[12.03] מהי הכוונה על הרצון?

קליפ - ט' פעולות בנברא

ביאור 3 - על "חוק אחד"

מהי הכוונה על הרצון?

כוונה אינה מחשבה על הרצון. הכוונה על הרצון היא שיטת השימוש ברצון, לשם מי מכוון הרצון. והמחשבה אינה שייכת לשיטה זו. אלא יש מחשבה ויש רצון. המחשבה היא גורם זר לחלוטין, זו מערכת איך לממש את הרצון, לא איך לממש אותו בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, אלא רק איך להגיע למימוש שלו. המחשבה היא הדרכים איך לבצע את הרצון.

והכוונה בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, היא בהתאם למקור, לבעל הבית. אם לא רואים את הבורא, אין בתוך הרשימו של האדם שום התעוררות של כוונה בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. לא מתעוררת בו ההבחנה הזאת, אלא יש לו רק רצון ליהנות, שאפילו לא נקרא על מנת לקבל.

הרצונות שנמצאים באזור הנקרא העולם הזה, הרצונות הגופניים והאנושיים, אינם נקראים רצונות אגואיסטיים, אלא הם רצונות רגילים שקיימים בטבע, באדם ובבהמה. כי אם אין חיוב, אין שלילה. אם כנגד הרצונות הטבעיים האלה, אין שימוש על מנת להשפיע, אז אין גם על מנת לקבל. אלא פשוט הרצון נמצא בעולם הזה, ואפשר לכנותו רצון אגואיסטי, כי האדם משתמש בו כדי למלא את עצמו. אבל לא נמצאת בו צורה אחרת, אלא הוא משתמש בו כמו שכולם משתמשים.

ורק רצון שמכוון כלפי הבורא, שהבורא צריך למלא אותו, או האדם ממלא אותו בהרגשת הבורא, בהרגשת בעל הבית, ונקרא רצון מעולם העליון, מעולם העשיה, היצירה, הבריאה, האצילות, הוא רצון בהתאם לבעל הבית. כשהאדם מרגיש שמקבל מהבורא את יחס הבורא כלפיו, ובהתאם לזה מתייחס אליו בחזרה, מתעורר בו רצון לבורא יחד עם הרגשת על מנת לקבל, ואז יש מקום לתיקון.

והמערכת, המנגנון איך להביא את הרצון למימוש, הם המחשבות. באיזה דרכים: על ידי לימוד, על ידי חברה. בניית המערכות האלה נקראת מחשבה. המחשבה איננה כוונה. גם בעולמנו יש רצון, ויש מחשבה איך לבצע את הרצון ולממש אותו. ואם אין רצון, אין לידו מחשבה. ואם הרצון היה מתמלא מיד, האדם מעולם לא היה מפתח מערכת של מחשבה.

המערכת הזאת היא מנגנון הדומה למחשב, שמתפתח באדם מפני שיש לו רצון, והוא לא יכול למלא אותו מיד. אז הוא מחפש על ידי איזו צורה, באיזה תחכום, על ידי איזה סדר פעולות הוא יכול למלא את הרצון הזה. וכל התכנון הזה, כל הדרכים האלה, שהאדם ממציא לעצמו כדי להגיע למימוש הרצון, נקרא מערכת החשיבה. זו מערכת שעובדת כדי לממש את הרצון, לא חשוב אם בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. אם הרצון היה מתמלא מיד, כמו באין סוף, אז לאדם כלל לא היתה מחשבה, לא היה לו שכל. השכל מתפתח רק מתוך חסרונות.

יוצא מכך, שהשינוי היחיד שיכול אדם להביא לבריאה, הוא בצורת השימוש בתכונתו הטבעית היחידה - ליהנות - למען עצמי או למען הבורא. הנאה בכוונה אגואיסטית, למען עצמי, יכולה להתממש רק בתוך גבולות העולם הזה. אך למעשה, גם היא בלתי אפשרית, היות שברגע שהתענוג ממלא את הרצון, המילוי מבטל את הרצון, והתענוג אינו מורגש עוד.

לעת עתה קיים באדם רצון זעיר, שמאפשר לו לקבל ניצוץ תענוג קטן, הנקרא "נהירו דקיק", וכשמו כן הוא, נר דקיק ותו לא. זאת, כדי שיוכל להתקיים עד שירכוש את הכוונה הנכונה, ויוכל למלא את עצמו בהנאה בלתי מוגבלת ונצחית, שהרי כל התענוגים האינסופיים והנצחיים, מורגשים רק בכוונה למען הבורא.

כדי שהאדם יתפתח, הרצון שלו חייב לעבור שינוי מתמיד, התפתחות. כל הבריאה היא רצון בלבד. וכדי לפתח רצון, צריך לבנות מנגנון שמפתח אותו. לכן לפני בריאת האדם בא מלמעלה אור עליון ובורא מערכת שלמה: בונה רצון ומחלק את הרצון לחלקים ומכניס בתוכו את הטבע שלו. כלומר, שובר אותו, מברר אותו, נכלל עם הרצון יחד, ויורד דרך מיני מצבים ומדרגות. עד שמגיע למצב הנמוך ביותר, שהרצון קיים בו במנות קטנות, שאפילו לא מרגיש את האור, שנמצא כנגדו.

והמערכת הזאת, שהאור בנה כלפי הרצון, היא נקראת מערכת העולמות. יש אור ויש רצון, וביניהם יש מערכת, שדרכה האור מגדל, מברר, את הרצונות. עד שהוא בונה בתוך הרצון מערכת מחשבה ומערכת הרגשה. לא של הרגשה בלבד, אלא שהרצון עצמו הוא המרגיש. אבל על ידי היחס המיוחד הזה דרך העולמות, האור בורא בתוך הרצון הרגשה, שנמצאת מחוץ לרצון. דבר שלא היה קודם, והוא לא טבעי לרצון.

הרצון ליהנות נהנה שנמצא, שמרגיש, שמתמלא במשהו. אבל על ידי עבודה עם הרצון, האור בונה ברצון הרגשה למשהו שנמצא מחוץ לרצון, שהיא בריאה חדשה לחלוטין. משהו שלא קיים בתוך הרצון מטבעו. וזה נקרא שהרצון מתערבב עם ט' ראשונות, עם תכונות האור. תחילה כדי ליהנות מהן, מכל תכונה ותכונה. לא סתם מהמילוי שלו, אלא מאופי המילויים - "חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד". כשהרצון מתחיל להבחין, מאיזה מילויים בדיוק הוא נהנה בתוך עצמו, אז מתחילים בתוך הרצון יחסים מיוחדים עם כל סוגי המילויים.

והרצון מבחין, שיש לפניו משפיע, שבמשפיע הזה יש כל מיני הבחנות. הוא משפיע לו בצורה כזאת, אוהב אותו בצורה כזאת, חושב עליו בצורה כזאת, שמתייחס אליו בצורות שונות של נתינה, שמהן הרצון נהנה. בדומה לילד קטן ש"חולב" מאמא שלו כל תענוג אפשרי. הוא שולט בה ומחייב אותה למלא אותו בכל מיני צורות. דורש זה וזה וזה ואמא מסתובבת מחויבת ונותנת לו הכול. אבל מתוך זה הילד מתחיל להכיר את צורות ההשפעה של אמא כלפיו.

תחילה בעל מנת לקבל, שזו הצורה שמתחילים להרגיש את יחס הבורא, כשנמצאים בעולם הזה ומתחילים לגדול כלפי מעלה. ומתוכה עוברים אחר כך לחלק של עבודת האור המחזיר למוטב. מתוך שרוצים ליהנות בצורות שונות מהיחס של בעל הבית, בהתאם לזה מתעוררים רצונות להגיב אליו, שאותם מעורר האור העליון. וזה נקרא שמחזיר למוטב.

והיחס הזה כלפי הבורא נקרא התקנת הכוונה על הרצון. כי הרצון ליהנות נשאר אותו רצון, שרוצה ליהנות באופנים שונים, ממה שהרגיש מבעל הבית, מאותן ט' ראשונות, שנתנו הטבעה בתוך הרצון, באיזו צורה אפשר ליהנות. אבל מתוך ההטבעה שנעשתה בתוך הרצון, הרצון מפתח מול בעל הבית יחס הפוך, של "ט' ספירות דאור חוזר". מתוך הרצון נוצרת בהתאם כוונה להמשפיע, לבורא.

ליחס הזה מגיעים דרך לימוד איטי והדרגתי. האדם לומד, שמילוי ללא קשר לנתינה, לא ממלא אותו. שהמילוי האגואיסטי אינו מילוי, אלא הוא נעלם ולא משאיר דבר. חוץ מאותו רגע שנראה שנהנים, לא נהנים. ברגע הבא האדם ריק פי שניים משהיה קודם. והלימוד הזה הוא לימוד איטי, שלוקח שנים רבות, עד שהאדם מתייאש מצורת החיים הזאת של מילוי אגואיסטי. ומתחיל להבין שהחופש, שהרגשת החיים, זאת אומרת, הרגשה שלימה בתוך הרצון, יכולה להיות רק מנתינה, רק מחוץ לעצמו.

ומהו "מחוץ לעצמו"? שחי בט' ראשונות ולא במלכות שהמילוי הוא מסך ואור חוזר שמלכות אין לה אף פעם מילוי חוץ ממסך ואור חוזר וכל המילויים הם מעל מלכות. כך לומדים בקבלה על כל פרצוף דקדושה. ואדם שמתחיל לחשוב על זה ולהבין את זה, נקרא שהוא מתחיל להכין את עצמו לקראת הכניסה לעולם הרוחני.

ולפני שמגיעים לכל השלבים האלה, חיים בתוך רצונות מתחלפים, שהאדם ממלא אותם והם מתרוקנים, ממלא והם מתרוקנים, שזאת צורת החיים שלנו. והיא נקראת צורת חיים לא נצחית. כי לא מורגש בה, לא שהמילוי נמצא בתוך הרצון ולא שהמילוי שייך לשורש העליון. גם ברוחניות יש עניין של הפסק המילוי, שהמילוי נעלם, אבל שם, למרות שהמילוי נעלם, מורגש הקשר עם השורש הנצחי. מה שאין כן ברצונות ובמילויים של העולם הזה. ברצונות גופניים ואנושיים שאין להם קשר עם הבורא, המילויים אינם מורגשים כנצחיים.