[11.14] האיסור להשתמש במדע הבלתי ממשי

ביאור 14 - על "גוף ונשמה"

האיסור להשתמש במדע הבלתי ממשי

חוכמת הקבלה אוסרת על שימוש במדעים האנושיים, שאינם ניתנים למימוש בחומר. מותר להשתמש רק בידע שהוכח בניסוי מעשי, ולא יכול להיות לאדם שום ספק לגבי ממשותו ואמיתוּתו. בחוכמת הקבלה חוקרים את המציאות הנקראת רצון לקבל, ומה שיש ברצון לקבל. כמו שכתוב: "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".[18] הרצון לקבל נקרא חומר, וצורת הרצון לקבל נקראת צורה מלובשת בחומר. אבל הצורה המופשטת והמהות של הרצון לקבל לעולם לא יתלבשו בחומר. לכן אסור לעסוק בהם, כי לא משיגים אותם בוודאות.

ומתוך העיקרון הזה, חוכמת הקבלה פונה גם לכל עיסוקי האדם בעולם הזה, ומתייחסת לכל מה שהאדם עושה, חוקר ומרגיש בעולמו. רק תופעה, פעולה, מעשה, שניתנים לביקורת, לקבלה בצורה ממשית ובאופן מעשי, שיכולים לרשום ולחזור על אותה תופעה, ולמסור אותה לשני שיבצע אותה פעולה ויקבל אותה תוצאה, מוגדרים בחוכמת הקבלה כממשיים ומוחשיים, ורק בהם משתמשים.

וכך חוכמת הקבלה מחלקת את כל המדעים בעולמנו, למדעים שהם מוחשיים ואמיתיים, ולאלה שאי אפשר לסמוך ולהסתמך עליהם. לכן מתוך שלוש התפיסות שפורטו לעיל, לא נוכל לקבל שום ידע עובדתי על המושגים גוף ונשמה.

את הידיעות על גוף ונשמה נוכל לקבל רק על בסיס ידע עובדתי מחוכמת הקבלה, שבה נרכשו הידיעות האלה בעקבות התנסות, עד כי האדם אינו מטיל ספק באמיתוּתן. ואי אפשר לספק הוכחות כאלה באופן בלתי מוחשי כלשהו.

האדם, מפני שאינו מרגיש את הנשמה, אינו יכול לחקור אותה. וגם את גופו הוא לא מכיר ולא יודע מיהו ומהו, מפני שאינו רואה את התופעה הנקראת "גוף" בחקירה חופשית מחוץ לו. ולכן, גם על הגוף וגם על הנשמה אין לנו דעה מדעית. כי אנו חיים במסגרת הגוף ונמצאים תחת שליטת הגוף, והנשמה שלא מרגישים אותה, אינה מהווה עבורנו נושא לחקירה וניסיון.

אדם רגיל, שחי במסגרת רגילה, אינו יכול לחקור לא את הגוף ולא את הנשמה, וגם לא את הקשר והיחס ביניהם. הוא חושב על מה שנהוג לחשוב באנושות, שאינו נובע מחקירה ובדיקה מדויקת אמיתית ומעשית. חכמי הקבלה, רק הם יכולים לעסוק בגוף ונשמה, מפני שמקבלים את העובדות והניסיון מתוך ביקורת מעשית גם על הגוף וגם על הנשמה, וגם על הקשר ביניהם.

לכן מה שהם כותבים על גוף ונשמה אינו מובן לאנשים רגילים. אלא כדי להבין את הכוונה של אותם חכמים במושגים גוף ונשמה, האדם חייב לעלות לדרגתם ולקבל את אותם הכלים שיש להם. ועם אותם כלים, היינו, עם הרצון לקבל ומסך, לחקור את התופעות שעליהן הם כותבים, ולוודא שהן אכן נכונות. וזה נקרא, שמשיגים מה שהמקובלים כותבים. לפני כן, בכל מה שקורה, האדם חייב להכיר בכך שאינו מבין, ולא יכול לתאר נכון מה שנמצא בספר.

