[14.04] הסתר אחד - הסתר רגיל

ביאור 4 - על "ההסתר והגילוי של הבורא"

הסתר אחד - הסתר רגיל

בהסתר רגיל, הבורא נסתר, כלומר אינו מתגלה כַטוב המוחלט, אלא כגורם ייסורים. האדם רואה את צדו ההפוך של הבורא, "האחוריים" שלו, משום שרואה שמקבל ממנו ייסורים.

ולמרות זאת הוא מאמין שהדברים אינם באים אליו בדרך הגורל העיוור או מהטבע, אלא מהבורא שמתייחס אליו כך, כעונש על מעשיו או על מנת להובילו אל הטוב, ואדם מתחזק באמונתו, שבזה האופן משגיח עליו הבורא.

בהסתר רגיל, הבורא נסתר, כלומר אינו מתגלה כַטוב המוחלט. הבורא הוא הטוב. ואין ממנו שום השגה אחרת. אלא שהוא טוב ומשפיע טובות, ובטובו שולט בעולם כולו. ומידת טובו שמתגלה, אותה מגדירים בשֵם "טוב ומטיב". רק היא נחשבת לבורא. אין הגדרה אחרת.

אבל הבורא אינו מתגלה כַטוב המוחלט, אלא כגורם ייסורים. איך הבורא, שהוא טוב ומטיב, יכול להתגלות כגורם ייסורים, הרי ממנו חייב לבוא רק טוב? כלומר, אם הבורא מורגש באדם כרע, יש משהו שמקלקל לו את ההרגשה הנכונה. אבל מי מקלקל אותה אם יש רק אדם ובורא? תכונותיו של האדם. התכונות שלו עדיין מקולקלות, לכן מה שבא מהבורא מורגש בו כרע.

בדומה לילד חולה, שאמא חייבת לתת לו תרופה לא טעימה. אבל תרופה אמיתית היא תמיד מרה ורק בעולמנו השקרי מצליחים לעשות תרופות מתוקות. והילד בטוח שאמא שלו לא טובה, שהיא משפיעה לו רע. הוא בוכה ונאבק ומסרב לקחת את התרופה. הוא לא מסוגל להאמין שיש לה כוונה טובה כלפיו, מפני שחסרה לו הכרת האימא. ולכן אינו מתגלה כטוב המוחלט, כלומר, נראה לו שאמא לא כל כך טובה, שלפעמים היא יכולה להיות רעה, כגורם ייסורים.

אין לאדם ברירה אחרת, אלא לחשוב על הבורא מתוך הכלים שלו, מתוך מה שמתגלה בהם ממנו. האדם רואה את צדו ההפוך של הבורא, "האחוריים" שלו, משום שרואה שמקבל ממנו ייסורים.

ולמרות זאת הוא מאמין שהדברים אינם באים אליו בדרך הגורל העיוור או מהטבע, אלא מהבורא שמתייחס אליו כך. למה? האם כעונש על מעשיו? עלינו להבין מהו "העונש". אין עונשים ביחסים עם הבורא. עונשים מקבלים רק בעולמנו, והם אף פעם לא מתקנים. מפני שאי אפשר לתקן את העבר.

אם בעבר, במצב רוחני אחר, אדם עשה פעולה מתוך מצבו המקולקל, כעת הוא מוכן לתקן את מצבו הקודם ולהיות מתוקן, מפני שבמצב הקודם התגלו לו רע וייסורים. אדם מבין אותם ומתקן, ורק משום כך מצבו הקודם נעשה כעת מצב מתוקן.

אז מה נקרא העונש של אדם שתיקן את עצמו? "עונש" יכול להיות רק כעזרה מלמעלה. אם האדם עשה מעשה לא טוב, ואינו רואה שהוא לא טוב, אז כעזרה מלמעלה נותנים לו הרגשה עוד יותר לא טובה. וכך האדם מרגיש, שהוא נמצא במצב לא טוב, ומתקן אותו. לכן המצב הזה אינו עונש, אלא עזרה, תיקון. מלמעלה לא באים אלא תיקונים, שמורגשים באדם כעונשים עקב מצבו הלא מתוקן.

מלכתחילה האדם לא מתוקן, לכן או שהוא מפענח את מה שבא מהבורא כעונש על מעשיו, כתוספת רע וכתוצאה מזה נכנס מהסתר רגיל להסתר כפול. או שהוא מפענח נכון את מה שבא מהבורא על מנת להובילו אל הטוב. הוא לא רואה בכך עונש, אלא תיקון שבא מהבורא. ש"דוקר" אותו עוד יותר, כדי שירגיש את המר שבמצבו, ולא יישאר בו, אלא ילך להשתפר ולהבין.

הנקודה הזאת, או כעונש על מעשיו, או על מנת להובילו אל הטוב, היא נקודת המפנה, לשון המאזניים, שהאדם עומד בה, ומכריע את עצמו לכף חובה או לכף זכות. או שהוא חושב שמקבל עונש, שהבורא לא שם לב אליו. ולכן נכנס ליותר בעיות וצרות, והולך ומתרחק מלהצדיק את ההרגשה, עד שנופל להסתר כפול. או שהוא מבין מיד, שהכול בא כדי לחזק אותו, כדי לעורר אותו דווקא לצאת ממצבו. ולהיכנס מהר ללימוד, לקבוצה, בין חברים, שיתחילו לעבוד עליו ולהשפיע לו, ויעזרו לו לצאת ממצבו.

וכשהייסורים מתגברים, היכולת של האדם לקבוע, שהם באים כעזרה לצאת ממצבו הרע, בלי להיסחף אחר המחשבה שהם עונש על מעשיו, תלויה בהכנה. כי באותו רגע האדם לא מסוגל לקבוע שום דבר, אלא אם עשה הכנה קודמת. הכין סביבו חברה, לימודים קבועים מדי בוקר ותזכורות מהחברים, שמעוררות אותו במשך היום.

ואם הקבוצה סביב האדם חושבת כל הזמן על התקדמות, ובמידה שהוא משפיע לחברה ומחזק אותה במצבים הטובים שלו, היא מקרינה לו ומשפיעה עליו את המחשבה הזאת ואת הכוח הזה, שעוזרים לו להתייחס למה שעובר עליו, לא כעונש על מעשיו, אלא כהצלה מנפילה. והוא מתחזק באמונתו, באמונה שבזה האופן משגיח עליו הבורא.