[14.07] מה גורם לאדם לעבור מהסתר כפול להסתר אחד ולהפך?

ביאור 7 - על "ההסתר והגילוי של הבורא"

מה גורם לאדם לעבור מהסתר כפול להסתר אחד ולהפך?

המעבר בין מצבי ההסתר שייך להנהגה ולהשגחה העליונה. והקבלה מדברת רק על מה שעובר על האדם עצמו, איך הוא מתפעל ממה שנמצא בו. הקבלה מדברת על הכלי שנברא, שאין בו יותר משני מושגים: המילוי ומי שממלא. אפשר לדבר או על המילוי, או על מי שממלא, על השורש, על הבורא, או על היחס ביניהם.

     מידת התיקון של האדם נמדדת על פי מידת אי התלות שלו במילוי, ולא רק על פיה. אלא בתחילה, כדי להיות בלתי תלוי במילוי, האדם הולך ורוכש גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה, כוונה על מנת להשפיע. ורק אחר כך משתמש במילוי עצמו, שולל אותו או אפילו מקבל אותו, בעל מנת להשפיע. לנו קשה להבין, מהי מידת הקושי לקבל תענוגים עצומים ואינסופיים ולהישאר בכוונה בעל מנת להשפיע.

     האדם מסוגל אמנם להיות בייסורים גדולים מאוד, כמו ייסורי איוב, שעליהם נאמר, שדבר כזה לא נברא, מפני שאי אפשר לצאת מהם, עד כדי כך הם גדולים. כי הכלי ריק לגמרי, כמו תהום של עולם אין סוף אחר הצמצום, אבל בהרגשה שחסר לו. ולא כמו בעולם אין סוף, ששם הצמצום היה מתוך שלמות, מתוך שהנברא רצה להתקרב לבורא, להידמות אליו.

     אבל היכן העבודה יותר גדולה, לעבוד בעל מנת להשפיע בכלי ריק לגמרי, שמרגיש את עצמו בייסורים אינסופיים, או לעבוד בעל מנת להשפיע עם כלי מלא עד תום בתענוגים אינסופיים, שאותם הוא מוכן להפוך להשפעה?

     הדרגות הגדולות ביותר של העבודה בעל מנת להשפיע, כלומר, במסירות נפש אמיתית, באות מתוך התענוגים הגדולים ביותר. האדם לא נברא כרצון לברוח מייסורים, אלא כרצון ליהנות מתענוגים. לכן מלכתחילה הרצון שלו הוא ליהנות, וכל חוסר של תענוג מורגש בו כייסורים. לפיכך העבודה האמיתית בעל מנת להשפיע היא מתוך תענוגים.

     אבל בדרך לתיקון האדם מנתק את עצמו לגמרי מתענוגים ומייסורים, לכן מתעוררת בו השאלה אולי ללכת מתוך ייסורים, ולמרות הייסורים לעלות לדרגה של על מנת להשפיע, שחושב על הבורא ודבוק בו. ולעשות כך אפשר, אבל זו רק חצי הדרך, רק סימן לתיקון הכלים. כי לאדם אין מה לתת ומה להשפיע, והרצון לקבל שלו אינו עובד כרצון לקבל.