ביאור 4 - על "ארבעה
עולמות"
האותיות
והנקודות
התפשטות
ההשפעה נעשית באמצעות האותיות והנקודות. "העין" אינה קולטת דבר, מלבד
האותיות והנקודות שהל"ב שלה מבין. "הפה" קולט אך ורק אותיות.
קליטה
כזו נקראת "ל"ב", משום שקבלת הידע נעשית בשלושים ושניים (ל"ב)
ערוצים שנקראים "ל"ב נתיבות" השפעה. כלומר עשרים ושתיים אותיות,
ועשר נקודות, המהוות בסיס לכל הצורות הקיימות בעולם, וכן היא נעשית בעשרים ושתיים
אותיות, ועשר נקודות, המהוות בסיס לכל הצורות הקיימות בעולם, ולמילויו של העולם
בידע ובחיים.
שם
"הויה" כולל בתוכו את כל צורות הכתב והדיבור, משום שמבנה האותיות הוא
מנקודות וקווים. כל נקודה היא צמצום, וכל קו הוא התפשטות.
האדם מקבל בתוך הכלים שלו את התפשטות
האור, את הרגשת המאציל, מה שמתפרס אצלו לכמה מושגים, שהם "אותיות
ונקודות", או "נקודות ואותיות". התפשטות ההשפעה נעשית באמצעות
האותיות והנקודות. "העין" אינה קולטת דבר, מלבד האותיות והנקודות שהל"ב
שלה מבין. כלומר, רק לפי השתוות הצורה. גם בעולם שלנו ידוע, שאיך שהכלי מכוּוַן,
כלומר רק לפי התדרים, לפי המבנה הפנימי, לפי התכונות, שהכלי מסוגל לקלוט, באותה
המידה הוא קולט מבחוץ. גם אם מחוץ לאדם יש עולם אין סוף, אנו קוראים למה שקולטים
ממנו "העולם הזה", העולם שלנו.
"הפה" קולט אך ורק אותיות.
קליטה כזו נקראת "ל"ב", משום שקבלת הידע נעשית בשלושים ושניים (ל"ב)
ערוצים שנקראים "ל"ב נתיבות" השפעה. יש ל"ב (שלושים ושתיים)
נתיבות חוכמה, ל"ב מלכויות, שאלה הערוצים שבהם מקבלים חוכמה מלמעלה. אבל
האותיות עצמן, הן כ"ב אותיות, ועוד חמש סופיות מנצפ"ך. ואיזה קשר קיים
בין האותיות שהפה קולט או פולט, לבין האותיות שנקראות הל"ב, ל"ב ערוצי
חוכמה, ל"ב נתיבות החוכמה?
וכן היא נעשית בעשרים ושתיים אותיות, ועשר
נקודות, המהוות בסיס לכל הצורות הקיימות בעולם, ולמילויו של העולם בידע ובחיים.
שלושים ושניים הם ערוצי חוכמה. ועשרים ושתיים אותיות, הן תבניות איך לקלוט את
החוכמה, בכל ערוץ וערוץ. כלומר החוכמה שיורדת אליו בשלושים ושניים ערוצים, מתקבלת
בתוך הכלי, בעשרים ושניים האופנים שבו, וכך בכל ערוץ וערוץ. ומנצפ"ך אלה
אותיות סופיות, לא לקליטת ערוצי חוכמה, אלא לעבודה על "הפרסא".
שם
"הויה" כולל בתוכו את כל צורות הכתב והדיבור, כלומר את כל הצורות
"למעלה מטבור", ו"למטה מטבור". וזה ההבדל בין תורה שבכתב,
שהיא למעלה מטבור, לבין התורה שבעל - פה, שהיא למטה מטבור. משום שמבנה האותיות הוא
מנקודות וקווים. כפי שאנו רואים, האות כוללת נקודות וקווים. וברוחניות יש נקודה,
קו, שטח ומעוקב.
כל
נקודה היא צמצום, וכל קו הוא התפשטות. כדי לבנות את הכלי, האדם חייב קודם לצמצם כל
רצון ורצון, ולהפעיל את הרצון בצורת ההתפשטות, באותה המידה שהצורה הזאת נמצאת בו
במסך, לא יותר. אוסף הצמצומים על תרי"ג הרצונות, והמידה, האופי, הצורה של
המסך על כל הרצונות, יוצרים תיבה, צורה שנקראת אות. ולפי הצורה הזאת, נבנה הכלי.
שהמבנה של כל כלי וכלי, הוא כאות שלמה.
ב"מאמר האותיות" של המנונה סבא
בהקדמת ספר הזוהר מסביר בעל הסולם, עד כמה כל אות היא מבנה בפני עצמו, המוכן
לקליטה, לעבודה, לדבקות, למטרה. ועד כמה כל האותיות, כל הצורות האלה משלימות אחת
לשנייה. יש אותיות שהן חשובות לתחילת התיקון, או לאמצע, או לסוף התיקון. אבל ללא
שימוש בכל כ"ב האותיות ומנצפ"ך אי אפשר להגיע לגמר התיקון[10].
כלומר, כדי להגיע לגמר התיקון, גם הכלי
הכללי כולו שהבורא ברא, וגם כל חלק ממנו, כל כלי פרטי, חייב לעבור את כל הצורות
שבתוך האותיות, וכן את צירופן הנקרא "ספר תורה", היינו אותן צורות,
ובאותו סדר כמו בספר תורה.
______________________
[10] זוהר עם פירוש הסולם, מאמר האותיות דרב המנונא סבא, אות כב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה