ביאור 2 - על
"החומר והצורה בחוכמת הקבלה"
האם
מתמטיקה היא צורה מופשטת או מלובשת בחומר?
חוכמת הקבלה מדברת בחקירות מדעיות בלבד, ומתמטיקה איננה מדע.
המתמטיקה אינה קיימת בעולם כשלעצמה, כי מתוך הטבע לא ניתן להגיע לחקירה במספרים.
ולכן שלא כמו מדעי הפיזיקה והכימיה שחוקרים בטבע, את המתמטיקה לא מוצאים בטבע,
והיא אינה צורות מלובשות בחומר או מופשטות מהחומר. אלא היא שפה שנחוצה לאדם כדי
לרשום מידע ויחסים.
האדם מקבל את המספרים של המתמטיקה שאינם קיימים בטבע, מתוך הנחה
שכדאי לו לעשות על ידם רישומים שיסייעו לו לחקור את התופעות הקיימות בטבע.
להשכלה זו אין בסיס ניסיוני המסתמך על העובדות, משום שלצורות מופשטות
אין ביטוי ניסיוני מעשי, מאחר שהן נמצאות מעבר לגבולות המציאות הממשית. האדם איננו
תופס את הצורות המופשטות, ולכן הן לא קיימות כלפיו במציאות. אבל אין מדובר כלפי
הבורא או כלפי יצורים אחרים, אלא רק כלפי בני האדם. כי הרי הצורה המופשטת היא רק
פרי הדמיון. כלומר, רק הדמיון יכול לצייר אותה, משום שהיא אינה קיימת במציאות
הממשית. אלמלא האדם ראה, חקר, והרגיש את הצורות שבחומר, הוא לעולם לא היה יכול
לדמיין לעצמו צורות מופשטות מנותקות מהחומר.
המאמר הזה אינו עוסק במונחים ובהגדרות פילוסופיים, אלא עוסק בוודאות
שבתפיסת המציאות. אדם בנוי מחומר, ולכן הוא יכול לחקור גם בחומר, וגם בצורות
שהחומר מקבל בעודן מלובשות בו, ולסמוך על החקירות שלו כך, שהוא לא יטעה בדרכו לקבל
השכלה כדי להתקדם למטרה מסוימת. שבכך הוא עוסק כל חייו.
ואם לוקחים את הצורות המופשטות כוודאות - אמנם שפעם הן היו בתוך
החומר, ואז החקירה בהן הייתה בטוחה - או מחוסר תשומת לב, או מפני שמקבלים כהנחה כי
מותר לחקור בצורות המופשטות לאחר שמנתקים אותן מהחומר, אז מגיעים לטעויות
ולסיכומים שאינם אמיתיים. ועלולים לטעות בדרך, כמו האנושות שטועה בכך בכל פעם.
הטעות הזאת נובעת מ"חטא עץ הדעת"[4] שאם חוקרים את המקרה
רואים, שהחטא נובע מהטעות של אדם הראשון שקיבל צורה מנותקת מהחומר כוודאית,
ו"הלך עליה". כי נראה היה לו שאפשר לעבוד גם עם הכלים של אח"פ
במקומם במצב שאין שום ודאות לכך. אלא מפני שהסתמך על מה שקרה עם כלים שהתכללו. זאת
אומרת, הוא "לקח" מהשערה שנעשתה כניסוי, כעובדה שטרם היתה מלובשות
בחומר. ומכאן שורש כל החטאים והבעיות.
לכן האנושות כל פעם טועה רק בסגנון הזה, שלוקחת איזו תיאוריה שלא
הייתה במציאות, או שהיתה אבל כעת היא מנותקת מהמציאות, ומסובבת אותה. הדבר ניכר
אצל מנהיגי העם שמציעים לו תיאוריות מנותקות מהמציאות כדוגמת ה"שלום",
אותן צורות מעולם לא היו מלובשות בחומר והם אומרים לעם שהצורות האלה הן אמת, אמנם
שאין לכך שום סימוכין. לכן אסור להשתמש בתיאוריות כדבר ודאי, רק משום שכך נראה
למישהו.
