[11.18] מה בנשמה נשאר קבוע ומה מתחלף בה מדרגה לדרגה?

קליפ - נמצאים באינסוף

ביאור 17 - על "גוף ונשמה"

מה בנשמה נשאר קבוע ומה מתחלף בה מדרגה לדרגה?

הרצון ליהנות, שהוא חלק מנשמת אדם הראשון, נשאר קבוע בנשמה. הבורא ברא כלי אחד הנקרא הנשמה הכללית, או האדם, או אדם הראשון, והכלי הזה התחלק לשש מאות אלף חלקים, ואחר כך לעוד מיליארדי חלקים, שכל חלק חייב לעבור שיפור. בכל חלק וחלק הרצון לקבל הוא קבוע, כלומר, כמו שנברא מלכתחילה ונמצא באדם הראשון. אבל כלפי עצמו הוא מתגלה לאט לאט.

זאת אומרת, יש כלי כללי שהתחלק. וכל חלק התרחק מהחלקים הסמוכים לו, וכולם נפלו מדרגתם לדרגה הנמוכה ביותר ואיבדו את הרגישות מי הם ומה הם. וכל חלק, רצון לקבל, מהדרגה הפחותה ביותר, מתחיל להרגיש רצון למילוי בדרגות גופניות ואנושיות: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. אותו רצון לקבל שנראה לעצמו לבוש כגוף וחי בעולם. אבל הרצון לקבל מתאר כך רק את עצמו. זה הוא עצמו שמתחלק לפנימי וחיצוני, ולכן מרגיש את עצמו, ומרגיש כקיים בתוך עולם. אבל כולם הם חלקים שלו, ואין "עולם".

עולם הוא מצב של מלכות, מצב של הרצון לקבל. והרצון לקבל הזה כל פעם גדל. מה שמניע אותו הן הרשימות של ההשתלשלות מלמעלה למטה, מהרצון לקבל הגדול שהיה בשורש. וכך, ברצון לקבל שנופל, נשאר רושם מהמצבים הקודמים שמהם הוא ירד. וכך הוא מגיע למטה עם שרשרת רשימות בתוכו, שאם יבצע אותה מלמטה למעלה, יעלה עד למעלה בדיוק לאותו מצב.

אבל אין "למעלה" או "למטה". אלא יש רצון לקבל, שמאבד את ההכרה המלאה שהיתה לו באדם הראשון, ונכנס לערפול. ובמקום להרגיש קיים במצבו הקבוע, בתוך מערכת אדם הראשון, מלא באור הבורא, הוא מרגיש את עצמו כקיים עם רצון לקבל קטן ואור קטן. ולאט לאט הרצון הולך ונפתח, וכנגדו הולכת ונפתחת הדרישה למילוי. כלומר, הרצון לקבל הוא קבוע, ורק כלפי אותה נשמה הוא הולך ומשתנה, על ידי שמתבהר ונפתח יותר ויותר. בדומה לאדם מחוסר הכרה שלאט לאט מתעורר ובהדרגה חוזר להכיר את המציאות שבה הוא נמצא.

והאדם אמור לעבור את השלבים האלה ברצון, ביגיעה. הוא אמור לרצות להתפתח ולגלות עוד רצון לקבל, ולרצות למלא אותו באור על ידי השתוות הצורה. מהאדם נדרשת השתתפות בלבד. בהשתתפותו בפעולות האלה האדם קונה את השכל של הבורא. כי הוא כביכול רוצה לברוא את הרצון לקבל שלו. הוא לא בורא אותו, אלא רוצה שהרצון לקבל שלו יהיה גדול יותר. הוא מוציא אותו מתוך "מחסן הרצון" החוצה לאוויר העולם, ובכך האדם נעשה דומה לבורא.

האדם מבין לשם מה הוא צריך את הרצון לקבל. הוא מבין כעת מה הוא יגלה על ידו. מה התועלת מכך שייקח אותו וישתמש בו, כל פעם ברצון לקבל חדש. בכך האדם הופך להיות הבורא. לכן הוא חייב לעבור את התהליך הזה מתוך בחירה חופשית. אבל הרצון אינו חדש, האור אינו חדש, וגם השלבים אינם חדשים. אלא הדחף של האדם הוא חדש.

ומהיכן מקבלים דחף להתפתח? מהחברה שהאדם בונה לעצמו. ולמה להתפתח דווקא באמצעות החברה? כי כשהתהליך הזה נעשה בעזרת החברה, האדם צריך לתרום לחברה, לתת לחברה, וכך ההתפתחות של הרצון לקבל אינה אגואיסטית אלא אלטרואיסטית. זאת אומרת, האדם לא מפתח את הרצון לקבל כדי לבלוע בו יותר, כמו "הקליפות". אלא מפני שההתפתחות שלו נעשית באמצעות החברה, הוא מתפתח כאלטרואיסט, כהנותן.