[11.15] ביקורת על תפיסת ההכחשה

ביאור 15 - על "גוף ונשמה"

ביקורת על תפיסת ההכחשה

תפיסת ההכחשה, התפיסה השלישית, היא זרה לרוח האנושית, ועל כן כמעט אין אדם משכיל שיסכים לקבלה. שהרי היא מוחקת את האישיות, ומציגה את האדם כמכונה, הפועלת ונעה בעזרת כוחות חיצוניים, בלי שום בחירה חופשית מתוך רצונותיו. על פי תפיסה זו האדם נמצא תחת ההשפעה המוחלטת של כוחות הטבע, ומבצע את כל פעולותיו מתוך אילוץ. ולפיכך, אין כל שכר ועונש על מעשיו, משום שחוק השכר והעונש חל רק על בעלי חופש בחירה.

יוצא, שתפיסה זו זרה הן לדתיים, המאמינים בשכר ובעונש מהבורא, ונשענים על המטרה החיובית שבהם, והן לחילונים, שלדעתם משתמע מתפיסת ההכחשה, שהאדם נתון בידי טבע עיוור חסר דעת או מטרה. ואנו, בעלי השכל, איננו אלא כבובות בידיו, בלי שנדע להיכן מוביל אותנו אותו טבע עיוור! משום כך, התפיסה השלישית מאוסה, ואינה מקובלת בעולם.

אף אדם לא אוהב לחשוב על עצמו, שהוא בובה, מריונטה המופעלת על ידי תוכנה פנימית, או על ידי מישהו מלמעלה. וגם אם, מצד אחד, קל לו יותר לתרץ כך את התנהגותו: "לֵךְ לאומן שעשני"[19], מצד שני, הרעיון לראות את עצמו כמכונה שמסתובבת ומשוטטת בעולם, על פי תוכנה לא מוכרת ורצון וצורך לא ידועים, בכל זאת דוחה אותו.

בעל הסולם לא נותן תשובה בעניין זה. הוא אומר, שאף אחת מהשיטות שפיתחה האנושות, גם החילוניות וגם הדתיות, לא פיתחה הסתכלות על האדם כמכונה שמופעלת על ידי כוח חיצון בלבד, ללא שום בחירה חופשית. ובמצבנו הנוכחי אין ביכולתנו לקבוע עד כמה השיטות האלה הן נכונות או לא. מפני שאין לנו שום אפשרות לראות מי אנחנו ומי הוא הכוח העליון, עד כמה הוא מתלבש באדם וקובע בו את הכול, או משאיר לו מקום להחלטה ולמעשה. האם ההרגשה קובעת בו הכול, או בכוחו לקבוע משהו נגד ההרגשה. האם בניגוד לדומם, צומח וחי, האדם נמצא במצב יותר חופשי, או התפיסה הנוספת שלו מעבר לדומם, צומח וחי, היא לא יותר מהכרה שקרית.

מזה אלפי שנים מנסים לפתור את השאלות האלה, שהן חלק בלתי נפרד מחיי האדם. אבל חוץ מהפילוסופיה, שאי אפשר לסמוך עליה, וגם אין לה דעה ברורה, אין מדע שמסוגל להשיב תשובות נחרצות על השאלות: מי אנחנו, האם אנו חופשיים, מה עלינו לעשות בחיינו האלה, בשביל מה אנו קיימים ולמה? כי השאלות האלה אמנם נמצאות בנו, אבל התשובות עליהן נמצאות ברמה אחרת של חיות והכרה. ובשביל לחקור את הסיבות לחייו, על האדם להתעלות מעל החיים האלה, לרמת הסיבות היכן שנמצא השורש שלו. ואז הוא ידע מהיכן הוא, בשביל מה הוא, מה מידת החופש שלו, ובמה יש לו יכולת לשלוט ובמה להיות עצמאי.

לכן אין פתרון לבעיית המדע, שעוסק במהות האדם ובמהות החיים, או לבעיית הדתות שאמורות לטפל בשאלות כגון, לשם מה האדם חי, היכן בחירתו החופשית ומה עליו לעשות בה בחייו. אין על זה תשובות עד שהאדם לא מתנתק ומתעלה מעל החיים האלה, וצופה בהם מצד השורשים, עד שהוא נעשה קשור לשורש וענף, ובהתאם להם יכול להבין היכן חומר הבריאה, ואיך החומר הזה פועל, והאם בפעולותיו של החומר טמונה יכולת חשיבה ופעולה חופשית.

ואם יש לאדם אפשרות לפעולה חופשית, זו הנקודה היחידה שבה הוא יכול להרגיש שהוא "אדם", שהוא מעל החומר. כי דומם, צומח וחי, הם בתוך החומר, ורק המדבר הוא מעל החומר, והוא מתחיל למעלה ממחסום. השאלות על זה מתחילות למטה ממחסום ומחיוֹת את האדם זה אלפי שנים. עד שמגיע לנחיצות לעלות מעל המחסום, ולפתור את השאלות האלה.

ועד למעבר המחסום, אסור לנו לעסוק בחקירה מעבר לחומר וצורה מלובשת בחומר, מעבר לאותם דברים ממשיים. אחרת לא נגיע לצורך להתעלות מעל המחסום, ונעסוק בשיטות שקריות שהאדם פיתח במשך אלפי שנים, על חומר וצורה מלובשת בחומר, שכביכול נותנות לו תשובה על החומר שלו, על טבעו, על בחירתו החופשית, ועל המטרה שאליה עליו להגיע, אבל בעצם מבלבלות לו את חייו.

האדם ממציא את השיטות האלה, בהתפתחותו בדרגות שורש, א', ב', ג', הקודמות לדרגה האחרונה, מתוך רצון לענות בעצמו על השאלות האלה, במקום להתעלות למעלה ואז לענות עליהם. אבל כשמגיע לבחינה ד' בהתפתחותו, שאלות הקיום האלה נעשות בו כל כך זועמות, שאינו מסוגל להשתיק אותן על ידי תשובות שמקבל בשיטות אחרות: או שרק צריך לעשות פעולות מסוימות בחיים ויותר אין צורך לשאול, או שבחיים האלה לא צריך יותר מלהיות טוב, או שאם טובים בעולם הזה, מקבלים שכר בעולם הבא.

התשובות האלה אינן מספקות אותו יותר, כי הרצון לקבל של בחינה ד' דורש מילוי מיוחד, כאן ועכשיו. ולכן האדם לא מחזיק יותר באותה מסגרת, אלא פורץ אותה ומגיע לחוכמת הקבלה, ועל ידה עובר לרמה הרוחנית. ומהרמה הרוחנית משיג את התשובות לשאלה הקיומית שלו. אבל גם כשהאדם עוסק בתשובות ברמה הרוחנית, הוא חייב לעסוק בהן בצורה מוחשית וממשית, רק בחומר ובצורה מלובשת בחומר.

ושתי החקירות האלה, בחומר ובצורה מלובשת בחומר, מספקות לאדם מידע מלא, שמספק ומרגיע אותו, ונותן לו תשובה אמיתית. והתשוקה לחקור צורות מופשטות ומהות, היא אמנם נמצאת באדם, ואם הוא מכוון אותה נכון, הוא מגיע מתוכה שוב לחקירות בחומר ובצורה מלובשת בחומר, אבל בדרגות יותר גבוהות. עד שבדרגה הגבוהה ביותר, של גמר התיקון, האדם משיג את כל מה שמעבר לחומר ולצורה מלובשת בחומר, את כל התופעות שיש בפנים.

---

[19] תענית דף כ ע"ב: "ואמור לאומן שעשאני". בעל הסולם, שמעתי, מאמר נו: תורה נקרא יורה.