לפיכך, אנו מורשים להשתמש רק בחלק מסוים מהתיאוריה השלישית, העוסק בענייני הגוף בלבד. כלומר במסקנות שהוכחו על ידי הניסיון, ואין לגביהן שום מחלוקת. לעומת זאת, חוכמת הקבלה אוסרת כל סברות כלליות המבוססות על היגיון, מכל תפיסה שהיא.

בעולמנו חוקרים את הגוף כפי שהוא נגלה לעינינו, עם כל התופעות שבו. ואם חוקרים אותו בצורה מדעית ברורה, כלומר, בחומר וצורה מלובשת בחומר, אפשר לסמוך על החקירה ולהתקדם כך בחיים. ועל הנשמה אסור לחקור, מפני שאין לנו כלים לחקירה הזאת.

אבל מי שרוכש כלים ועובר מחסום, הוא מתחיל לראות את הגוף מהצד, כי יכול לחקור את החומר של הרצון מזווית אחרת, מחוץ לחומר, ולרכוש עצמאות מחוץ לחומר. וגם אז מתקדם בחקירה על החומר, על הגוף שנקרא "רצון לקבל". לא מדובר בגוף הבשר שאיתו מזדהים בעולמנו, שיש לו עצמות, מח עצמות, גידים ועור. אלא ברצון ליהנות, שהאנשים שקיבלו יכולת לראות את עצמם מנקודת מבט חיצונית, על ידי צמצום ומסך, מתחילים לראות אותו כגופם. והם מתייחסים לכל החומר, למוח, לעצמות, לגידים, לבשר ולעור, כרצון ליהנות, ומה שקורה בתוכו, אלה דרגות של הרצון ליהנות.

ולכן הם יכולים לחקור את הגוף בצורה מדויקת, כרצון לקבל. וכך מגיעים לחקור גם את הנשמה. כי מהי הנשמה? רצון לקבל שקיבל מסך נקרא גוף של נשמה, ורצון לקבל עם מסך שמקבל התאמה לאור, וזוכה להרגיש את מילוי האור שבו, הוא נקרא פנימיות הנשמה, היינו, אור של הנשמה. כלומר, הנשמה כוללת גוף ואור שבו. "גוף" נקרא רצון לקבל המתוקן במסך על מנת להשפיע. ו"אור שבו" הוא האור שממלא את הגוף, בהתאם להשוואת הצורה בין הכלי לאור.

ואין במציאות שום דבר חוץ מרצון לקבל ואור. כלומר, כל החקירות של האדם במדע הרגיל ובחוכמת הקבלה, כל ההרגשות שלו, כל מציאותו והתמצאותו, הם רק ברצון ליהנות. וככל שהאדם מסוגל לחקור את הרצון לקבל שלו בצורה פנימית ואישית, ולאחר מכן על ידי רכישת המסך, לראות אותו מנקודת מבט בלתי תלויה, מצדו של האור, ולתת לו פקודות וצורות של האור, כך הוא עולה לשלב אחר של ביקורת וידע.

וכאשר עולים לעולם העליון, היינו, רוכשים צמצום, כוח המסך, אור חוזר, ורואים את החומר שלנו כרצון לקבל, רואים למה השינויים ברצון לקבל נותנים את אותן צורות של מוח, עצמות, גידים, בשר ועור, ולמה הם מתראים לנו כמשהו ממשי, כעולם הזה שקיים סביבנו. ומהן דרגות הרצון לקבל שיוצרות לנו הבדל של צלילים, צבעים ועוד. מתחילים לראות את כל המציאות כערכים של רצון לקבל. ואז מבינים שאין חוכמה אחרת, אלא רק זו העוסקת ברצון לקבל, ובצורות שהוא מקבל בהתאמה להמשפיע. וכך כל החוכמות וכל המדעים נכללים בתוך החוכמה הזאת.

ובינתיים, כפי שאומר בעל הסולם במאמר הזה, באפשרותנו לעסוק רק בסוג השלישי של היחס לגוף האדם: כמכונה שפועלת לפי חוקים ביולוגיים ואינה זקוקה למשהו מבחוץ, אלא יש בתוכה את כל המרכיבים המאפשרים לה לתפקד ולספק לעצמה חיות.

 __________________

[18] ראה הערה מס' 11 לעיל.