ואמנם להשתמש בתיאוריות ביומיום בגשמיות, זה ניחא. אבל ברוחניות
דווקא בא לאדם בכל פעם הדחף להשתמש בצורות מופשטות, כי אין לו מהרוחניות דבר, אלא
רק איך שהוא מדמיין אותה. ולכן אסור לו לדמיין רוחניות בצורה כלשהי. אלא רק
להשתוקק לראות אותה מלובשת בחומר, ברצון לקבל שלו. וזה יכול להיות רק אם הרצון
לקבל יקבל אותה הצורה כמו הרוחניות, על מנת להשפיע. ומכאן, שהסיבה היחידה לכך
שהמקובלים מחייבים בכל לשון, שלא להתרחק מהצורה המלובשת בחומר לצורה המופשטת, היא
מפני שהחיוב הזה קובע לאדם את הדרך הקצרה והאמיתית למטרה.
כדי לא להתרחק מנקודת המבט האמיתית על הצורות שעוברות על האדם, הוא
חייב להכניס את הצורה לתוך החומר. היינו, להיות כל הזמן במחשבה ש"אין עוד
מלבדו".[5] שהצורות שהוא מקבל באות מהבורא, למרות כל הבלבולים שיש לו, שרוצה
להפריד את הצורות מהחומר, ולשייך להן איזה מקור אחר שפועל עליו, שזה האחרים או הוא
בעצמו. ולאחר שאדם מדביק את הצורה לחומר, ואומר שהכול בא מהבורא, ומתחיל ליהנות
מכך שנעשה ייחוד, גם את התענוג הזה עליו לשייך לבורא, וזה נקרא חיבור הצורות
לחומר.[6]
אדם שטרם קיבל את צורת הבורא על החומר שלו, לא יכול לדעת מיהו ומהו.
והרי אסור ללמוד בצורות מופשטות. אלא שזאת אינה צורה מופשטת. בחוכמת הקבלה לומדים
כיצד מגיע הנברא לקניית הצורות מהבורא על ידי האח"פ דעליון שנמצא בגלגלתא
ועיניים דתחתון, על ידי שהעליון מראה עצמו לתחתון. בדומה לאם שמלמדת את הילד דברים
חדשים, איך לעשות משהו, לקום, ללכת, להתנהג. ולאחר מכן מלמדים אותו המורים בבית
ספר. זאת אומרת, נותנים לו דוגמה מלובשת בחומר. בחומר של האם שיורדת לדרגת הילד,
ובחומר של הילד שהיא עוזרת לו ועובדת עימו.
כך נוהגים עם האדם ברוחניות. האח"פ דעליון יורד לגלגלתא ועיניים
דתחתון, לחומר של הנברא, לדרגת הנברא. למשל באצילות, התחתון מקבל מהנה"י דאמא
צורה מלובשת בחומר, ויודע איך לבצע אותה. כי העליון מלמד אותו איך לבצע בדיוק,
ומתוך שהתחתון עובר על הצורה בלי השכל שלו, ובלי הכוח שלו, ובלי שום ידיעה איך
עושים. אלא עובר אחרי העליון באמונה שכדאי לו להעתיק את הצורה שבעליון על עצמו, אז
מתוך העשייה הזאת התחתון מקבל ממנו שכל וכוח.
כלומר, הכרח שיהיה ביטול מהתחתון לעליון, אחרת הוא אינו תחתון. הקטן
בצורה טבעית רוצה ללמוד מהגדול, היות שהגדול נחשב בעיניו לגדול. ואלמלא היה גדול,
הקטן לא היה לומד ממנו, כי לא היה מתבטל, ולא היה קונה ממנו שום צורה. לכן התנאי
לקניין הצורות מהעליון, הוא לצמצם את עצמו ולהתבטל כלפי העליון. ואז האח"פ
דעליון מתחיל להאיר בתוכו. ובכל פעם במידה שמצמצם את עצמו, מגלה את העליון שנמצא
בו.
___________________
[4]ראה דברי בעל הסולם ורב"ש על
"חטא אדם הראשון" בהערה מס' 5 בביאור על "התנאים לפרסום הידיעות
שבחוכמת הקבלה".
[5] דברים ד, לה.
.[6] בעל הסולם, שמעתי, מאמר א: אין עוד מלבדו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה