיע.

_______________________

[2] אבות ב, ד: "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצונו מפני רצונך".

3] בעל הסולם, שמעתי, מאמר א: אין עוד מלבדו.]