ביאור 5 -
על "ההסתר והגילוי של הבורא"
תיאור
המצב בהסתר רגיל
האדם סובל מבעיות פרנסה, ונמצא טרוד ומודאג ללא הרף או
שסובל ממחלות, האנשים אינם מכבדים אותו, הוא אינו מצליח בדבר ואין לו רגע מנוח.
האדם
הזה לא יכול "לגמור" את החודש. ובכל מה ששייך למילוי הכלי, בתענוגים
ממשפחה, מכסף, מכבוד, ממושכלות, הוא נמצא במצב לגמרי לא מסופק. הבורא מחזיק אותו
"קצר" בלשון המעטה. ויחד עם זאת האדם הזה יודע, שלמרות שהוא לא מרגיש,
הבורא משגיח עליו ורק כרגע הוא מתייחס אליו כך.
במצב הזה נמצאים לפני
המחסום, וחייבים להילחם נגדו. האדם צריך להרגיש את עצמו תמיד כנמצא בהכרעה בין
כעונש על מעשיו לבין על מנת להובילו אל הטוב ומכריע להצדיק את מצבו ואת המצב של כל
העולם, שמקבלים רק טוב מהבורא. להשתדל בהתמדה להצדיק את מצבו ולהחזיק בהצדקה הזאת,
למרות שהרגשתו לא נעימה בכל תחומי החיים. ועל ידי ההשתדלות הזאת האדם זוכה להגיע
לגילוי.
ההשתדלות תלויה באדם.
ככל שהאדם משתוקק במשך היום להצדיק את הבורא, בכל מה שקורה לו, לא חשוב באיזה מצב
הוא נמצא. כלומר, עובר מצבים הנקראים "כניסות ויציאות". ומשתדל לזכור
שהבורא הוא מי שעושה את כל מה ש"אני ובי". ככל שהוא קשור בשורש "אחד,
יחיד ומיוחד"[5],
ש"אין עוד מלבדו", זה נחשב שהוא עובד על ההכרעה המובילה לגילוי.
רק אחרי שיש לאדם
השתוקקות תמידית לגלות את הבורא כטוב, שמשתוקק אליו כמקור התענוגים, כמקור ההשגחה,
בדומה לתיאור של בעל הסולם, כמו מי שמשתוקק למקור אהבתו "עד שאינו מניח לי
לישון".[6] רק לאחר ש"ממלא את סאתו"[7],
לקשור כל הזמן, עד כמה שאפשר, כל מצב וכל מקרה, עם הבורא, שהבורא בלבד הוא מי
שמארגן את פנימיותו, "במוחא ובליבא" - גם בהרגשה וגם במחשבה, רק אז הוא
מגיע בהדרגה לגילוי פני הבורא.
[5] ראה בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות ח"א, הסתכלות פנימית, דף
יד. ראה גם הערה מס' 27 בביאור על "התנאים לפרסום הידיעות שבחכמת
הקבלה".
[6] ראה בעל הסולם, אגרת יט, תרפ"ז.
[7] בעל הסולם, אגרת נז, תרצ"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה