ביאור 12 - על "גוף
ונשמה"
האם חקירת הטבע היא חקירה של הכרת הרע?
רק
בצורתה המתקדמת. כרגע אנו חוקרים את הטבע כרצון לקבל. האדם חוקר כל הזמן. הוא רוצה
ליהנות יותר, אז הוא חוקר איך ניתן ליהנות יותר. בדומה לילד קטן, שבודק ממה כדאי
לו ליהנות, אולי מזה, אולי מזה. או האם כדאי "לצעוק" כדי לקבל מילוי,
ואולי עדיף ללכת לעבוד. האדם כל הזמן עוסק בחקירת הרצון לקבל, בחקירת המציאות,
בלימוד שלו.
אבל עם הזמן האדם
מתחיל ללמוד, שצריך לקבל צורות יותר נעלות. שלא כדאי לו לחקור את הרצון לקבל כפי
שהוא, כי ככל שעובדים איתו, לא מתמלאים. הוא מגיע למצב הנקרא הכרת הרע, ומבין
שצורת השימוש הנוכחית ברצון לקבל, מביאה לו רע ולא טוב. הוא רואה שמבזבז כוחות,
נותן יגיעה, ולא מקבל מילוי, אלא נשאר ריק. נשאר באשליה בלבד שעוד רגע הוא ימלא את
עצמו. אבל אינו ממלא את עצמו, אלא להפך, הוא מתרוקן.
וכך האדם מתחיל להבין
שיש צורה אחרת למילוי הרצון לקבל. כלומר, הוא ממשיך בחקירות שלו איך למלא את עצמו,
אבל מגיע להבנה שאפשר להתמלא בצורה אחרת. שאפשר להגיע למילוי אמיתי, נצחי ושלם, אם
הוא בעצמו יהיה כמו המילוי. שאז הוא לא יצטרך כלום, הוא לא יהיה חיסרון, כי אם
שלם. אבל איך הרצון לקבל יכול להיות כמו המילוי? כשהוא מקבל כוונה על מנת להשפיע.
בכך האדם נפטר מהרצון לקבל ונהנה מנתינה, שממנה התענוג הוא הרבה יותר גדול ושלם,
וללא ייסורים מקדימים.
המצב הזה נקרא
"לא לשמה", והוא כבר מצב מתקדם, אבל החקירות הן עדיין ברצון לקבל.
החקירות האלה נמשכות עד שצורת העיסוק בהן משתנה וקורה מהפך, שהאור העליון, משהו
מחוץ לאדם, הופך את צורת החשיבה של האדם. והוא כבר לא חושב שכדאי לו להיות המשפיע
כדי להיות במצב מלא ושלם, ולהתנתק מסבל וריקנות. אלא חושב שלהיות המשפיע זה משהו
גדול בפני עצמו. שבמצבנו הנוכחי אנחנו לא מסוגלים לתפוס אותו. אבל הוא קורה, לפי
"יגעתי ומצאתי".[17] האדם רוכש אז יכולת לחקור את הרצון לקבל בצורה שונה לחלוטין, מעל הרצון לקבל,
ב"לשמה". והוא ממשיך את החקירות, אבל כבר משתמש ברצון לקבל
ב"לשמה".
וכך האדם כל פעם נמצא
בחקירות הטבע שלו.
_______________________
[17] מגילה דף ו ע"ב: "לא יגעתי ומצאתי אל
תאמן, יגעתי ומצאתי תאמן".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה