[12.08] מהו השורש הרוחני של "מחשבה, דיבור ומעשה"?

ביאור 8 - על "חוק אחד"

מהו השורש הרוחני של "מחשבה, דיבור ומעשה"?

מחשבה, דיבור, מעשה הן דרגות העבודה עם כלים שעביותם שונה. חב"ד, חג"ת, נה"י, זה השורש הרוחני, שגם בכל אחד מהם יש מחשבה, דיבור, מעשה משלהם. אבל כאן בעל הסולם מתייחס למחשבה, לדיבור ולמעשה בכללות, ככל מה שאדם יכול לבצע כדי להגיע לרוחניות - "כל מה שבידך ובכוחך לעשות, עשה".[14]

לכן, על האדם לדמיין במחשבותיו, שהוא עושה את כל פעולותיו רק כדי לעשות נחת רוח לבוראו, להידמות לו, להיות משפיע כמוהו, ללא רווח עצמי. ודימוי זה בצירוף מעשיו הטובים של האדם יקרבו אותו לבורא באופן שישווה את צורתו לרוחניות, לחומר החותם, כאשר האדם הוא כנחתם של הבורא. ואז יהיה מוכן לקבל את השפע העליון.

ולכן, המחשבה במצוות שבין אדם לחברו הינה יסוד עיקרי יותר מאשר במצוות שבין האדם והבורא.

האדם ניצב בפני דילמה, האם להיכנע לקבוצה או לא. אדם שיכול להיכנע לקבוצה כנגד הרצון שלו, לפני הכרת הרע, לפני שמכיר שאין ברירה אחרת, אז הוא מקצר את הדרך. ואם לא, יכולות לעבור עשר, חמש עשרה, עשרים שנה, עד שהאדם יכיר בכך שבלי קבוצה הוא לא משיג כלום, שאין לו ברירה, הוא חייב חברים.

אדם שרוצה לבדוק בעצמו ולהתוודע לכך שלבד הוא לא מצליח, הוא רואה, לפי מה שעובר עליו במשך השנים, שהוא לא יכול לנצל את היצרים והכוונות האגואיסטיות שלו, אלא רק לפרקים כשהוא נכלל בחברה, שאז הוא מרגיש שהחברה מעלה אותו, הוא מתרומם ויכול להתקשר לבורא, לחשוב עליו, להתכוון אליו. אז מתוך הניסיונות האלה, שהזמנים הרעים רבים יותר מהזמנים הטובים, האדם מתחיל להכיר את הרע. שאין לו ברירה אחרת, אלא להיכנע לחברה ולצפות שהחברה תעזור לו. והדרך הזאת, כשהולכים לחברה מאין ברירה, היא דרך ייסורים, דרך ארוכה מאוד.

הדרך האחרת היא להישמע לעצת המקובלים, שאומרים לאדם, שאין לו ברירה אלא להיכנע. שמלכתחילה יבנה לעצמו חברה ויכנס לתוכה, בלי שכל ובלי חשיבות עצמית, שיעשה מה שאומרים לו, כמו ילד ששומע לגדול, ומוכן לעקוב אחר מעשיו ולעשות כל מה שרואה בגדול. ואם יקטין את השכל וירכין את הראש, יצליח. ומי שמקבל את עצתם, נקרא שעובד בבחירה חופשית. כי כל הבחירה של האדם היא רק בכניעה לחברה, כדי לקבל ממנה את חשיבות הרוחניות על פני הגשמיות, בעוד הגשמיות אצלו יותר חשובה מהרוחניות. וכך האדם נכלל בדמותה של החברה והולך בדרך ההשפעה. ואם לא, אז הולך בדרך ייסורים, או בין זה לזה, בין דרך ייסורים לדרך תורה, שבעל הסולם מכנה אותה במאמריו "דרך ארץ".[15]

כלומר, האדם לא רואה עד כמה הוא מתחבר לחברה ולא רואה במה הוא מתאים לה, כל עוד לא מורגשת בו "דמות החברה", פרצופה, צורתה. והאם הדמות שהחברה מקבלת לפי התקנון, לפי השינויים בתקנון, לפי אופי החברה, מסכימה עם התקנון שמכתיבה, או לא. בדומה לאדם עצמו, שהוא אוסף רצונות, דחפים, הרגלים, תכונות תורשתיות, שמהם אפשר לתאר דמות האדם בשלמותה.

וקשה לתאר דמות שלמה באדם, כי הוא מורכב מנתונים קיצוניים, שאינם מחוברים ביניהם. הוא לא מנהל ולא מנהיג אותם בצורה אחידה לקראת המטרה. בעולמנו אין ממש אדם. אלא היום כך ומחר אחרת. אין משהו יציב, כי הוא לא מחבר את עצמו עם היציב היחיד, עם הבורא. אבל הקבוצה מקבלת דמות לאט לאט, וכל אחד מוסיף משהו לדמות הזאת.

מחברים רק את הדברים החיוביים ולא את הדברים השליליים, שנושרים מהדמות הזאת כמו בעבודת הפַסל, שמוריד את החלק המיותר של האבן או השיש, ומפסל דמות יפה. כך מסתכלים על החברה, שתהיה לה צורה מתוקנת. ואז כבר רואים את הדמות היותר מתוקנת שלה. לא לגמרי מתוקנת, אבל יחסית לפרט היא תמיד יותר מתוקנת. ואם האדם מתאים את עצמו אליה, זו בדיוק דרגתו הבאה. איך הוא יכול לתאר את עצמו בדרגה הבאה שלו? להתאים את עצמו לחברה הנוכחית.

____________________________

[14] קהלת ט, י: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה".

[15] בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה.