[11.16] למה התשובה נמצאת בדרגה יותר גבוהה מהשאלה?

ביאור 16 - על "גוף ונשמה"

למה התשובה נמצאת בדרגה יותר גבוהה מהשאלה?

פיזיולוגים, רופאים וביולוגים שחוקרים את הגוף, מגלים בו את כל הנתונים שמתוכם מובן לנו, שהגוף הוא מכונה שיש בה הכול כדי להתקיים. ובחקירות האלה לא חסר דבר. ככל שנתקדם נגלה כמה הגוף הוא דבר מושלם. חוץ משאלה אחת, בשביל מה הגוף הזה קיים. במישור שלו הגוף לא יכול לשאול את עצמו, בשביל מה הוא קיים, כפי שאף גוף לא שואל, לא של עכבר, ולא של חתול או כלב. אלא השאלה הזאת באה מלמעלה.

ולולא השאלה הזאת, לכולם היה טוב וכולם היו מסתדרים ונעשים טובים. אלא כדי לפתור את השאלה הזאת, האדם נכנס לתסבוכת בכל יתר הדברים. כי כל עניין הבחירה החופשית כביכול, כל אי ההתאמה של האדם לסביבה, נובעים מתוך התכללות השאלה "בשביל מה אני חי" עם כל יתר תכונות האדם.

האדם לא היה זקוק לכסף, כבוד, מושכלות, אלמלא השאלה "בשביל מה אני חי". הוא היה מתקיים רק בגוף. זאת אומרת, כל השאלות, כל ההתפתחות החברתית, מעבר למה שהגוף הגשמי דורש, כל התפתחות היתר מעבר לכל בהמה, היא מתוך שאנו חייבים להגיע להיות אדם רוחני. אחרת ההתפתחות הזאת לא היתה באדם. היא נובעת מהתכללות עם השורש שנפל לתוכנו.

כלומר, בעולמנו, האדם בנוי כמו כל הבהמות והחיות, מחומר שרוצה ליהנות. ואם הוא היה פועל רק לפי החומר הזה, הוא לא היה שואל למעלה ממנו. אלא כל השאלות שלו היו רק איך למלא בתענוג את החומר שלו, שהוא רצון ליהנות, רצון לקבל, ואיך להרגיע אותו. אבל באדם יש גם ניצוץ מלמעלה, נקודה שבלב, "חלק אלוקי ממעל"[20], שנמצא בו כתוצאה מ"שבירת אדם הראשון".

וכך גם בדרגה הנמוכה ביותר של החומר יש הניצוץ הגבוה ביותר. ולכן בכל אחד, גם בפרא שחי בג'ונגל, גם באיכר שעובד בשדה, וגם במדען גדול כאיינשטיין, מתעוררת בשלב כלשהו בהתפתחותו השאלה "בשביל מה אני חי". הבהמה או החיה לא שואלות את עצמן שאלה זאת. כי היא נובעת מאותו ניצוץ שנפל מלמעלה לתוך הרצון לקבל, והיא השאלה על השורש שלו, מהיכן הוא.

כלומר, החומר שואל תמיד על המילוי. וכך אדם ששואל מה הטעם בחייו, בעצם שואל איך למלא את הנשמה שלו. אם הוא שואל שאלות על תענוגים גופניים, כסף, כבוד, מושכלות, הוא שואל על החומר הנוכחי שלו. אבל השאלה "בשביל מה אני חי", אינה שאלה של תענוג בתוך החומר, אלא בשביל מה כל התהליך עצמו. אלה שאלות לגבי החיים שמעבר לגוף, שבהמה לא יכולה לשאול, כי הן נובעות מחלק שנפל מלמעלה ונמצא בכל אחד ואחד. והעולם כיום שקוע בייאוש, משום שאינו יכול לענות על השאלה הזאת. וזה סימן שהאנושות הגיעה למצב, שהיא חייבת לחקור את הנשמה, ולא את הגוף.

אבל באדם שנמצא בעולם הזה מתעוררת רק השאלה, ולא התשובה. האדם מרגיש את החומר שלו בדרגה גופנית, בדרגת דומם, צומח, חי, והשאלה היא מדרגת מדבר, מהדרגה הרוחנית. ולמה מרגישים בדרגה נמוכה שאלה מדרגה יותר גבוהה? כדי שהאדם ישתוקק לפתור את הבעיה, וישתוקק לעלות לדרגה יותר גבוהה בכוחות עצמו. וכך תמיד. בחקירות מדעיות או אנושיות נמצאים באותו מישור, אבל בחקירות מהותיות צריך לעלות דרגה, כי השאלה היא לגבי השורש, והשורש נמצא תמיד בדרגה יותר גבוהה.

בכל מצב ומצב, תמיד יהיו לנו שאלות מהותיות על השורש שלנו. עד שלא נגיע לאור ממש, שהוא השורש הראשון שלנו, ובו התשובה מה בדיוק הוא עשה ולמה עשה כך. ועד שלא מגיעים לגמר התיקון ולא מקבלים תשובה, לא יכולים להירגע.

לכן בעלי תפיסת השניוּת החליטו לתקן את העיוות הזה, וקבעו כי הגוף, שנחשב מכוֹנה על פי תפיסת ההכחשה, אינו מהותו האמיתית של האדם. אלא מהותו של האדם, "האני" שלו, היא ישות רוחנית נצחית, בלתי נראית ובלתי מורגשת, המגולמת בגוף באופן נסתר, ואילו הגוף נחשב רכושה של אותה ישות רוחנית נצחית.

אך כיצד יכולה הישות הרוחנית הזו להפעיל את הגוף? בעלי תפיסת השניות אינם יודעים לפרש זאת, כי על פי טענת הפילוסופיה עצמה, אין לרוחני שום מגע עם הגשמי, והוא אינו משפיע עליו בשום צורה. יוצא מכאן שלפילוסופיה ולמטאפיזיקה אין כל פתרון לשאלת הנשמה.

מכאן, ששאלה קיימת והתשובה אינה קיימת. וכך גם המקובלים אומרים, שאי אפשר להבין אלא מתוך הכלי, שההבנה היא המילוי. יש שאלה ומקבלים תשובה. השאלה היא הכלי והתשובה היא האור. ואם שואלים על מהות החיים, השאלה חייבת להיות כלי ראוי לקבל בתוכו את מהות החיים, ולחקור ולהרגיש, ומתוך כך להסיק מסקנה. ומי יכול לקבל תשובה? רק מי שרוכש צמצום ומסך.

לכן בעל הסולם אומר במאמר הזה, שאין תשובה לשאלה הזאת, לא בפילוסופיה ולא במטאפיזיקה. אלא השאלה עצמה היא שאלה רוחנית. ואם מתעסקים בשאלה הרוחנית הזאת במישור הגשמי, למטה ממחסום, נקרא שמתעסקים בפילוסופיה ובמטאפיזיקה. כלומר, אין כלים לחקור את העניינים האלה, אלא רק כהשראה, בכל מיני דמיונות. אבל אם באמת רוצים לקבל תשובה, צריך לעלות עם הכלים למקום שבו נמצאת התשובה, האור, ושם לקבל את האור הזה, לגלות אותו, ואז להיות באמת בעלי תשובה.

---

[20] ראה הערה מס' 4 לעיל.