[12.15] חוכמת האמת

ביאור 15 - על "חוק אחד"

חוכמת האמת

בתקופות קדומות, מסר כל מקובל את שיטת ההשגה על פי דרכו הפרטית. אולם בשיטת בעל הסולם ההסבר מוגש בשיטת הכלל.[27] כלומר, הסבר הפרטים הרוחניים, שלא דרך התלבשותם בעטיפות גשמיות. יוצא, שהסברו זה הינו בלתי משתנה, ואינו תלוי מקום וזמן. מה שהופך אותו למועיל במיוחד להתפתחות ההשגה. וחוכמה זו היא שנקראת חוכמת האמת.

בדורות שקדמו לאר"י, המקובלים השתמשו בשפת התנ"ך, בשפת התלמוד ובשפת האגדה. האר"י הוא זה שהתחיל להשתמש בשפת הקבלה. אותה שפה של פרצופים, ספירות, הבחנות, שב"זוהר" השתמשו בה רק מעט, בחלקים "ספרא דצניעותא", "אידרא רבא" ו"אידרא זוטא". לכן לא היה בשפה כדי להועיל לאנשים להתקרב לקבלה, ולהתקדם בה.

וגם מפני שבדורות הקודמים האנשים שהשתוקקו לחוכמת הקבלה, השתוקקו אליה מתוך זַכות, עדיין ללא העביות המספקת. השתוקקות טבעית, תמימה, שלא באה מתוך נחיצות מאין ברירה להיתקן. מה שאין כן בימינו. בימינו מגיעים למצב שהרצון לקבל גדל בעולם ומתוך האגואיזם הזה, לא אדם אחד אלא רבים, ובקרוב המונים, מתחילים להגיע להכרה שחייבים להחיות את הנשמה, למלא את עצמם במשהו.

צורך זה מתבטא בינתיים בייאוש כללי ובבריחה לסמים וכדומה. אבל בקרוב הוא יתבטא בחיפוש ללא לאות אחר המקור שיכול למלא אותם. וכך, מאין ברירה, בדרך ייסורים, אנשים יגיעו להכרחיות להשתמש בחוכמת הקבלה לצורך התיקון והמילוי שלהם. וישתמשו בשפת הקבלה, בשיטה ובאופן שנמסרו לנו מהאר"י דרך בעל הסולם.

ואז תהיה הבנה עד כמה הנשמה הזאת, שמתגלגלת במשך כל ההיסטוריה האנושית, מאדם הראשון דרך אברהם, משה, רבי שמעון, האר"י ובעל הסולם, פעלה בגלגולה האחרון כבעל הסולם בצורה, שרק אז נעריך אותה, כמה נעשה והוכן לקראת השלב האחרון שלנו. והשיטה שבעל הסולם השאיר אחריו היא כבר שיטה בלתי משתנה, שכתובה בשפה מבוררת ומנותקת מדמויות גשמיות. ולכן יש לה ערך נצחי ולא משתנה לדורות הבאים.

אמנם תמיד יהיה צורך להסביר למתחילים את השפה עצמה, ללמד אותם איך לקרוא אותה, אבל לא יהיה צורך לכתוב את "תלמוד עשר הספירות" ברמה אחרת. כי הוא מוסבר בצורה שאינה מצריכה בירור נוסף שיקרב אותה אלינו, יותר ממה שעשה בעל הסולם.

למה הסבר הפרטים הרוחניים, שלא דרך התלבשותם בעטיפות גשמיות הוא בלתי משתנה? בעל הסולם אומר כך על ספירות, פרצופים, עולמות, כוחות רוחניים, עיבור, יניקה, מוחין. הוא מסביר מה קורה עם הנשמה, לא דרך התלבשותה בגוף, לא בצורה גופנית, במילים גשמיות, אלא איך היא נמצאת בצורה נקייה ברוחניות, שמופשטת מן ההתלבשות בגשמיות. ולכן הצורות שהוא מתאר הן צורות נצחיות. כמו שהוא מסביר אותן ב"תלמוד עשר הספירות": "מעל הזמן, התנועה והמקום, בצורה רוחנית, מופשטת".[28]

ואדם שלומד בצורה כזאת, נדבק לצורה האמיתית כפי שהיא קיימת בכוחות הרוחניים. מה שאין כן, אם לומדים ב"זוהר" או בספרי קבלה אחרים, במיוחד אלה שנכתבו לפני הרמ"ק והאר"י, שאז שיטת הכתיבה ושיטת הביטוי הסבירו רוחניות דרך הגוף, דרך צורות גשמיות למיניהן, כמו ציפור, חמור, בני אדם ועוד, שבזמן הלימוד אינן פועלות על האדם, כמו הלימוד הרוחני המופשט לפי שיטת בעל הסולם. ולא שה"זוהר" רוחני פחות, אלא צורת הביטוי שלו מיועדת לבעלי השגה, ולא למתחילים שמתבלבלים מתיאורים של התלבשות גשמית. להם צורת הכתיבה של בעל הסולם מועילה יותר.

בשיטת בעל הסולם אין הזדמנות לדמיין מה שמתואר שם כגוף. למשל, בלימוד חלק ד' של "תלמוד עשר הספירות" על יציאת הרשימות, על מסכים שעולים ויורדים, על אורות שפועלים על הרשימות, מדרגה לדרגה, מפרצוף לפרצוף, לא חושבים שעניינים אלה קשורים אלינו. אלא ההפך, לוקח זמן רב להתחיל לחשוב, שהם מתרחשים ומתבצעים בנו באותו רגע שקוראים עליהם, אפילו אם סתם מזכירים אותם בלי לדעת מה קורה ואיפה. עד כדי כך בעל הסולם מרחיק אותם מהתלבשות גשמית.

ההצלחה בניסוח החוכמה הזו תלך ותגדל בדורות הבאים, משום שבחלוף הדורות הם ייעשו מוכנים יותר לקבלת חוכמת האמת. אומנם ההצלחה בקליטת חוכמה זו, כולה תלויה בגדלות המנהיג הרוחני של הדור, או בדור עצמו, או בשניהם יחד.

לגבי הדורות הבאים, שעדיין לא התלבשו במציאות דעולם הזה, קשה לקבוע. בעל הסולם כותב כאן שאז הניסוח ישתנה. אבל לפי מה שנראה בינתיים, אין שום צורך בדורנו לשנות את מה שעשה בעל הסולם. הוא יצר כתבים עד כדי כך כלליים ונצחיים לנשמות שלנו, לנשמות של דור האחרון בכללותן, שהדורות הבאים יצטרכו רק ללמוד איך לקרוא את השפה הזאת. אבל הצלחת ניסוח החוכמה לא תשתנה.

הספרים, הגילויים, שיש היום בידינו, הם מוכנים להביא את האדם למטרה, עד לדרגה הסופית. לא מדובר בשִׁכְתוּב יותר נוח לקורא, אלא בשיטת הכתיבה של בעל הסולם שהיא מודרנית, ישירה, מדויקת ומכוונת לתיקון האדם. אמנם יבואו כתבים יותר קרובים להבנתו של התלמיד המתחיל, אבל הם יעסקו באותם המאמרים ובאותו "תלמוד עשר הספירות". אלא בטרם שהאדם ייגש אליהם, יהיו לו ספרי עזר אחדים להכיר את העמקות ולהבין את המחבר.

ההצלחה בניסוח החוכמה הזו תלך ותגדל בדורות הבאים, משום שבחלוף הדורות הם ייעשו מוכנים יותר לקבלת חוכמת האמת. אומנם ההצלחה בקליטת חוכמה זו - גם מצד המסביר וגם מצד התלמיד - כולה תלויה בגדלות המנהיג הרוחני של הדור - אבל גם מצד הקולטים יהיו רצון אחר, יכולת אחרת, הכנה אחרת - או בדור עצמו, או בשניהם יחד. יהיה שינוי, אבל השינוי הזה יהיה רק בניסוח.

מה שאין כן ההבדל בין קבלת הרמ"ק, ששלטה בדורות עד לתקופת האר"י, לבין קבלת האר"י, הקבלה הלוריאנית שהחלה מהאר"י ואילך, שביניהן יש שוני מהותי. לא רק בניסוח. אלא עד האר"י ההסבר היה מלובש בעטיפות גשמיות. והאר"י לא השתמש בעטיפות גשמיות, אלא בכוחות, בסיבות.

לפני האר"י ציירו את המצבים בעולמות הרוחניים בצורה חיצונית. בדומה לאיש מרוגז או מפוחד בעולמנו, שמציירים את מצבו בדמות אדם רועד ומזיע. והאר"י לא התייחס לתופעה לפי החיצוניות שלה, שהיא מקרית. אלא לפי הכוחות הפנימיים, לפי הסיבה. למה קורה המצב הזה, מה הסיבות לו, מה הרשימות והמסכים לפני ואחרי המצבים. וכך הוא הולך ומכניס את האדם יותר פנימה, להיכן שמתבשל המצב החיצון, ואז האדם עובר מחיצוניות לפנימיות.

לאר"י היתה יכולת לעשות זאת, כי נשמתו היתה שייכת לדור התיקון. ממנו והלאה התחילה תקופת התיקון. ולכן הוא יכול היה להסביר את הנסיבות שבהן תלוי התיקון, כדי להראות לאדם מה עליו לעשות. שלא די בלימוד הצורה החיצונית כמו שעשו בדורות הקודמים. למרות שגם בדורות הקודמים היו מקובלים גדולים. אבל שיטת העבודה והגישה שלהם, מידת התיקון שעשו, היתה יותר חיצונית. עביות שורש, א', ב' ואחר כך ג', שהתחילה בימי האר"י.

וכך יוצא שבעל הסולם פתח לנו את השורשים לכל הנעשה, הסביר לנו את המכניקה הפנימית, מה קורה עם הרצון, איך הוא מקבל תיקון, איך הוא עובר ממצב למצב. הוא לא מספר על כך במשלים כמו בספר "הזוהר", שרבי יוסי ורבי חייא הלכו יחד, ישבו, אכלו ודיברו.[29] אלא מסביר בצורה פנימית, במונחים רוחניים, על רשימות שיוצאות ומסכים שעולים, על כוחות. הוא לא משתמש בשפת הענפים, אלא מסביר על הפיזיקה של העולם הרוחני. ולכן, העיקרון של השיטה לא יכול להשתנות, אלא הניסוח וההסבר שלה נעשים יותר קלים.

וניכר שבדורנו נעשה קשה לקרוא בספרי בעל הסולם. למרות שהוא כותב בצורה מדעית, היא נראית לכל מיני "פילוסופים" כצורה תורנית. וגם אם היא כתובה עם פסוקים ונהגת בהברה כמו בספרות התורנית, גישתו היא גישה מדעית. לכן אפשר "לנקות" את הטקסט מההברות האלה שהאוזניים כבר לא רגילות להן בדורנו, אבל רק כדי לקרב את הקורא בצורה חיצונית, ולא שמשנים את השיטה.

השיטה מצביעה על השורש של המקרים והתופעות שבעל הסולם רוצה להסביר. לכן אפשר לשנות את כתבי בעל הסולם כדי ללמד את המתחיל בצורה הדרגתית. אבל תמיד נבנה עליהם את הכול. אי אפשר אחרת. לא חשוב כמה נכתוב בעצמנו, תמיד נחזור למקור ונראה אותו כמוחלט.

____________________

[27] בעל הסולם מתאר את שיטתו.

[28] בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות ח"א, הסתכלות פנימית, דף יג.

[29] למשל ראה: בעל הסולם, זוהר עם פרוש הסולם בראשית אות רכב (לזוהר ח"א, דף מ"ט ע"ב): "רבי שמעון הלך לטבריה, והיה עמו ר' יוסי ור' יהודה ור' חייא, בינתים ראו את רבי פנחס בא אליהם. [...] כיון שנתחברו יחד, ירדו מחמוריהם, וישבו תחת אילן אחד מאילני ההר".